"ארגון השחקנים מנצל את המלחמה כדי לסחוט אותי. אבל אני לא בן אדם שנסחט"

כשארי שטיינברג, יו"ר מנהלת ליגת העל בכדורסל, התעורר ב־28 בפברואר לקול האזעקות, הוא מצא את עצמו חוזר בן רגע לסיום העונה שעברה. הסבב הקודם מול איראן תפס את הליגה המקומית רגע לפני המשחק המכריע והאחרון - שבסופו של דבר לא שוחק עד היום. מבצע "עם כלביא", למעשה, חתם עונה שלמה ללא אלופה.

● האנשים שבחרו במקצוע שבו כולם שונאים אותם: "בשנה הראשונה זה שובר 90%"
● "התמסחרתי? אין לי בעיה עם זה": פיטר פלצ'יק לא מתנצל על זה שהוא עושה כסף

"השנה היינו יותר מוכנים לזה", הוא אומר בראיון לפודקאסט "מגרש עסקי". "ידענו שיקרה משהו, אז הכנו הרבה תוכניות רלוונטיות. למשל, אחד הדברים הראשונים שהתעסקנו בהם זה איך להוציא מהארץ את כל השחקנים הזרים.

"אנשים לא מכירים את כל הסיפורים משנה שעברה, אבל זה שהיו כאן זרים בזמן המתקפה עשה לנו פשוט נזק אטומי. הרבה מהם לא המשיכו את החוזים שהיו להם. תחשבו על זה, בן אדם בא לשחק כדורסל ובלילה יורים טיל על הבית שלו והבניין מתרסק. לא ניכנס לשמות אבל הרבה נכנסו לחרדות, ובצדק".

אז הדבר הראשון שאתה עושה בשבת בבוקר זה להבין איך אתה מוציא אותם מכאן?
"היה לנו ממש תכנון להוציא את כולם בטיסה אחת, אבל כמובן שבסוף זה לא הסתדר. בשבת בצהריים ריכזנו את כולם באצטדיון טדי בירושלים, ומשם הם עזבו דרך ירדן. גם כאן לא לקחנו בחשבון שירדן תהיה בעוצר טיסות, אז משם העברנו אותם למצרים. זה מגה אירוע, עם כל כך הרבה זרים ובני משפחות ותוך כדי אזעקות ברקע".

ממצרים הגיעו הזרים לבלגרד ושמרו על מסגרת אימונים יחסית, אך אחרי שבמנהלת הבינו שהאירוע מתארך - השחקנים בינתיים פוזרו. בשלב הזה המנהלת הייתה צריכה להחליט מה עושים והאם ואיך ממשיכים את העונה הזאת.

כרגע המשחקים עדיין מוקפאים. יש תרחיש שהעונה לא תגיע לסיומה?
"זה לא יקרה".

שנה שעברה זה קרה.
"שנה שעברה זה תפס אותנו בהפתעה מוחלטת. המלחמה התחילה ב־13 ביוני, וע"פ החוזים הליגה חייבת להסתיים ב־15 ביוני, זה הדד־ליין. כל אופציה שניסינו הייתה חסומה, אז החלטנו לצערי לסיים את העונה בלי אלופה. השנה יש לנו יותר מרחב תמרון וזמן להיערך ולתקן.

"כרגע אני רוצה לחזור לשחק ב־18 באפריל בישראל. רציתי ב־3 באפריל ואז בכלל לא היינו נפגעים, אבל גם פה נעשה התאמות, נקצץ קצת משחקים מהפלייאוף וזה יהיה בסדר".

מי בעצם מקבל את ההחלטה?
"בעלי הקבוצות והמנהלת, יחד עם שר הספורט מיקי זוהר, שהוא באמת הדבר הכי טוב שקרה לספורט הישראלי בשנים האלה. הוא הציל אותנו בכל המורכבויות, ויש כל כך הרבה. אין קבוצות ספורט בעולם שעוברות את מה שהספורט הישראלי עובר".

"זה לא כמו סכין בגב, זה יריות מאחורה"

אם העונה בכל זאת לא תגיע לסיומה, אומר שטיינברג, הנזק הכלכלי צפוי להיות עצום: "זה נזק כלכלי מצרפי. יש לך את הנזק הכלכלי של הליגה עצמה, שזה מיליונים על זכויות שידור ועוד. ומעבר לזה - הכל משתרשר גם לקבוצות עצמן: יש לך מנויים, ספונסרים של קבוצות שלא יקבלו את מה שאמורים לקבל. יש פה נזק אטומי לכדורסל, והוא גם הרבה מעבר לכסף".

