מתווי הסיוע חשפו פערים במוכנות המדינה לחירום. איך אפשר להתמודד איתם?

שוב מלחמה, ושוב משרד האוצר צריך לאלתר מתווי סיוע ופיצויים. אף על פי שמדינת ישראל התמודדה בשני העשורים האחרונים עם שורת מלחמות ומבצעים צבאיים, עדיין לא הוסדרו בחקיקה קבועה תנאי הזכאות ואופן החישוב של פיצויים בגין נזקים עקיפים.

● מטרות המלחמה עמומות למדי. מומחים מסבירים: זה לא במקרה
● שיחת הטלפון שהגיעה ברגע האחרון ודחפה את איראן להפסקת אש

אז מה שקורה בפועל, גם לאחר אירועי חירום חוזרים, הוא שמנגנון הפיצוי הכלכלי ממשיך להיבנות במידה רבה תוך כדי תנועה, באמצעות הוראות שעה, תקנות ייעודיות ומתווים אד־הוק, ולא כמערכת סדורה, יציבה ומוכנה מראש. מצב זה יוצר אי־ודאות, מאריך את הזמן עד מתן המענה, ומקשה על אזרחים ועסקים להבין מהן זכויותיהם ובאיזה מסלול עליהם לפעול.

אז איך נראה הפעם הסיוע הכלכלי שמעניקה המדינה, ומה ניתן ללמוד ממנו להמשך הדרך?

פיצוי בגין נזק ישיר

הנזק האינטואיטיבי ביותר שעולה לראש כשחושבים על נזקי מלחמה - הוא פגיעה פיזית ברכוש כמו בית, דירה, רכב, תכולה, ציוד או מבנה עסקי. מה שנקרא: "נזק ישיר". מי שנגרם להם נזק ישיר לרכוש, וכן מי שזקוקים לדיור חלופי לאחר שביתם הוכרז כלא ראוי למגורים, פונים לרשות המסים באמצעות קרן הפיצויים.

במלחמה הנוכחית קרן הפיצויים מפעילה עשרות צוותים בכל רחבי הארץ ומטפלת בעשרות אלפי תביעות. בנוסף, רשות המסים פתחה מחדש את המסלול המהיר: תחילה פורסם שהמסלול מאפשר להגיש תביעות על נזק ישיר, ובהמשך עודכן שבמהלך "שאגת הארי" ניתן להגיש תביעות במסלול מהיר של עד 30 אלף שקל (בלי להמתין לביקור שמאי), כאשר הפיצויים אמורים להיות משולמים בתוך שבוע ממועד השלמת התביעה על כל מסמכיה.

מלבד פתיחת המסלול המהיר, המדינה הפעילה גם מעטפת רחבה: משרד האוצר פרסם רשימת שירותים חיוניים לשמירה על רציפות תפקודית ועסקית במשק; פורסם מתווה מסגרת למענקי המשכיות עסקית ולהקלות ביציאה לחל"ת; רשות המסים פרסמה הקלות נוספות לציבור במדיניות האכיפה; הופעלה מחדש תוכנית ביטוח מטענים ימיים ואוויריים באמצעות קרן הפיצויים; ובקרן ההלוואות בערבות מדינה ניתנו הקלות לעסקים קיימים שקיבלו הלוואות בערבות מדינה.

 פתח תקווה בשבת האחרונה / צילום: ap

ואולם, אף על פי שקרן הפיצויים אמנם מפצה על נזק למבנה ללא תקרה לפי עקרון השבת המצב לקדמותו, אבל פיצוי על תכולת הבית מוגבל בתקרה הקבועה בחוק, ולכן הוא לא תמיד מכסה את מלוא שווי הרכוש שנפגע. בגלל זה, כבר בתחילת המבצע דווח על גידול במספר האזרחים שביקשו להרחיב מראש את ביטוח התכולה דרך מס רכוש.

בוועדה לביקורת המדינה עלה כי חרף הפעילות האינטנסיבית של הקרן, עדיין קיימים עיכובים ממושכים בטיפול בתביעות, ולעיתים הטיפול נמשך זמן רב, במיוחד במקרים מורכבים. עוד קושי שעולה מההנחיות עצמן הוא שהניזוקים נדרשים לא לפנות, לנקות או לתקן את הנזק לפני תיעוד וביקור שמאי, אחרת הדבר עלול לפגוע בתביעה. מבחינה פורמלית זו דרישה מקצועית סבירה, אבל בפועל היא עלולה להקשות על משקי בית ועסקים שרוצים לחזור לשגרה במהירות.

