רשת המסעדות ג'פניקה הפכה בימים האחרונים לזירת קרב בין ארגוני פשיעה, כאשר רימונים וירי המכוונים לעבר סניפים ברחבי הארץ הפכו אותם לחזית של מלחמות העולם התחתון. כך, רימוני רסס נזרקו לעבר סניפים בעפולה ונתניה, וגם דווח על ירי לעבר סניף הרשת בהרצליה שגרם לנזק לשמשות, זאת לאחר שורה של פגיעות דומות ברמת גן, בקריית אונו, ברעננה ובגבעתיים.
● בלעדי | "סוחטים אותי": גרסת ברק אברמוב לרימונים על ג'פניקה נחשפת
● כך בנה ברק אברמוב אימפריה של מיליארד שקל
● "לאשתך יש רכב יפה, חבל שהיא תעשה תאונה": כך הפך הפרוטקשן למנהל העבודה בשטח
לפי דיווחים, המהלך מכוון ומטרתו להפעיל לחץ על איש העסקים ובעלי בית"ר ירושלים ברק אברמוב. על פי החשד, אברמוב נקלע לסכסוך בין ארגוני פשע גדולים במרכז הארץ לבין משפחת ג'רושי סביב כספים המוערכים במאה מיליון שקלים.
אבל זה רק קצה הקרחון. בעל מאפייה בשפרעם, עסק משפחתי שפעל יותר משלושים שנה, נאלץ לסגור את שעריו לאחר שנדרש לשלם דמי חסות בגובה שלושה מיליון שקלים. ורק בחודש שעבר, הרצח של הקבלן מרואן אבו־שאהין בצפון, יחד עם אדם בשם סעדה סעדה, זעזע את קהילת הנדל"ן. אבו־שאהין ספג איומים חוזרים ונשנים, כולל ירי לעבר ביתו בכפר בוקעתא, והרצח התרחש ככל הנראה על רקע סירובו העיקש להיכנע לדרישות הפרוטקשן.
רוני בריק, נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ, הביע "זעזוע עמוק" מרצח הקבלן והגדיר את האירוע כחציית קו אדום, תוך שהוא מציין כי "תופעת הפרוטקשן הפכה לאיום אסטרטגי על ענף הבנייה וקבלנים רבים, בדגש על אלו הפועלים בפריפריה".
איום הפרוטקשן מתבטא גם בכיס של כל אזרח, שכן לפי נתוני ארגון השומר החדש ומכון ריפמן, כל משק בית בישראל משלם כאלפיים שקלים מדי שנה כ"מס שקט" כתוצאה מהפשיעה, הנובעים מעלויות העתק שמתגלגלות לצרכנים במחירי המזון, הביטוח והדיור. למרות זאת, בחינה של אפקטיביות הצעדים שננקטו עד כה מראה כי תיקוני החקיקה והתוכניות הממשלתיות לא מצליחות להרתיע את העבריינים, ובשטח המאבק מדשדש: כך, לדוגמא, החוק למאבק בדמי חסות נתקל ביישום איטי ונתון במחלוקת, כאשר במשטרה מתגאים בזינוק ל־82 תיקים ו-45 כתבי אישום ב־2025, אך אינם מסוגלים לספק נתונים מדויקים על היקף האכיפה בפועל.
האם המדינה באמת נלחמת בפרוטקשן?
המדינה ניסתה לאורך השנים לגבש כלים להתמודדות עם תופעת הפרוטקשן. בראש ובראשונה יש לציין את החלטת הממשלה 549, אשר גובשה במטרה להתמודד עם הפשיעה בחברה הערבית. החלטה זו כללה תוכנית חומש בתקציב של כמיליארד וחצי שקלים, אך נתוני הניצול מדאיגים, שכן עד סוף 2025 נוצלו ממנה כ־750 מיליון שקלים בלבד.
