העיכוב שעולה לבעלי העסקים 1.5 מיליארד שקל בשנה

ישראל בנתה את מערכות ההגנה האווירית המתוחכמות בעולם: כיפת ברזל, חץ, קלע דוד. אמצעי מיגון מהשורה הראשונה, שכל העולם חושק בהם. כל שכבה נוספת נבנתה בתגובה לאיום חדש.

אלא שכל ההתמגנות הזו באה על חשבון מענה אמיתי לעורף. ישראל הפכה בשנים האחרונות לאלופת עולם בספיגת רקטות, טילים וכטב"מים, ובכל פעם כזו היא שוב הסכימה לתוצאה הברורה - שהעורף ייפגע.

הבעיה אינה ההשקעה בהגנה. הבעיה היא מה שהיא מסמלת - תפיסה שלפיה האוכלוסייה האזרחית היא חלק מהמשוואה הביטחונית. שאין מנוס, ושככה זה יהיה. עוד שכבת הגנה ועוד שכבה יצרה סבילות ציבורית לאיומים שבמדינות אחרות לא היו מוכנים לסבול ולו ליום אחד.

רחפני הנפץ ממשיכים לאיים על הגזרה הצפונית, ובשבועות האחרונים שורת חיילים מצאו את מותם.

פיקוד העורף הפך לחלק קבוע מהיומיום של כל ישראלית וישראלי. קשה לבוא בטענות לאזרחים שהגיבו להתרעה החדשה שלו בפקפוק וטענו שבמקום לייבש את הביצה, רודפים אחרי היתושים.

תומר שמאי

מאז 2019 לפחות מנסים באוצר להקים מאגר כזה, שיפעל לצד המאגר הקיים לצרכנים פרטיים. לפי האומדנים, הוא יוזיל לעסקים את הריביות על אשראי ב-1.5 מיליארד שקל בשנה, ויקל בהשגת מקורות מימון. בכל שנה הנושא עולה מחדש על סדר היום, רק כדי להתמסמס.

השבוע הגיעו באוצר הכי רחוק שהצליחו עד היום בניסיונות לקידום הרפורמה, עם אישור החקיקה בוועדת הכלכלה של הכנסת. קאמבק מרשים להצעה, חודשים אחדים אחרי שנפלה מרשימת ההסדרים שאושרה עם תקציב 2026.

חוק ההסדרים, שעובר בכפיפה אחת עם תקציב המדינה, הוא הדרך של האוצר לקדם רפורמות מבניות. מחוצה לו, רפורמות מורכבות עלולות להיתקע שנים. אלא שהפעם יו"ר ועדת הכלכלה דוד ביטן דחף את המאגר במעלה סדר היום של הוועדה, והביאו לאישור זריז.

ועד שהרפורמה חזרה מהמתים, כעת מאיימת עליה הקדמת הבחירות לכנסת. כדי להספיק לאשר את המאגר סופית, הצעת החוק הייתה צריכה להיות עוד השבוע על שולחן המליאה. זה לא קרה. המשמעות היא שאישור המאגר יידחה לפחות עד למליאת הכנסת הבאה. זאת, כשבכל יום עלולה הכנסת להודיע על פיזורה, והחקירה תיעצר.

גורמים המעורבים בנושא מעריכים שהעיכוב אינו פוליטי, אלא סתם טיפול מזדחל. כך, אחרי כל התהפוכות שעברה, אחת הרפורמות הפיננסיות הכי חשובות של הממשלה הנוכחית עלולה ליפול. "סתם". את המחיר, 1.5 מיליארד שקל בשנה, ישלמו בעלי העסקים.

אורן דורי

חברה כזו תהיה תחת המיסוי הישראלי, ומכירת הקניין הרוחני שלה ימוסה אף הוא פה במס רווח הון. עוד מוצע שהבוגרים עצמם ייחשבו תושבי ישראל במשך עשור, גם אם עקרו מפה. החוק, אם יאושר, יחול על בוגרי 8200, ממר"ם ויחידות רבות נוספות, שרבים מבוגריהן עומדים מאחורי האקזיטים הגדולים של העשור האחרון.

החשיפה הובילה לצונאמי של תגובות בעולם ההייטק, המיסוי והעסקים. רבים טענו שהיוזמה מרחיקת לכת, פוגעת בחופש העיסוק ואף מופרכת.

האם ההצעה מופרכת? ההיגיון מאחוריה ברור: המדינה רוצה ליהנות מפירות השקעתה. מנהל רשות המסים שי אהרונוביץ' הסביר שההצדקה למהלך מבוססת על כך שהידע והכלים שהמדינה מעניקה לאותם בוגרים בשירותם הצבאי משמשים אותם בהמשך להקמת מיזמים, אך המדינה לא תמיד נהנית מהצלחתם. פעם אחר פעם הם מעתיקים את פעילותם ולפעמים גם את חייהם לחו"ל, ורושמים את חברותיהם שם. כשהאקזיט מגיע, במקום שישראל תהנה ממס של מיליארדים, מדינה אחרת - לרוב ארה"ב - גורפת את הכסף הגדול.

בימים האחרונים נשמעו גם קולות תומכים מכיוון ההייטק. בהנחה שהם לא ימוסו פעמיים - בחו"ל ובישראל - על אותו אקזיט, יזמים רבים דווקא מביעים תמיכה במהלך. "למה שמדינה אחרת תהנה אם אני יכול לגור ולרשום את החברה בחו"ל ועדיין לשלם פה מס?", אמר לנו יזם סדרתי, שרשם כבר כמה אקזיטים.

אם המדינה תתחייב שלא יהיה כפל מס, יש פה win win . נשמע פשוט, אבל זה הכי רחוק מכך. צריך לחשוב על ההיבט הפסיכולוגי עבור בוגרי היחידות הטכנולוגיות, שיתנגדו לניסיון "לכלוא" אותם לגבולות ישראל ולהתערב להם בשיקולים העסקיים, וגם טכנית ותפעולית - ההצעה מבקשת הלכה למעשה ממדינות אחרות לוותר על מיליארדים נוכח אקזיטים שמתבצעים בגבולותיהן.

אבל לפני שכל זה קורה, ההצעה צריכה לעבור את המשוכות הראשונות: האוצר ומשרדי הממשלה. ההצעה שנחשפה פה הייתה בשלביה הראשונים, ומעטים נחשפו אליה, כך שגם בכירים באוצר לא הכירו את פרטיה. האם הם יתמכו? ברשות המסים אופטימיים ובאוצר לא שוללים, רק סבורים כי הדיון מורכב. בהמשך תידרש היוזמה לעבור גם את המסננת הפוליטית ואת הכנסת. שם רשות המסים כבר ידעה יוזמה או שתיים שנחסמו.

אלה לוי-וינריב