נדוניה של מנדטים וחובות? המשמעויות הכלכליות של איחוד בנט־לפיד

חצי שנה לבחירות, ונפתלי בנט ויאיר לפיד הכריזו על הקמת מפלגת "ביחד" החדשה. "אנחנו בתקופה גורלית שדורשת צעדים נועזים", הצהיר בנט במסיבת העיתונאים. בעוד המבחן האלקטורלי טרם הוכרע, המבחן הציבורי כבר כאן. ברקע ניצבים חובות העבר של מפלגותיו הקודמות של בנט והניסיון לקדם את "חוק בנט" - שנועד להבטיח שכספי הציבור לא ייעלמו עם סגירת המפלגה. החיבור בין הנדוניה של "בנט 2026" למנגנון של "יש עתיד" מייצר שותפות עם משמעויות תקציביות מורכבות. מאיפה יגיע הכסף, מי אחראי לחובות ומה אומר החוק? גלובס עושה סדר.

● בג"ץ בהחלטה דרמטית: יבוטלו הטבות כלכליות נרחבות למי שלא עמדו בחובת גיוס
● הזינוק בפשיעה בחברה הערבית: כמה זה עולה למשק?

מה המימון שיכולה לקבל מפלגה בישראל?

חוק מימון המפלגות מבחין בין מפלגות המכהנות בכנסת לבין מפלגות חדשות, כאשר ההבדל המרכזי נעוץ במנגנון המקדמות. ותיקות זכאיות לקבל מהמדינה מקדמה עוד לפני יום הבחירות, ללא צורך בערבויות, בהתאם למספר המנדטים שלהן. ככל שהמספר עולה, כך גדל הסכום. לעומתן, מפלגות חדשות יכולות גם הן לקבל מקדמה, אולם זו נמוכה משמעותית ועומדת על כ־11.5 מיליון שקל בלבד, והיא מותנית בהצגת ערבות בנקאית. מנגד, בכל הנוגע לגיוס תרומות מהציבור, היתרון עובר לחדשות. בעוד שמפלגה ותיקה רשאית לגייס עד 2,800 שקל מאדם פרטי, מפלגות חדשות יכולות לגייס ממנו סכום גבוה פי חמישה.

מה המימון שתקבל מפלגת "ביחד" החדשה?

לפי ד"ר אסף שפירא, ראש התוכנית לרפורמות פוליטיות במכון הישראלי לדמוקרטיה, לאיחוד בין המפלגות יש השפעה חיובית על מפלגתו של בנט מהיבט המימון. "לו היו רצים בנפרד, "יש עתיד" הייתה זכאית למקדמה של כ־27.5 מיליון שקל ללא ערבות, בעוד "בנט 2026" הייתה מקבלת מקדמה של כ־11.5 מיליון שקל בלבד. ריצה ברשימה משותפת מובילה לכך שהרשימה כולה תיחשב כישות אחת לצורך קבלת המקדמה, שתתבסס על מספר חברי הכנסת של'יש עתיד' ותעמוד על כ-27.5 מיליון שקל. המשמעות היא שמפלגתו של בנט תרוויח מההסדר", מסביר שפירא.

שאלה נוספת שעולה היא האם יוכל בנט להמשיך ולהשתמש בכספים שגייס באופן עצמאי ל־"בנט 2026". ככל שמדובר ברשימה משותפת ולא במיזוג מלא למפלגה אחת - תהליך בירוקרטי שטרם הושלם - כל מפלגה ברשימה שומרת על הסטטוס שלה. גורם המעורה בפרטים מסביר כי במצב כזה, מפלגתו של בנט תוכל להמשיך ולגייס הלוואות מגופים בנקאיים באופן עצמאי. לאחר הבחירות, המימון הסופי יחושב בנפרד עבור כל אחת מהמפלגות המרכיבות את הרשימה, בהתאם למספר חברי הכנסת שייבחרו מטעמן ולסיכומים המוקדמים בהסכם המימון שנחתם ביניהן.

מהן המגבלות בשיטת המימון?

שיטת המימון בישראל מבוססת על מערכת איזונים המשתנה בהתאם לוותק המפלגה. מפלגה ותיקה, הנהנית ממימון שוטף מהמדינה וממקדמות גבוהות לקראת הבחירות, כפופה לאיסור גורף על גיוס הלוואות מהמערכת הבנקאית. במידה ונוצר גירעון, היא רשאית לקבל הלוואות מהמדינה בלבד, וזאת רק לאחר סיום מערכת הבחירות. מנגד, מפלגות שאינן מיוצגות בכנסת היוצאת, אינן זכאות למימון ציבורי שוטף. את כספי המימון הן יזכו לראות רק במהלך 2027, כנגזרת ממספר המנדטים שישיגו בפועל. פער זמנים זה מאלץ את המפלגות החדשות לפנות לאפיקים חלופיים: הן רשאיות לגייס הלוואות מבנקים. אלא שגופים אלו דורשים ביטחון, מה שמוביל לגיוס ערבויות מאנשים פרטיים. בנט גייס למפלגתו החדשה ערבויות בהיקף של כ־32 מיליון שקל.

