הדירה וסיבוב הפרסה: כך ניצחה אם בביהמ"ש את בתה

בת יחידה שניהלה יחסים מורכבים עם אמה ויתרה בשנת 2018 על חלקה בירושת אביה - מחצית מדירת מגורים - לטובת האם. הוויתור נעשה בהיותה בת 27 לבקשת אמה, שהציגה את המהלך כ"הליך פורמלי חסר חשיבות" והבטיחה לה כי ממילא תירש את שני הוריה בעתיד.

כעבור חמש שנים ביקשה הבת לבטל את הוויתור, בטענה שלא הוסברו לה משמעויותיו האמיתיות ובראשן העובדה שמדובר בהחלטה בלתי הפיכה. מנגד טענה האם כי הבת חתמה על התצהיר מרצון חופשי ובמודעות מלאה, וכי ביקשה ממנה לוותר על הירושה כדי לשמור על שקט נפשי.

השופט ערן אביטל מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים דחה השבוע את בקשת הבת לבטל את הסתלקותה מהירושה, לאחר שקבע כי היא חתמה על התצהיר בפני עורך דין ולא הוכיחה שהוטעתה. הבת טענה כי חזרה בה מהוויתור משום שהבינה שאמה אינה מתכוונת להוריש לה את הדירה, אך השופט פסק כי האם לא הבטיחה לה דבר בתמורה לוויתור, וכי לא הוכח שבכוונתה שהבת לא תקבל דבר.

השופט הדגיש כי "לתובעת לא מוקנית זכות טבועה לקבלת רכוש כלשהו עם מות הוריה", שכן זכותם המלאה של ההורים לבחור למי להוריש את נכסיהם. מעבר לכך צוין כי הבת הגישה את תביעתה חמש שנים לאחר מתן צו הירושה, בזמן שהעיזבון חולק והדירה נרשמה על שם האם.

השופט אביטל קבע: "יחסי משפחה מורכבים. ייתכן כי בשלב מסוים בן יחתום עבור אביו על תצהיר הסתלקותו מירושת אמו, והבן והאב יקיימו במשך שנים יחסים תקינים. אם בשלב מסוים, אלו יעלו על שרטון, יש למנוע אפשרות של חזרה מאותו תצהיר הסתלקות, בטח ובטח בהתבסס על טענות במישור של פגם בכריתת חוזה, אלא אם מדובר בטעמים חריגים". הבת חויבה לשלם לאמה 15 אלף שקל הוצאות משפט.

משמעות הפסיקה: הנטל על מבקש חזרה מהסתלקות מצוואה הוא גבוה מאוד. לא ניתן לחזור בקלות מוויתור.

מספר תיק: 34861-02-24

קרן "הישג" למען חיילים בודדים משוחררים ניהלה מאבק משפטי על ארנונה בסך חצי מיליון שקל בשנה למבנה לשימור שבבעלותה ברחוב רוטשילד בתל אביב. הנכס, ששימש בעבר כשגרירות רוסיה וסווג כעסק, מורכב בעיקר ממשרדים, ומחצית משטחו היא קומת מרתף שבה מפעילה העמותה מועדון לחיילים.

עיריית תל אביב חייבה את המבנה בתעריף עסקי מלא, תחת הסיווג של "בניינים שאינם משמשים למגורים". מנגד, העמותה טענה כי הנכס משמש בית חלופי לחיילים, אשר פתוח לאורך כל היום וכולל מטבח, חדרי כביסה, ספרייה וארוחות שבת, ולכן מדובר במתקן רב־תכליתי שחלקו הגדול משמש בפועל למגורים (בקומת הקרקע והמרתף). העירייה דחתה את ההשגה בטיעון שלא מתנהל במקום משק בית או אזור מחייה, אלא לכל היותר מרכז מפגש חברתי ולימודי.

ועדת הערר לענייני ארנונה קיבלה את ערר הקרן באופן חלקי. הטענות לגבי קומת הקרקע נדחו, לאחר שהוועדה קבעה כי קיום מטבח בלבד אינו מעיד על מגורים וכי מדובר באלמנט הנפוץ במשרדים רבים.