אחד הרעיונות שנשקלו, כדי שהליגה תוכל להגיע לסיומה בזמן, הוא קיום המשחקים בחו"ל. שטיינברג מציין שמדובר באופציה רעה מאוד, אך הוא לא שולל אותה. "אם זה יקרה - זה יהיה לזמן קצר רק כדי שנוכל לקנות עוד זמן עד שנוכל לחזור לישראל. צריך גם להבין שבניגוד לכדורגל למשל, החוזים של השחקנים לא סגורים עכשיו. זאת אומרת, שחקן יכול לקום וללכת. אז אם הפתרון הזה ייתן לו קצת שקט, במקום לחזור למלחמה בישראל - צריך לשקול את זה".

ובתוך כל המחשבות, לשטיינברג גם יש בעיות מבית. בעקבות הדיווחים על כך שהמנהלת שוקלת לקיים משחקים בחו"ל, ארגון שחקני הכדורסל בישראל הכריז השבוע על סכסוך עבודה. על הפרק, אם לא יימצא פתרון, שביתה מ־7 באפריל. שטיינברג בשלב הזה עולה להתקפה. "זה פשוט סחיטה. הם חושבים שעכשיו, בזמן שאני נלחם על קיום הליגה, על הפרנסה של השחקנים עצמם, הם יסחטו אותי כדי להיטיב איתם בשנים הבאות".

 הדרבי התל אביבי בפתיחת עונת 2025/26 / צילום: יהודה הליקמן, ספורטס רבי

הם לכאורה מתלוננים על האפשרות של קיום המשחקים בחו"ל (בועה).
"עזוב נו, אם הם לא רוצים בועה - לא תהיה בועה. העלינו את האפשרות הזו כדי שנהיה מוכנים להכל - אם נניח נחזור לשחק בארץ ופתאום יהיה שוב אסור, אז יש לי בועה מוכנה. זה כל הסיפור. הם מנצלים עכשיו את המצב כדי לדרוש את מה שהם רוצים כל הזמן. אני באמת רואה את השטות הזו ואין לי איך להגיב. אבל אני לא בן אדם שנסחט".

כן, אבל בסוף ב־7 באפריל הם יכולים לשבות. אתה לא חושש?
"לא, אני לא מתעסק בזה. כרגע אין לי ליגה בכלל. עזבו אתכם, אני מקבל כל כך הרבה טלפונים מהשחקנים עצמם שהם בכלל לא מבינים את החוצפה לבוא בזמן ולהילחם בנו. זה לא כמו סכין בגב, זה יריות מאחורה. אם אתם שואלים אותי, זה סכסוך שלהם עם עצמם".

לאחר קיום הראיון, הוחלט בדירקטוריון המנהלת שלא לקיים בועה, ולפחות לפי שעה משחקי הליגה אמורים לחזור ולהיות משוחקים בארץ ב-18 באפריל.

"צריך את הזרים בשביל רמה יותר גבוהה"

ובכל זאת, נראה שה"סכסוך" הזה במהותו נע סביב מעמד השחקן הישראלי. בעידן שבו כסף גדול זורם לכדורסל, והעולם הופך ליותר ויותר גלובלי, השחקנים הזרים הולכים ומשתלטים על הכדורסל הישראלי, והמקומיים הולכים ונבלעים. "חלום שלי שכל השחקנים בליגה יהיו ישראלים", אומר שטיינברג. "אבל אין לנו מספיק שחקנים ברמה. יש כיום 14 קבוצות בליגה, שזה כשלעצמו נותן להם הרבה יותר מקומות עבודה מאשר היה להם אי פעם. השכר שלהם, עובדתית, בשלוש השנים שאני יושב במנהלת, קפץ בעשרות אחוזים. הם מרוויחים יפה מאוד, הרבה יותר ממה שהרוויחו קודם. אני נציג השחקנים הישראלים, כל השאר פוגעים בהם.

"אבל בסוף, אני לא אחראי לזה ששחקן הולך לשחק בקבוצה והמאמן לא נותן לו לשחק. זו לא אחריות שלי. אני צריך ליגה טובה, שוויונית, מעניינת. אני מניח שארגון השחקנים רוצים שיהיו פחות זרים בשנה הבאה, או שיהיה בחוק יותר דקות לישראלים - אני לא יכול לתת להם את זה. אנחנו צריכים את השחקנים הזרים בשביל רמה יותר גבוהה, ואנחנו לא הראשונים בעולם שהמצאנו את זה. מספיק עם הפופוליזם הזה. אני הראשון שידחוף אפילו לאפליה מתקנת לטובת השחקן הישראלי, אבל בסוף היום צריך להיות ריאלי".