מדוע מפלגות נכנסות לחובות?

רוב המפלגות בישראל אינן נשענות על תרומות כבסיס תקציבי. עבור מפלגה ותיקה, המימון הסופי נקבע לפי ממוצע המנדטים בין הכנסת היוצאת לנכנסת, בעוד שמפלגה חדשה מתוקצבת לפי הישגיה בזמן אמת - כ־1.638 מיליון שקל לכל ח"כ שנכנס. עוד לפני הבחירות, המפלגות זכאיות למקדמה של 1.146 מיליון שקל לכל ח"כ מכהן (כאשר מפלגות קטנות או חדשות זכאיות למקדמה המחושבת לפי רף של עשרה ח"כים). אלא שבפועל, סכומים אלו כמעט מעולם לא מספיקים לכיסוי עלויות הקמפיין, מה שמוביל את רוב המפלגות לסיום מערכת הבחירות בגירעון.

כדי לגשר על הפער, המפלגות נוטלות מהכנסת הלוואות בריבית של 6.5% בשנה, המוחזרות מתוך כספי המימון השוטף (כ־98 אלף שקל בחודש לכל ח"כ). התוצאה בפועל: המפלגות מוציאות סכומים גבוהים בקמפיינים, לעיתים מעבר ליכולת ההחזר שלהן, תוך הסתמכות על הכנסות שאמורות לשמש לפעילותן השוטפת. במקרים של מערכות בחירות תכופות, החובות מצטברים. נכון למרץ 2026, יתרות ההלוואות של המפלגות הגדולות משקפות זאת: הליכוד מחזיקה בחוב של כ־16.8 מיליון שקל, בעוד חובה של יש עתיד עומד על כ־5.3 מיליון שקל. חשוב לציין כי חובות אלו צפויים להצטמצם עד יום הבחירות, שכן המפלגות ממשיכות לקבל מימון שוטף מהמדינה המקוזז אוטומטית לטובת החזר ההלוואות. הבעיה מתעוררת כאשר מפלגה אינה מצליחה לעמוד בהחזר, למשל במקרה אי־מעבר אחוז החסימה. למצבים כאלו אין מנגנון אפקטיבי שמאלץ את המפלגה להחזיר את הכספים.

חובות "ימינה" ו"הבית היהודי" ירדפו את בנט?

לפי ד"ר שפירא, "למפלגתו הנוכחית של בנט אין חובות. המפלגות הקודמות שעמד בראשן - 'צל"ש', 'הימין החדש' ו'הבית היהודי' - הן אלו שנושאות בחובות של כ־18 מיליון שקל למדינה. במצב החוקי הקיים, אין זיקה בין בנט או מפלגתו החדשה לבין החובות הללו". קיים גם היבט עובדתי; לגישת בנט, "חלק ניכר מהחוב של הבית היהודי נצבר עוד לפני שעמד בראש מפלגה, ובשתי המפלגות כיהנו יו"רים נוספים לאחר שעזב".

מפלגותיו של בנט אינן היחידות ש"נעלמו" מהמפה כשהן מותירות אחריהן חובות. דוח מבקר המדינה חושף תמונה של חובות אבודים: בל"ד חייבת כ־270 אלף שקל, "דרך ארץ" נושאת חוב של כ־2.3 מיליון שקל, ו"התנועה הירוקה" חייבת כ־3.1 מיליון שקל. מרצ חייבת לא פחות מ־15 מיליון שקל, כולל מקדמות.

מה אומר "חוק בנט" - והאם הוא ישפיע?

הצעת החוק, שהוגשה על ידי ח"כ אביחי בוארון (הליכוד) טרם התקדמה וקיים ספק לגבי היתכנותה. היא קובעת כי יו"ר מפלגה שעזב אותה כשהיא בחובות ועומד כעת בראשה של אחרת, יחייב כי החדשה תישא בחובות העבר. במקרה זה, כל שקל שיגויס יופנה תחילה לכיסוי הגירעון הישן. "מפלגותיו הקודמות של בנט מחזיקות בחוב של כ־18 מיליון שקל. אם החוק יעבור, הסכום ינוכה ככל הנראה מהמקדמה שתקבל המפלגה החדשה", מסביר ד"ר שפירא. עם זאת, הוא מעריך כי החוק יתקשה לעבור את בג"ץ. "הוא צפוי להיפסל בהיותו פרסונלי, רטרואקטיבי ופוגע בשוויון בבחירות". לדבריו, התפיסה שיו"ר מפלגה אחראי לחובותיה אינה מקובלת, שכן לרוב הוא אינו עוסק כלל בניהול הכספי השוטף.