סוג הסיוע השני הוא דיור חלופי למפונים שביתם נפגע. רשות המסים ריכזה ב"שאגת הארי" עמוד ייעודי ומדריך למפונים, מהם עולה כי דיירים בעלי דירות או שוכרים, שהדירה שבה גרו הוגדרה כלא ראויה למגורים בעקבות נזקי המלחמה, זכאים לפתרון של דיור חלופי. המענה כלל שהות במלון או דירת אירוח, מעבר לשכירות חלופית, וכן פיצוי על פינוי עצמי.

למי שבחר ב"פינוי עצמי" ניתנה אפשרות לקבל 4,000 שקל לבית אב עבור פינוי של עד שבועיים. במסגרת המבצע הופעל גם מסלול מהיר לתביעות של עד 30 אלף שקל, המבוסס על הצהרת הנפגע וצילומים בלבד, ואמור לאפשר תשלום בתוך שבוע ממועד השלמת התביעה, ללא ביקור שמאי.

רשויות מקומיות מפונות

משרד הפנים מסייע לרשויות מקומיות שבהן יש תושבים שביתם ניזוק ואינו ראוי למגורים, באמצעות מענק חד־פעמי של 1,500 שקל לכל אדם שהתגורר בנכס שפונה. הסיוע נועד לאפשר לרשות המקומית להעניק לתושבים המפונים מענה מיידי לצרכים לוגיסטיים, קהילתיים ורווחתיים. בכך הכירה הממשלה לא רק בצורך לסייע ישירות לתושבים, אלא גם בכך שלרשויות המקומיות יש תפקיד ביצועי מיידי בזמן חירום, עוד לפני השלמת מנגנוני הפיצוי האישיים של קרן הפיצויים.

אלא שהמהלך זכה לביקורות מצד הרשויות והגורמים המלווים. הם טענו שגובה המענק לא מספק, ושיש מפונים חשים שמאלצים אותם לעזוב מהמלונות בלי פתרון מרכז השלטון המקומי טען שהרשויות מיצו את הקרנות שעמדו לרשותן ונמצאות ללא הלוואות וללא מקורות מימון חלופיים. דווח גם שרח"ל נדרשה לפרסם מדיניות חדשה כדי לצמצם חוסר אחידות בין הרשויות, בין היתר בשאלת המשך השהייה במלונות עד ליצירת קשר עם קרן הפיצויים.

בהקשר הצפוני, חומרי מבקר המדינה מראים שגם לאחר יותר משנה של פינוי מתמשך, הרשויות בצפון המשיכו לשמש זרוע ביצועית של המדינה. מן התקציר על פינוי אוכלוסייה וקליטתה עולה כי עיריית קריית שמונה, המועצות המקומיות מטולה ושלומי והמועצות האזוריות הגליל העליון, מבואות החרמון, מטה אשר, מעלה יוסף ומרום הגליל נכללו במערכי הפינוי והקליטה הממושכים. אף צוין כי עיריית קריית שמונה הוציאה תושבים ל"רענון" במימון משולב של העירייה, משרד הפנים ותרומות. גם ב־2026 נדרשו פתרונות משלימים שאינם רק פיצוי פרטני או שיפוי ישיר, אלא תמיכה תפעולית וחברתית דרך הרשויות עצמן.

פיצויים לעסקים

לפי כללי המסגרת שפרסם משרד האוצר, המענק לעסקים נועד לעסקים שמחזור הפעילות שלהם עד 400 מיליון שקל בשנה ושחוו ירידה של יותר מ־25% במחזור הפעילות. המענק נקבע באופן דיפרנציאלי לפי עומק הפגיעה, והוא כולל שני רכיבים מרכזיים: השתתפות בהוצאות השכר והשתתפות בהוצאות קבועות ותשומות. ברכיב ההוצאות הקבועות נקבעו מדרגות פיצוי לפי שיעור הירידה במחזור. ברכיב השכר, חישוב הפיצוי מבוסס על השכר ששולם בפועל במרץ 2026, מוכפל ב־75% ובשיעור הירידה במחזור.

בנוסף, הוקלו התנאים לעסקים שכבר קיבלו הלוואות בערבות מדינה, ובמקביל בנק ישראל גיבש מתווה סיוע שאומץ על ידי הבנקים, שנועד לאפשר דחייה של החזרי הלוואות לעסקים קטנים וזעירים שנפגעו, כדי לתת להם גשר תזרימי מיידי בתקופת המבצע. בנוסף עסקים זעירים וקטנים עם מחזור של עד 300 אלף שקל זכאים למענק חודשי חד פעמי של עד כ־15 אלף שקל, בהתאם לשיעור הירידה במחזור.