"הכדורסל הישראלי נפגע אנושות בשנתיים האלה"

מלבד מעמד השחקן הישראלי, אין ספק שהכדורסל המקומי נמצא בשנים האחרונות בתנופה משמעותית. יותר ויותר בעלי הון, כמו למשל עופר ינאי ומתן אדלסון, קונים קבוצות, מביאים כסף משמעותי ואיתו גם שחקנים גדולים. "יש לנו כיום שתי קבוצות משמעותית ביורוליג - הפועל ת"א ומכבי ת"א. אני מאמין שבקרוב גם הפועל ירושלים תהיה שם. גם גלבוע/גליל עם בעלים חדש, וגם בני הרצליה התחברו יפה. יש לנו ליגה טובה ומעניינת. עד שהתחילה המלחמה, חשבתי שזאת תהיה השנה הכי טובה בתולדות הכדורסל הישראלי.

"בשבוע שפרצה המלחמה עם איראן היה אמור להתקיים כאן בארץ דרבי תל אביבי במסגרת היורוליג. זה הייפ לא נורמלי לכדורסל שלנו. אבל בסוף, צריך להגיד, השנתיים האלה פגעו אנושות בכדורסל הישראלי, גם מבחינת הישגים".

ובכל זאת, הכסף אצל הקבוצות הגדולות לא מגדיל את הפערים בליגה עצמה?
"עובדתית, הייתה לנו ליגה מאוד שוויונית השנה. אני כן חושב שזה שיש בליגה 14 קבוצות זו תקלה. אם אתם שואלים אותי - הייתי יורד ל־10, אבל אסתפק גם ב־12".

ולמה זה לא קורה?
"פוליטיקה. יש קבוצות שצריך להקשיח להן את התנאים, ויש סיפור של מתקנים לא ראויים, אבל אנחנו נפתור את זה. אנחנו רק מחכים שתהיה לנו שנה אחת שפויה, שקטה, שנוכל לעבוד על פיתוח ולא על עצם הקיום.

"השנה לראשונה עשינו פיילוט שבו הקבוצות ויתרו על זכות ההחלטה שלהן בדיקרטוריון. יש בוועדה רק אנשים שרואים את טובת הכדורסל לעיניהם".

תגיד, איך זה לעבוד עם אנשים כמו ינאי ואדלסון? מדובר באנשים נורא חזקים שלפעמים גם עושים פרובקציות.
"אני לא מתרגש מפרובוקציות. בסוף תחשבו מה הם עשו לכדורסל הישראלי, וגם לשחקן הישראלי שמרוויח הרבה יותר כסף".

"התדמית של וינגייט? לא עבדו עליה לאחרונה"

מלבד הכובע שלו כיו"ר המנהלת, בדצמבר האחרון מונה שטיינברג גם ליו"ר מכון וינגייט. "זה אולי מותג העל של הספורט הישראלי. אין ספק שיש שם עבודה, אבל הפוטנציאל כל כך גדול. זו באמת גולת הכותרת של העשייה. כל המצוינות של הספורט הישראלי עוברת שם".

כמה זה עולה לנו?
"לא הרבה, כמה עשרות מיליונים".

בחודשים האחרונים החליט השר מיקי זוהר להרחיב את וינגייט ולפתוח שלוחות שלו בבאר שבע, חיפה וכרמיאל. "אין סיבה שספורטאי יהיה יותר טוב אם הוא גר במרכז", אומר שטיינברג. "זה בדיוק מה שאנחנו רוצים לתקן. תארו לכם מה זה ילד שגר בדימונה וצריך לנסוע עד לוינגייט כדי להצטיין. אני מניח שהרבה מאוד ספורטאי־על נעצרו בדרך בגלל זה. אם יהיו מתקנים ראויים בבאר שבע ובצפון - אנחנו נקבל עוד כל כך הרבה ספורטאי־על. זה גם יעזור לתעסוקה באזור, ובכללי יביא עולם ערכי של מצוינות לפריפריה".

עד שזה יקרה, נראה שלשטיינברג יש הרבה מה לתקן שם. בחודש ינואר האחרון דווח על מחסור בציוד בסיסי לאימונים בוינגייט, וחמור מכך - לפני כחודש נפתחה חקירה במשטרה על ניסיון הרעלה של ספורטאית במגורים במקום. "קודם כל, שום דבר עוד לא הוכח. אבל צריך להגיד, יש לנו מאות ספורטאים שגרים שם, זה הבית שלהם. גם אם יש שערורייה נקודתית שתופסת נפח בתקשורת - יש גם מלא טוב".