מפכ''ל המשטרה רב ניצב דניאל לוי / צילום: נועם מושקוביץ', דוברות הכנסת
כמו כן, באוגוסט 2023 חוקקה הכנסת כהוראת שעה לחמש שנים עבירה חדשה של גביית דמי חסות, הידועה כתיקון 146 לחוק העונשין, אשר זכתה לכינוי "חוק הפרוטקשן". החוק הגדיר שתי דרגות חומרה, כאשר גביית דמי חסות ללא איומים נושאת עונש של שש שנות מאסר, ואילו גבייה תוך שימוש באיומים מחמירה את העונש לשבע עד תשע שנות מאסר. לאחרונה אף אושר פיילוט בתקציב של 30 מיליון שקלים, שבמסגרתו תעניק המדינה פיצוי לעסקים ולחקלאים שנפלו קורבן לדרישות אלו - מה שמוכיח כי המדינה מודעת לתופעה, אך אינה מצליחה להתמודד עימה מהשורש.
במקביל, בדיון שנערך לאחרונה בוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת, ציין מנכ"ל הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב, יובל תורג'מן, כי מקודמת תוכנית ממשלתית רחבת היקף לפיתוח הנגב לצד תוכנית חומש חברתית־כלכלית, בתקציב המוערך בכחמישה מיליארד שקלים.
בשטח, כל הכלים הללו מתקשים לייצר מענה מספק למציאות. הפיילוט החדש נתפס כ"טלאי" שאינו מטפל בשורש העבריינות אלא מציע מנגנון פיצוי, מה שמשדר לבעלי העסקים את המסר שעליהם להשלים עם קיומה של התופעה. הנתונים מראים כי החוק מ־2023 לא הצליח להפוך לסיפור הצלחה.
מבקר המדינה, רו"ח מתניהו אנגלמן, פרסם דוח על המשילות בישראל באפריל 2024, והקדיש פרק שלם לנושא הפרוטקשן. לפי נתוני הדוח, 87% מהקבלנים והיזמים שהשתתפו בסקר מיוחד בנושא, ציינו כי התבקשו לשלם דמי חסות, ו־47% מהמשתתפים נמנעים מלגשת למכרזי בנייה ותשתיות אם ידוע להם שאחד המתמודדים במכרז הוא גורם עברייני. 18% מהנשאלים ציינו כי דמי החסות מגיעים לסכומים של חצי מיליון עד מיליון שקלים, ו־75% מהם ציינו כי לא פנו להתלונן במשטרה אף על פי שנתבקשו לשלם פרוטקשן.
בפועל, יישום החוק בשטח היה איטי מאוד בתחילה. נתונים מפרקליטות מחוז דרום חושפים כי מיום פרסום החוק ועד סוף שנת 2024 נפתחו שם חמישה תיקים בלבד בגין עבירה של גביית דמי חסות. למרות נתוני הפתיחה הדלים, רפ"ק גלית בן חיון ממשטרת ישראל ביקשה להציג בדיון בוועדה לביקורת המדינה תמונה אופטימית יותר, וטענה כי חל 'שיפור משמעותי' באכיפה. לדבריה, השוואת הנתונים מלמדת על מגמת עלייה חדה: בעוד שבשנת 2024 נפתחו חמישה תיקים בלבד, בשנת 2025 זינק הנתון ל־82 תיקים בלבד, שבמסגרתם הוגשו 45 כתבי אישום.
יש לציין כי גלובס פנו למשטרה בנוגע לנתון, ומצידה נטען כי נפתחו יותר תיקים. במשטרה לא מסרו כמה תיקי פרוטקשן נפתחו בפועל - על אף שעבר שבוע מיום הפנייה.