מנגד, הערר לגבי קומת המרתף, המהווה מחצית משטח הנכס, התקבל. הוועדה קבעה כי במרתף "מתקיימים כל הסממנים של מגורים" והגדירה את המקום כ"בית" לחיילים משוחררים - שחלקם ישנים בו בצורה קבועה או זמנית לתקופות קצרות או ארוכות - ולא כעסק או אכסניה. בעקבות שינוי הסיווג, צנח החיוב השנתי מ־540 אלף שקל ל־310 אלף שקל, קרי חיסכון של 230 אלף שקל בשנה.

את קרן הישג ייצגה עו"ד ורד כהן, שמסרה כי "ההחלטה משקפת עיקרון חשוב בדיני הארנונה, לפיו החיוב צריך להיגזר מהשימוש שנעשה בפועל בנכס, ולא ממאפייניו הכלליים או מהסיווג של חלקים אחרים בו. כאשר חלק מהנכס משמש לפעילות בעלת אופי שונה, יש לבחון אותו באופן עצמאי ולהחיל עליו את הסיווג המתאים. במקרה הזה, ההכרעה אינה רק מתקנת חיוב ארנונה שגוי, אלא גם מאפשרת לעמותה להפנות משאבים משמעותיים לטובת פעילות למען החיילים הבודדים והמשוחררים".

משמעות הפסיקה: סיווג ארנונה למגורים מחייב בין היתר מתקני מחייה, בעוד קיומו של מטבח לבדו אינו מספיק.

מספר תיק: 140026367, 140026636

בית המשפט העליון אישר לרכבת ישראל לממש ערבויות בנקאיות אוטונומיות בסך 49.7 מיליון שקל של החברה הספרדית "סוסיאדד אספנולה דה מונטאיס אינדסטריאלס". החברה זכתה ב־2015 במכרז לפרויקט חשמול המסילות של הרכבת, בתקציב של 11 מיליארד שקל, וב־2026 הודיעה הרכבת על ביטול ההסכם ועל מימוש הערבויות. בתגובה, החברה תבעה בטענה שהביטול נעשה שלא כדין.

בתחילה עיכב בית המשפט המחוזי את החילוט בשל גובהו ובשל כך שמדובר בהסכם מורכב לביצוע פרויקט לאורך שנים רבות. הרכבת טענה מנגד כי מדובר בערבויות שאינן מותנות ואינן דורשות להוכיח דבר. בהמשך אישר המחוזי את החילוט ודחה את הבקשה לקבוע כי הודעת הביטול ניתנה שלא כדין, ועל החלטה זו הגישה החברה בקשת רשות ערעור לעליון.

בבקשה לעליון טענה החברה הספרדית כי מדובר ב"ערבויות תשלום ייעודיות" הקשורות להזמנת ציוד שסופק, וכי הטענה בדבר אי־תקינות חלק מהציוד שסופק לרכבת אינה יכולה להצדיק את החילוט. עוד נטען כי מתקיימות נסיבות חריגות הכוללות מימוש ערבות באופן חד־צדדי וחסר תום לב, והחברה הוסיפה גם חשש שהחילוט יוביל להתמוטטותה הכלכלית. הרכבת טענה מנגד כי החברה לא עמדה בנטל הכבד הנדרש כדי להימנע ממימוש ערבויות אוטונומיות, וכי החברה היא זו שפעלה בחוסר תום לב תוך הפסקת העבודות באתרים השונים.

השופט חאלד כבוב דחה את בקשת החברה הספרדית והדגיש את מעמדן הייחודי של הערבויות. בפסק הדין ציין השופט כי "מדובר בחיוב בלתי תלוי בעסקה המקורית, שמימושו אינו כרוך בהכרעה במחלוקת המרכזית", וכי בית המשפט ימעט למנוע חילוט של ערבות מסוג זה. הוא הזכיר כי לקביעה זו קיימים רק שני חריגים - מעשה מרמה או "נסיבות מיוחדות". במקרה הנוכחי, נקבע כי לא הוכח מעשה מרמה ולא נמצאה אינדיקציה לכך שהחילוט נובע "ממניעים בלתי לגיטימיים". טענת החברה כי מדובר בערבות ייעודית הנוגעת לציוד בלבד לא הוכרעה, והיא חויבה בתשלום הוצאות משפט בסך 15 אלף שקל.

משמעות הפסיקה: ערבות אוטונומית היא חיוב עצמאי שאינו תלוי בהכרעה במחלוקת. ביהמ"ש ימעט למנוע את חילוטה.

מספר תיק: 79551-06-26