סיכום חסוי, סכומי עתק: המאבק על תקציב הביטחון רק נדחה לממשלה הבאה

בסוף השבוע האחרון סיכמה המל"ל (המועצה לביטחון לאומי) את הדיונים על תקציב הביטחון בין האוצר למשרד הביטחון, אבל מה שאמור היה להיות סוף הסיפור של המחלוקת בין המשרדים מהווה רק את תחילתו - עם המון שאלות פתוחות.

● האוצר מתנגד לחוק יסוד לימוד תורה: מזהיר מפגיעה כלכלית ומהעלאת מסים
● עולה מדרגה: הממשלה אישרה את מיזוג אלתא בתעשייה האווירית

כבר עתה ברור שתקציב הביטחון יעמוד השנה על סכום פנטסטי של כ-159 מיליארד שקל, והצבא יתחיל לממש את תוכנית ההצטיידות בעלות של 350 מיליארד שקל עוד לפני השבעת הממשלה הבאה.

ביום חמישי האחרון פרסמה המל"ל סיכום חסוי של דיוני תקציב הביטחון לשנה הזו, דיונים שנפתחו מחדש בפעם השלישית. הראשונה הייתה עם העברת תקציב המדינה בממשלה בחודש נובמבר האחרון - שעמד על 111 מיליארד שקל. רק לאחר מכן הצליחה הממשלה לחלק את יתר התקציב כנגזרת מתוך הסיכום על תקציב הביטחון.

ערב העברת התקציב בכנסת, ותוך כדי המלחמה מול איראן במבצע "שאגת הארי", התקציב כבר עודכן ל-144 מיליארד שקל, ונשמרו לו רזרבות תקציביות בסך 12 מיליארד שקל - 5 מיליון מתוכם לצרכים אזרחיים של הממשלה.

מאז תום המבצע, על רקע האי-ודאות הביטחונית, מתחולל מאבק, שבמסגרתו מערכת הביטחון מסבירה שהצרכים המבצעיים מחייבים את הגדלת התקציב. זאת כתוצאה מהחלטות הקבינט, והחזקת שלוש רצועות ביטחון - בלבנון, בסוריה ובעזה - לצד המשך היערכות לאיומים מאיראן. הסכום שננקב עמד על 188 מיליארד שקל, פי שלושה מתקציב הביטחון ערב 7 באוקטובר. בהמשך הדרישה קוצצה מעט ל-184 מיליארד.

במסגרת הסיכום של המל"ל, נקבע כי הרזרבות שנשמרו בתקציב, בסך 12 מיליארד שקל, יועברו למערכת הביטחון באופן מיידי, בתוספת 3 מיליארד שקל שבאוצר יצטרכו "לגרד" באמצעות העברות מתקציבים אחרים. כך, במסגרת המחלוקת נותרו 25 מיליארד שקל.

סכום גבוה מהצרכים

באוצר סבורים שמדובר בסכום גבוה בהרבה מצורכי הצבא, ולכן נקבע כי הוא ימומש בהתאם להוצאות בפועל של מערכת הביטחון, ובהתאם לתקציב המדינה. באוצר נאבקו כדי שלא יצטרכו לפרוץ את התקציב שוב במהלך השנה ובתקופת בחירות. היו גם מי שבנו על הגדלה משמעותית של הכנסות המדינה ועל הפתעות חיוביות במסים, שיוכלו לסייע בעניין זה, אך ספק אם אלו יתממשו, ספק אם התקציב הזה יועבר בפועל למערכת הביטחון וספק עוד יותר אם הכנסת תוכל לפתוח את התקציב, שכן צעד כזה יחייב העלאת הגירעון בתקציב המדינה או קיצוץ רוחבי בשירותי בריאות רווחה חינוך ותשתיות.

כמו כן נקבע, בשונה מטיוטות שהוחלפו בין הצדדים, כי מסקנות ועדת מור יוסף לשיקום נכי צה"ל תחכה לממשלה הבאה, זאת לאחר שמסקנותיה פורסמו לאחרונה. גורמים בממשלה ציינו שהדבר לא היה על דעת האוצר, וסוגיות רבות לא לובנו במסקנותיה.

סוגיה נוספת קשורה לכך שבשנה האחרונה קבע ראש הממשלה בנימין נתניהו כי תוכנית העשור להצטיידות הצבא תעמוד על 350 מיליארד שקל, כ-50 מיליארד מתוכם באמצעות התייעלות והנפקת חברות ביטחוניות. תחילה, גורמים באוצר הזהירו כי הצעד הזה יחייב "הטלת מסים בהיקף שיוביל לדיכוי כלכלת ישראל, ולהכבדה בלתי אפשרית בעול המסים על אזרחי ישראל, ונראה שלשר האוצר אין כוונה להשלים עם המהלך".

ואולם, ככל שהתקדם הזמן, נראה שבמשרד האוצר השלימו עם ההחלטה ועם הצורך בה. כך, המל"ל החליטה לפרוס את התוכניות ליותר מעשור, ל-13 שנה, באופן שיוכל להקל מעט על קופת המדינה המדוללת, כשתחילה יופנו תקציבים במיליארדי שקלים בודדים ובמשך הזמן הם יגדלו.

