התוכנית שעולה יותר מרוב תקציבי הממשלה - ועוזרת רק לכמה אלפים

התוצאה המאקרו-כלכלית של התוכנית הגרועה הזו היא התייקרות מחירים לרוב הציבור. מחיר למשתכן לא הוסיפה דירות בישראל אלא רק דחפה עוד אנשים - שאין להם מספיק כסף - לתוך מעגל הביקוש. עוד ביקוש בלי היצע לא מוריד מחירים, כידוע ממבוא לכלכלה, אלא מעלה אותם. לכן התוכנית העלתה את המחירים לכולם, על חשבון כולם.

כך, מעטים מרוויחים וכמעט כולם נפגעים. התוצאה ידועה מראש, וכלכלנים רבים הזהירו מפניה. מה שבאמת מתסכל הוא שניתן לפתור את מצוקת הדיור, וגם להוציא לשם כך הרבה פחות מכספי משלם המסים. אפילו בקלות.

מספרים לנו שאין קרקע במרכז הארץ, אבל זה לא נכון. אין מצוקת שטח. תעלו לראש כל מגדל בתל אביב ותסתכלו מזרחה. ההתחדשות העירונית בישראל בקושי בחיתוליה: כל חולון ובני ברק, רוב בת ים, כל דרום ת"א ורוב גבעתיים הם עדיין בניינים נמוכים מאוד של 3 קומות. כלומר, אפשר לבנות לגובה. במרכז טאוב הראו לפני שלוש שנים שגוש דן גם לא נחשב צפוף בהשוואה בינלאומית. כל מומחה לתכנון ערים יגיד לכם שצריך לצופף את האוכלוסייה בגוש דן, וכך גם ייפתרו הרבה מבעיות התחבורה והפקקים, וגם התחבורה הציבורית תהיה יותר כדאית, מה שיוביל לפיתוח מואץ שלה.
וכמובן, המדינה שמה את כל הז'יטונים רק על רכישת דירה, במקום להשקיע באפשרויות כמו פיתוח עולם השכירות לטווח ארוך, שיוריד את הלחץ של הישראלים מלרכוש דירה, בכל מחיר.

נתנאל אריאל

הביקורת אינה נובעת מעצם מתן הסיוע ההומניטרי לאוכלוסייה אזרחית, המהווה חובה בינלאומית, אלא מניהול מערכת מסחר ענפה ומשגשגת עם האויב, הלכה למעשה, בזמן לחימה. ברור שהסחורות הללו זולגות גם לידי חמאס.

בזמן שהחברה הישראלית עדיין משלמת מחיר דמים יום־יום, איך ייתכן שחברות ציבוריות הופכות את עזה למנוע צמיחה? החברות הללו מודעות היטב לשבר הערכי שבמסחר הזה, וזו הסיבה שבגללה בחרו להסתיר את מעורבותן, אפילו להכחיש. ההסתרה הזו מוכיחה חשש מוצדק מפני זעם ציבורי ומפני חרם צרכנים שעלול לבוא בעקבותיו.

אלא שההסתרה אינה מתחילה ומסתיימת בדירקטוריונים, היא מגיעה מלמעלה. החלטת רשות המכס לחסות את רשימת החברות המוכרות לעזה תחת הגדרת "חובת סודיות" היא כשל שקיפות מקומם, הנשען על כספי האזרחים ומסתיר מהם את האמת.

החשאיות הממסדית הזו אינה מגינה על ביטחון המדינה, אלא על מחיר המניה של החברות ועל השקט הפוליטי של מקבלי ההחלטות.

תומר שמאי

אלא שכאן נתקלים בבעיה: כמעט ואין חיפושי גז בישראל. מאז שאנרג'יאן מצאו מספר מאגרים קטנים ב-2022, חיפושי הגז המשמעותיים עומדים מלכת. תוצאות ההליך התחרותי האחרון לחיפוש גז התפרסמו באוקטובר 2023, והתעכבו בגלל המלחמה. הקבוצה בראשות ניו מד נטלה את הרישיון במרץ 2025, ורק כעת התפרסם שהאונייה הסייסמית (השלב הראשון בחיפוש בפועל) תגיע לכאן בספטמבר. כלומר, נראה קידוחי חיפוש רק בעוד יותר משנה.

הקבוצה השנייה בראשות רציו נתקלה בבעיות כשהשותפה הבינ"ל ENI מאיטליה פרשה בשל נסיבות גאופוליטיות באוקטובר 2025. רציו הודיעו על כך במרץ האחרון, מצאו שותפה בינ"ל חדשה ומסתורית, וכעת מתעכבים שוב ושוב עם ההכרזה הרשמית. בפברואר הודיעו על הליך תחרותי חדש לחיפוש גז, אך המערכה מול איראן עיכבה אותו. שר האנרגיה אלי כהן מבטיח שזה יקרה "בשבועות הקרובים".

בעוד שלכל עיכוב בנפרד יש הסבר מצוין, השורה התחתונה היא שלמרות הפוטנציאל, עדיין אין פה חיפושי גז פעילים. אם אנחנו רוצים ביטחון אנרגטי ותחרות שישאירו את מחירי החשמל נמוכים ביחס למערב, חייבים ללחוץ על דוושת הגז.

עידן ארץ