ומה עם התדמית של המקום?
"לא עבדו עליה בשנים האחרונות".

"לשפר את החברה פה באמצעות הספורט"

מעבר לתפקידים שלו בספורט, שטיינברג משמש גם כמנכ"ל אשמורת - מועדון ההטבות של הסתדרות המורים. לאור כל התארים האלו, קצת מפתיע לגלות שהוא עצמו לא סיים 12 שנות לימוד. "בנתניה היה אחלה ים", הוא צוחק.

"אני חייב להגיד שאני חושב שלא סיימתי תיכון כי ההישגים הלימודיים בבית הספר היו גולת הכותרת. ילדים שקצת התעניינו בדברים אחרים - לא ידעו איך להתמודד איתם, והיה קל להעיף אותם. יש לי כמה חברים שלא סיימו תיכון כמוני, והיום הם מהבכירים של הבכירים. בית הספר לא התאי ם את עצמו לתלמידים.

"תוך כדי הלימודים הייתי די.ג'יי ועבדתי גם מגיל צעיר. אני חושב שעבודה, וספורט אגב, מלמדים אותנו הרבה יותר. בבית ספר לצערי זה מוצר משלים, אבל ספורט צריך להיות החינוך עצמו - זה מביא איתו ערכים של מצוינות לחיים".

אתה מרגיש שזה שלא סיימת תיכון פוגש אותך איפשהו בחיים?
"מאז כמובן השלמתי בגרות ויש לי תואר ראשון ושני במנהל עסקים, ככה שזה לא מגדיר אותי".

איך למעשה התגלגלת משם לתפקידים ציבוריים?
"בתחילת הדרך הקמתי יחד עם שותפים את רשת ההמבורגרים BBB. לצערי לא הייתי שם עד האקזיט, אבל הבאנו אותה למקום מתקדם. במקביל, תמיד היה לי ג'וק קטן של מגזר ציבורי, לא משהו מוגדר.

"ככה התמנתי לראש המטה של יו"ר השלטון המקומי דאז, שלמה בוחבוט. אחר כך הייתי סמנכ"ל כספים ויותר מאוחר הייתי שם בפיתוח העסקי. עשיתי פרויקטים מאוד משמעותיים במגזר הציבורי, ואני באמת חושב שזה המגזר הכי משפיע שיש. אם אתה בא לעשות דברים בלי פחד - אתה יכול להזיז שם הרים, הרבה יותר מהמגזר הפרטי. משם התגלגלתי לעולמות של אשמורת, שזה היה התפקיד הראשון שלי כמנכ"ל".

אז התחלת במסעדות, עברת לשלטון מקומי ואז אשמורת. מה הקשר לעולם הספורט?
"קודם כל, אני אוהד וגם הייתי ספונסר באחת הקבוצות לפני. תראה, הספורט בישראל לא תלוש מהמגזר הציבורי. יש שם הרבה מקומות שצריך בהם אנשים שמתעסקים במגזר הציבורי כדי להקל על האירוע. ועדיף שזה יהיה בן אדם שמבין בעולמות התוכן האלו".

לסיום, איפה אתה רואה את הכדורסל שלנו בעוד כמה שנים?
"לפני חודש ישבנו עם יו"ר איגוד הכדורסל והמנכ"ל ואמרנו שצריך להיות בינינו הסכם לחמש שנים. אבל במחשבה יותר מעמיקה החלטנו שנעשה הסכם לשנה אחת, ובזמן הזה ניקח חברה בינלאומית גדולה שתנתח לנו את השוק ותראה איך בחזון משותף נוכל להגיע הכי רחוק. אנחנו רוצים להרים כאן את הכדורסל וגם לחבר את הקהל בחזרה - כי בתקופה הזו אנחנו בהחלט מאבדים אותו. החזון שלי הוא 12 קבוצות חזקות מאוד, ויותר ישראלים ברמה גבוהה".

וברמה האישית? נראה אותך בפוליטיקה?
"אני לא מאמין בזה. אני נמצא כיום במקומות שאני באמת יכול להשפיע ולעשות. אם אראה שבאמת יש מה לעשות שם, אחשוב על זה. אבל כרגע טוב לי במקום שלי - אני רוצה לשפר את החברה הישראלית באמצעות הספורט".