משרד האוצר פרסם שגם גני ילדים פרטיים ומעונות יום מפוקחים נכללים במתווה הכללי לעסקים, ושקיימים עבורם מסלולים שמאפשרים גם החזר שכר לצוות וגם החזרי תשלום להורים. באותו מסמך נכתב שהמדינה לא יכולה לכפות על גן להחזיר כסף להורים, אלא רק להבטיח פיצוי שיאפשר זאת. במקרים רבים השאלה אם הורים יקבלו החזר תלויה בנוסח ההסכם מול הגן, ולעיתים קיימים סעיפי "כוח עליון" שפוטרים את המסגרת מהחזר. כלומר, גם אם המדינה יצרה מסלול פיצוי לעסק, זה לא מבטיח אוטומטית החזר להורה.

בין הטענות המרכזיות: דרישת חל"ת מינימלית של 14 ימים שמותירה רבים ללא פיצוי, פגיעה ברצף הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות, והיעדר חובה על עסקים לשלם שכר לעובדים גם כשהם מקבלים פיצוי מהמדינה. מנגד, האוצר מסר כי ההבנות עם ההסתדרות לגבי המגזר הציבורי עדיין מתגבשות וכי הצדדים ממשיכים במגעים לעיגון ההסכמות.

חל"ת ופיצוי לעובדים

בניגוד להקלות הרחבות שניתנו בעבר לשכירים, במבצע "שאגת הארי" הוצב תנאי מחמיר יחסית לזכאות לחל"ת: דרישה ל־14 ימי חל"ת רצופים. זאת אף שבמבצע "עם כלביא" נקבע רף מקל יותר, ובפועל תקופת השבתת המשק ב"שאגת הארי" הייתה קצרה יותר.

הבעיה היא שאף על פי שהפגיעה התרכזה במיוחד בנשים, בהורים ובענפים שמחייבים נוכחות פיזית - מנגנון החל"ת הרציף התקשה לתת מענה גמיש למציאות שבה בני זוג נדרשים להתחלק בטיפול בילדים בזמן חירום.

כך, עלו ביקורות שמתווה החל"ת בעצמו עלול לפגוע בעיקר בנשים, בדגש על אימהות לילדים קטנים, אימהות חד־הוריות, אלמנות צה"ל, בנות זוג של משרתי מילואים ומטפלות במעונות יום. נטען כי מודל זה נותן מענה בעיקר מנקודת המבט של המעסיק, ולא של העובד, ולכן אינו מספק פתרון למקרים שבהם העובדת אינה יכולה להגיע לעבודה בשל סגירת מערכת החינוך, גם אם המעסיק עצמו לא נפגע כלכלית.

בהמשך משרד האוצר עדכן את המתווה כך שעובד שיצא ל־10 ימי חל"ת רצופים לפחות יהיה זכאי לדמי אבטלה מהיום הראשון, ושמעסיק שהמשיך לשלם שכר יוכל לקבל פיצוי של עד 75% מהוצאות השכר, בהתאם לשיעור הירידה בהכנסות.

הבעיה היא שהמורכבות של מנגנון הפיצוי יכולה להפוך לחסם בפני מימוש הזכאות. קושי זה עלול להיות חמור במיוחד בקרב אוכלוסיות עם אוריינות דיגיטלית נמוכה או שליטה חלקית בעברית. הבעיה עלולה להיות חריפה במיוחד בקרב אזרחים ותיקים, חלקים מן החברה החרדית והערבית, ואוכלוסיות נוספות שמתקשות בהתנהלות דיגיטלית או בעברית ברמה גבוהה.

במבצע "שאגת הארי" חזר דפוס מוכר של פרסום מאוחר וחוסר ודאות. נוסח ההסבר המלא של הפיצויים פורסם כמעט חודש לאחר תחילת המבצע. הפער הזה בולט במיוחד לנוכח העובדה שישראל מצויה במלחמה מתמשכת זה כשנתיים וחצי, וכבר הופעלו בשנים האחרונות כמה מתווי פיצוי דומים שעליהם ניתן היה להישען ולבנות מנגנון קבוע יותר.