"אירוע חשבונאי חולף"

יממה אחת לפני סיכום המל"ל יצא מנכ"ל משרד הביטחון, אמיר ברעם, במתקפה חריגה על אגף התקציבים באוצר. "בניין הכוח ארוך-הטווח של מדינת ישראל נמצא בפיגור מסוכן. אם נמשיך לנהוג כך כמדינה - הסיכון למוכנותה הביטחונית המותאמת של מדינת ישראל יהפוך לגדול ביותר. אגף התקציבים באוצר, שרואה במשמעויות של המציאות המלחמתית 'אירוע חשבונאי חולף', ממסמס את יכולת הממשלה לממש החלטות שכבר התקבלו על בניין כוח ארוך-טווח".

חרף זאת, המל"ל סיכמה כי בשנת 2027 יוקצו 3 מיליארד שקל לתוכנית הרכש ויעלו בהדרגה עד ל-25 מיליארד בשיא התוכנית בעשור הבא, וירדו ל-19 מיליארד בשנה עד לסוף התוכנית. בסך הכול מדובר ב-212 מיליארד שקל לנוכח התקציבים שמערכת הביטחון אמורה להוסיף ממקורותיה וכן לנוכח האי-ודאות סביב הסכם ה-MOU.

ואולם, לעמדת רבים בממשלה, מדובר בסיכום שהוא פלסטר בלבד, שנועד "לקנות זמן" כדי לא לקבל החלטות חד-משמעיות עד הבחירות. הסיבה לכך היא, שבחודשים האחרונים הסיכום ששאפה אליו המל"ל היה אחר לחלוטין. השאיפה שם הייתה ליצור סיכום שייפרס על פני עשור ויסגור את כלל הסוגיות הפתוחות בין הניצים. הדבר המשמעותי ביותר הוא בסיס תקציב משרד הביטחון, שעמד לפני המלחמה על כ-60 מיליארד שקל, ומאז תפח והלך בהתאם להתפתחויות הביטחוניות ולמלחמה שעדיין לא הסתיימה.

בשנת 2024 הוקמה ועדה ציבורית בראשות יעקב נגל שקבעה את תקציב הביטחון על כ-110-120 מיליארד שקל בכל שנה, אך מסקנותיה, שפורסמו לפני המבצעים מול איראן, מוסמסו.

מי מפקח על ההוצאות?

בוועדה היו חברים מי שמונו בהמשך לבעלי התפקידים המרכזיים באוצר: מהרן פרוזנפר, לשעבר היועכ"ל (היועץ הכספי לרמטכ"ל) והיום הממונה על התקציבים, ומיכל עבאדי-בויאנג'ו, החשבת הכללית. גורמים בממשלה מתארים כיצד עמדותיהם בוועדה היו ברורות - פרוזנפר היה בגישה "מרחיבה" לתקציב הביטחון, ואילו עבאדי-בויאנג'ו נאבקה על רפורמות בשכר ופיקוח על ההוצאות. כיום, באופן מפתיע פרוזנפר מהווה את הסמן הימני בהתנגדות להגדלת תקציב הביטחון במשרד האוצר. כך במל"ל הציעו תקציב לשנת 2027 שיעמוד סביב מסקנות הוועדה, אך נדחו.

סוגיה נוספת שנותרה פתוחה היא סוגיית הפיקוח והבקרה על הוצאות הביטחון. במשרד האוצר עלו להתקפה נגד מערכת הביטחון וטענו שאין מי שמנהל את התקציב. אבל למעשה, שנים ארוכות המשרד נאבק על שקיפות רבה יותר בהוצאות הביטחון, עוד לפני שחשב המשרד רואה את ההתקשרויות והוצעו לצדדים מספר מהלכים בנושא, אך אלו לא סוכמו.

כך, הרצון לעדכן את התקציב לצרכים לצד קביעת מסגרת תקציבית עשור קדימה, תוכנית הצטיידות ומהלכים לשיפור השקיפות והבקרה - עלו בתוהו, ופגשו את הצורך בהכרעה מהירה לנוכח העובדה שהתחייבויות מערכת הביטחון עולות על מסגרת התקציב. בכל אופן, מתוכם הסיכום כולל כאמור רק את עדכון התקציב, שלמעשה דוחה את הוויכוח הגדול על מרבית התקציב השנוי במחלוקת להמשך השנה בחודשים אוקטובר-נובמבר, ואת תחילת ההתחייבויות לשנים קדימה על תוכנית ההצטיידות.

בכל אופן, התקשרויות צה"ל יצטרכו לעבור את ועדת השרים להצטיידות. שם ייקבע האם הצורך בהצטיידות הצבא גוברת על הצורך לשמור על יכולת ההחלטה של הממשלה הבאה - אם תרצה לבצע שינויים בתוכנית או בפריסתה.