הלחצים שמאחורי החזרת הפעילות של לוויתן, ולמה כריש עדיין מושבת?

ב-2 באפריל חזר לפעילות לוויתן, מאגר הגז הגדול בישראל, אחרי 32 ימי השבתה. ההשבתה נועדה להגן עליו במקרה של פגיעה עוינת מצד טיל אויב. כך, במשך למעלה מחודש מאגר הגז תמר היה היחיד שפעל וסיפק את צורכי המשק המקומי לחשמל ולתעשייה.

כעת חזר לוויתן לפעול, וגם לייצא למצרים ולירדן. אך מאגר כריש, שהוא אומנם השלישי בגודלו, אך מספק 41% מאספקת המשק המקומי - עודנו מושבת. זאת, כנראה, בשל קרבתו ללבנון ובשל כך שהוא נועד בעיקר למשק המקומי, ואין לחץ מצד מצרים וירדן דרך ארה"ב להפעיל אותו חזרה. מה הסיכוי שגם הוא ייפתח בקרוב?

● דוראד רוכשת טורבינת גז ב-830 מיליון ש' לפני אישור רשות התחרות
● מנכ"לית אנלייט החדשה על הבעלים: "כשהוא רואה שאני שולטת, הוא לוקח צעד אחורה"

בימים כתיקונם, משק החשמל של ישראל מבוסס בעיקר על מאגרי הגז המקומיים: לוויתן, תמר (כולל תמר דרום מערב) וכריש (כולל תנין, קטלן ודרקון). מעבר לכך, יש ייצור באמצעות אנרגיות מתחדשות ומעט בפחם. אך מרגע שפרצה המערכה הנוכחית, לוויתן וכריש הושבתו כאמור, במטרה להגן עליהם ממתקפה איראנית (ובהמשך, של חיזבאללה).

במקום זאת, על פי נתוני המערכה הקודמת נגד איראן, השימוש בפחם עלה למקסימום. ובזמני שיא הצריכה, כשגם זה לא מספיק, עברנו אף לשימוש בסולר, שהוא דלק החירום של ישראל.

הדבר הוביל, למשל, להחלטה של האוצר להפחית דרמטית את הבלו על השימוש בסולר, כך שיהיה זהה למס הנוסף המוטל על גז טבעי לייצור חשמל. זאת, במטרה למנוע התייקרות עודפת של החשמל.

נזק ב־1.5 מיליארד שקל

בשל העלויות הגבוהות של הפחם והסולר, ביחס לגז הטבעי שנחשב זול בישראל, ישראל ספגה לאורך החודש האחרון נזק של כ-1.5 מיליארד שקל, כך על פי חישוב של חן הרצוג, הכלכלן הראשי של BDO, המייעצים לאיגוד הגז הטבעי. זאת, בשל התייקרות של 22% במחירי החשמל (נזק של כ-600 מיליון שקל), הפסד הכנסות למדינה בהיקף של כ-400 מיליון שקל ופגיעה ברווחי חברות הגז בשווי של כ-500 מיליון שקל נוספים. מתוך זה, כמיליארד שקל מגיעים מסגירת מאגר לוויתן ו-500 מיליון מגיעים מסגירת מאגר כריש.

מצרים וירדן תלויות בגז הישראלי, במיוחד לאור העובדה שקטר, יצואנית הגז הטבעי המונזל (LNG) השנייה בעולם, חסומה כעת מאחורי מצר הורמוז, וההפקה הופסקה.

במצרים, בתי עסק ואפילו חלק מתאורת הרחוב נאלצו להיות מוחשכים בהוראת הממשלה. הדבר הוביל ללחץ גדול מצד שתיהן, דרך ארה"ב, להחזרת מאגר לוויתן מוטה-היצוא. שיקול נוסף שעלה הוא דווקא הרגישות הביטחונית של הישענות על מאגר גז אחד בלבד, שיהפוך כל פגיעה בו לבעייתית במיוחד עבור המשק המקומי. כאשר שני מאגרי גז פועלים, אחד יכול לגבות את השני.

כאמור, דווקא מאגר כריש, היחיד שכולו מיועד למשק המקומי, נשאר מושבת. אנרג'יאן, המפעילה אותו, הגיבה בתסכול להחלטה, ואמרה ש"אנו מברכים על החזרתה לפעילות של אסדת לוויתן, אם כי הנימוקים להעדפתה על אסדת כריש לא הובאו לידיעת החברה ואינם ברורים לה".

"פגיעה קשה במשק"

לדבריהם, "אסדת כריש, המספקת כמחצית מצריכת הגז של המשק הישראלי, היא התשתית הלאומית היחידה במדינת ישראל שנסגרה ונותרה סגורה מאז תחילת המלחמה, וזאת בניגוד מוחלט למטרת שמירת הרציפות התפקודית במשק. החברה סבורה כי הפסקת ההפקה מהווה פגיעה קשה במשק המקומי ובחברה".

אז מדוע המאגר לא פועל? לאחר פיתוח משק הגז, חיל הים הצטייד בספינות טילים וב"כיפת ברזל ימית" בעלות של מיליארדים, שנועדו בדיוק למטרה של הגנה על אסדות הגז במקרה חירום. כאן ישנה מחלוקת קשה בין משרד האנרגיה, שמעוניין להחזיר את כלל אסדות הגז לפעולה, ובין גורמי הביטחון, שמעדיפים לקחת מינימום סיכונים.

נוסף על כך, ייתכן שהלחץ מצד מדינות האזור, בתמיכה אמריקאית, גם הוא היה אחד השיקולים לפתיחת מאגר לוויתן קודם, שכן הוא יצואני והמדינות הללו תלויות בו. אך דווקא תחנות הכוח הפרטיות, המיועדות למשק המקומי, שנשענות במידה רבה על מאגר כריש, עדיין סובלות מהמחסור בו.

משרד האנרגיה מסר: "המשרד מנהל הערכות מצב מקיפות במגמה להרחיב את האספקה למשק. מדובר בשיקולים שלא ניתן לפרטם, וכאשר התנאים יאפשרו נפעיל גם את כריש".