לעיכוב בפרסום המתווה יש השלכות ממשיות: בזמן שהמדינה עדיין מגבשת את הכללים, עסקים, עובדים ומשקי בית נדרשים לקבל החלטות כלכליות ללא ודאות לגבי זכאותם, גובה הסיוע ומועד קבלתו. נוסף על כך, עצם העובדה שבכל מבצע או מערכה נבנה מחדש מתווה ייעודי, במקום להישען על מסגרת קבועה וברורה מראש, מעמיקה את אי־הוודאות ומקשה על הציבור להיערך.

בנוסף, אחד האתגרים המבניים שעלו במהלך המלחמה הוא הפער בין הגידול החד בצורך בשירותים ציבוריים לבין היעדר מנגנון סדור לעיבוי כוח האדם בשירות המדינה בשעת חירום. מכאן עולה שיציאה לחל"ת או צמצום כוח אדם במגזר הציבורי בזמן חירום אינה רק שאלה תעסוקתית, אלא גם בעיה תפקודית. דווקא כשהביקוש לשירותים אזרחיים, להסברה, לרווחה, לחינוך ולמענים כלכליים עולה, למדינה אין מנגנון סדור מספיק להרחבת כוח האדם ולהתאמתו לצורכי החירום.

אז מה עושים? רשימת הצעדים המומלצים:

1. יצירת מתווה פיצויים ומענה למגזר העסקי ההולם לתרחישי מלחמה שונים וההתפתחות בפועל - כיום המתווה ל"שאגת הארי" מתייחס למלחמה שמסתיימת באפריל בלבד. כפי שהמציאות מלמדת, נראה כי המתווה מראש לא נבנה באופן מותאם להתמשכות המלחמה ועצימותה. יש לתקן זאת במתווה המוצע.

2. חיזוק המבנה של קרן הפיצויים - מומלץ לבחון מחדש את המבנה הארגוני של קרן הפיצויים ומוקדי הנזק הישיר, ולגבש מודל ניהולי סדור שיבטיח כפיפות מקצועית ומנהלית ברורה, מנגנוני בקרה קבועים וכוח אדם ייעודי לטיפול מהיר ויעיל בתביעות בשעת חירום.

3. השלמת מערכת דיגיטלית אחודה להגשת תביעות - יש להשלים את פיתוח מערכת השליטה והבקרה של קרן הפיצויים, להטמיע מערכת דיגיטלית מלאה להגשת תביעות, ולשפר את התאמתה לצורכי השטח כך שתאפשר ניתוב תביעות, בקרה על עבודת הצוותים ומתן שירות מהיר ומדויק יותר לניזוקים.

4. הסדרת מנגנון מתואם לשיקום מבנים, תשתיות ורשויות מקומיות - קביעת נוהל עבודה משותף בין קרן הפיצויים למשרד הבינוי והשיכון, שיגדיר מראש את חלוקת האחריות והסמכויות בשיקום מבנים ותשתיות שנפגעו. לצד זאת, נדרש שמשרד הפנים יקבע מנגנון סיוע לרשויות המקומיות בניהול מיזמי שיקום, ומשרד האוצר יסדיר מנגנון לאיגום תקציבי השיקום ולמימון גורם מתכלל ברשויות שנפגעו.

5. הסדרת מנגנון הדיור החלופי למפונים - הקמת מאגר ארצי זמין של בתי מלון וסוכני נסיעות, והסדרה מראש של מנגנון הדיור החלופי גם בשגרה ולא רק בזמן חירום, כדי לאפשר פתרונות מהירים, גמישים ומותאמים למפונים.

6. חקיקת הפיצוי בגין נזק עקיף ועיגון מתווה הפיצויים רחב וגמיש - יש להסדיר בחקיקה קבועה את תנאי הזכאות לפיצוי בגין נזק עקיף, במקום להמשיך להישען על הוראות שעה רבות. בנוסף, יש לעדכן את מתווה הפיצויים כך שייתן מענה גם למי שכרגע נשארו בחוץ, וכן לבחון מודלים גמישים יותר של חל"ת.

7. גיבוש מתווה רב־שנתי לשיקום הצפון ולסיוע לעסקים שנפגעו - הדבר יכלול מתווה רב־שנתי, תקציב, מנגנון מעקב ובקרה והבטחת פעולה רצופה של ועדת השרים. יש להכין תוכניות מגירה ייעודיות לעסקים קטנים, בבעלות משרתי מילואים או כאלה שפונו.

8. הקמת מערך מילואים אזרחי במשרד האוצר - המערך יאפשר תגבור מהיר של כוח האדם המקצועי בשעת חירום, כדי שאפשר יהיה להרחיב את כוח האדם בשעה שהביקוש לשירותים הציבוריים ולמענים כלכליים גדל.