כמה שווה ההנחה "חסרת התקדים" של ויקטורי במחירי הדלק

ההודעה הגיעה בתזמון לא מקרי. היא נשלחה בשלישי בערב, רגע לפני שמנכ"ל החברה ובעל השליטה אייל רביד עומד למשפט בחשד לתיאום מחירים בין חברות המזון כדי לייקר מחירים לצרכן הישראלי. זה מתווסף למה שכבר פורסם שיצא מפיו, כולל משפטים מדהימים על הציבור הישראלי שהוא "עם קקה", על רמי לוי שהוא "מחבל" ודרישה מספקים "תעלה מחיר".

אז ויקטורי פתחה במסע שכנוע שהיא נאבקת ביוקר המחיה, ולא חלילה חברה שהמנכ"ל שלה מואשם לכאורה בעבירות פליליות שתכליתן דווקא לייקר.

לצורך כך גייסה ויקטורי את אותם סופרלטיבים, וזה עבד לה. כלי התקשורת נתנו לה במה יפה לפרסום חינם, של אותה הוזלה "חסרת תקדים" לדבריה. הטענות המפוצצות הביאו לה הרבה יח"צ בחינם. אבל כמה ההטבה ה"מדהימה" הזו בכלל שווה לכם? ויקטורי מציעה הנחה של 55 אגורות מהמחיר המלא. בפועל, גם בלי שום מבצע לקוחות מקבלים הנחה של 25 אגורות בתדלוק בשירות עצמי. כך שההנחה האפקטיבית של ויקטורי היא 30 אגורות. החברה מאפשרת לרכוש כרטיסי הנחה לדלק בסכום מוגבל - עד 1,000 שקל.

לכן, אחרי כל הסופרלטיבים, כל ההנחה של ויקטורי שווה לכיס שלכם סכום פעוט של, תחזיקו חזק, 43 שקלים בלבד. 4%. זה כל הסיפור, אבל 4% נשמע הרבה פחות מדהים מ"הנחה חסרת תקדים". אם זה נשמע כמו ברווז, מגעגע כמו ברווז והולך כמו ברווז, כנראה שזה פשוט ברווז. או במקרה של ויקטורי, "גרינווש", גרסת שוק המזון.

נתנאל אריאל

אלא שגם אם הפרשנויות הללו מדויקות מבחינת הדין הפלילי היבש, הן אינן מביאות בחשבון שעדות נתניהו השיגה מבחינתו את מטרתה: לשכנע חלקים גדולים מהציבור, וייתכן שגם את השופטים, כי תיקי האלפים עוסקים בזוטות ומהווים בזבוז זמן.

הדוגמה המובהקת לכך היא בובת באגס באני המפורסמת. התביעה השתמשה בסיפור כדי להציג ראיות ליחסי התן וקח שניהלו נתניהו ורעייתו שרה עם ארנון מילצ'ן, אך ראש הממשלה הפך זאת לבדיחה הממחישה, לכאורה, כיצד נטפלים אליו לשווא. ה"ספין" הזה עבד לא רק בתקשורת. הערות השופטים ושפת הגוף שלהם בדיון העידו כי ייתכן וגם אצלם זכו טענות נתניהו בנושא לאוזן קשבת.

גם עשרות הפעמים שבהן קיבלו השופטים את בקשות ראש הממשלה לדחות, לקצר או לבטל את עדותו בגלל לו"ז מדיני או נימוקים דומים, שירתו את מטרתו להמחיש להם ולציבור כי המשפט מפריע לו לנהל את המדינה ו"לשנות את פני המזרח התיכון". עדות נתניהו הצליחה אפוא להעביר את המסרים הרצויים מבחינתו לא רק לדעת הקהל, אלא גם להרכב שאמור להכריע את דינו.

עמירם גיל

קצת יותר מחצי שנה לאחר כניסתו לתפקיד, כנראה תם העיסוק של ראש הארגון בייעודו ובתפקידו: חמאס הרי לא חזר להיות כוח משמעותי בעזה, החששות שהביע רק לפני ימים מ-7 באוקטובר באילת פגו, וגם לקחי אותו 7 באוקטובר והמחדל הענק, שלארגון היה בו חלק משמעותי, כבר הוטמעו.

איך נוכח כל אלה, ראש השב"כ מחליט עם פתיחת כהונתו להתעסק דווקא בדגלים ושלטי נאון, למנוע מהעובדים חופש להביע את זהותם, ולכווץ את תחושת הביטחון שלהם במקום העבודה.

בין התגובות להחלטה בלטה אחת, של השר עמיחי שיקלי, איש חינוך בעברו. "אחד הזיכרונות שנצרבו בי מערב השבעה באוקטובר הוא הכניסה לישיבת הממשלה בקריה בתל אביב", הוא נזכר, "מול הבניין שבו נערכה הישיבה התנוסס בלב הקריה שלט ענק באותיות ניאון: 'יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר'". גם יחסית לתקופה, טרום פריימריז, זו אמירה מקוממת.

לא חסרות זוועות לזכור מאותם הימים. הריצה למקלטים, האימה שעוד רגע הטנדרים מגיעים, המראות מהעוטף. שני סיפורים נצרבו בתודעתי במיוחד. הראשון הוא המראה של תמיר הרשקוביץ, ששני הוריו נרצחו בבארי, מדליק נר חנוכה בבית החרוך, שר בקול מלאכי את שירו של טשרניחובסקי "כִּי עוֹד נַפְשִׁי דְּרוֹר שׁוֹאֶפֶת,לֹא מְכַרְתִּיהָ לְעֵגֶל-פָּז, כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם, גַּם בְּרוּחוֹ, רוחַ עַז". המילים הטהורות, הנאיביות כמעט, בחורבות הקיבוץ שבו התחולל שבועות קודם לכן טבח אכזרי, טלטלו אותי. קעקעתי אותם על זרועי, תזכורת לאמונה באדם וברוחו.

הסיפור השני הוא של רב סרן שגיא גולן, שהתייצב למילואים והציל עשרות משפחות בבארי, נפל והותיר אחריו משפחה ובן זוג, עומר אוחנה, שעמו עמד להתחתן. אוחנה הוביל מאבק ציבורי להכרה רשמית בבני זוג של חללי צה"ל, למי שצריך תזכורת למה עדיין יש אירועי גאווה.

ואלה הלקחים של מקבלי ההחלטות מה-7 באוקטובר. זה מה שמצאו לנכון שר בממשלה וראש ארגון הביטחון להדגיש באסון הגדול ביותר שהיה כאן.

אסף זגריזק