"הבעיה הפלילית הקשה ביותר של ישראל"
עו"ד שרית משגב, ראש תחום עבירות צווארון לבן במשרד EBN ארדינסט, בן נתן, טולידאנו, ומי שהייתה מעורבת בהליכי התיקון לחוק הפרוטקשן, מסבירה כי הרקע ליוזמה היה הקושי להתמודד עם היקף התופעה - שהפכה לסטנדרט עסקי. לדבריה, "נוצר מצב כזה שאף אחד לא פותח עסק במקומות מסוימים, בלי שהוא יודע מראש ולוקח בחשבון שהוא ישלם פרוטקשן. בסרטי פשע יש סצינות של מישהו שנכנס לעסק עם אלת בייסבול, נותן מכה על הדלפק ודורש דמי חסות, אבל זה כבר לא קורה. היקף התופעה כה רחב, שאפילו לא צריך לבוא לאיים על מי שפותח עסק או להודיע לו. זה כבר חלק מההוצאות העסקיות המתוכננות מראש".
עו"ד משגב מתארת מצב שבו בעל עסק ניגש לפתוח מסגרייה באזור תעשייה, שואל את שכנו למי משלמים, ופשוט הולך לשלם. במצב כזה, היסוד של "סחיטה" בתיקים הקלאסיים לא מתקיים, כי בעל העסק "התנדב" לשלם כביכול. כל הרעיון של התיקון היה לעקוף את המכשול הזה, שבו אנשים לא מוכנים להתלונן. "היום, הפרקליטות צריכה להוכיח שבאזור המדובר היו מקרים של פגיעה באנשים או ברכוש, למשל ששרפו למישהו רכב או עסק ושבעל העסק משלם עבור שמירה או אבטחה יותר ממה שהוא מקבל", מסבירה עו"ד משגב. לדבריה, "החלק השני, שהוא לא פחות חשוב, הוא שקבעו סעיפי חילוט ספציפיים לפרוטקשן".
עו"ד משגב מבהירה כי למרות הקשיים, השינוי כבר יצא לדרך. כיום כבר מוגשים כתבי אישום המלווים בבקשות חילוט משמעותיות, שמטרתן לסגור את הברז הכלכלי של הגורמים העבריינים. כלי משמעותי במיוחד שקבע החוק הוא האפשרות לחילוט אזרחי - מנגנון המאפשר למדינה לתפוס רכוש וכספים ללא צורך בהגשת כתב אישום, תוך הסתפקות ברף הוכחה של 51% בלבד, בניגוד לסטנדרט המחמיר של "מעבר לכל ספק סביר" הנדרש במשפט פלילי. מבחינת הרשויות, כאן טמונה התקווה: הפגיעה בכיסם של ראשי הארגונים היא זו שתייצר עבורם "טראומה אמיתית" ותערער את היסודות הכלכליים של הפעילות העבריינית, שכן לדברי עו"ד משגב, "בסוף התפיסה והענישה של אלו שגובים לא מספיקה - צריך להגיע לראשים".
עם זאת, עו"ד משגב מודה שמבחינת התוצאה בשטח, אנחנו עדיין רחוקים מלהיות "שם". "זאת תופעת הפשיעה הפלילית הקשה ביותר שמדינת ישראל מתמודדת איתה, זה איום אמיתי על מדינת ישראל", היא אומרת. לדבריה, הבעיה מגיעה לשאלות של משילות, שכן באזורים מסוימים הריבון בשטח הוא לא המדינה, אלא ארגון הפשיעה.
ואכן, בעל עסק שמשלם פרוטקשן אומר לגלובס, כי "השינוי לא מורגש. אני משלם כל חודש קבוע".
במקומות שאיש אינו מגיע אליהם
בתוך כך, מחקר חדש ומשותף לארגון "השומר החדש" ולמכון ריפמן שופך אור על ההשלכות הכלכליות של המציאות הזו. המחקר, המבוסס על נתונים לשנים 2025-2026, מגדיר את היעדר המשילות כ"טרור שקט" הגובה מהמשק סכומי עתק. לפי הדוח, הפגיעה נאמדת בכ־23 מיליארד שקלים בשנה, שהם כ־8,000 שקלים לכל משק בית.
הדוח מרחיב רבות על תופעת גביית דמי החסות - אותה תופעה שהביאה, ככל הנראה, גם להירצחו של הקבלן אבו־שאהין. הדוח מציין כי שכיחות התופעה בגליל המזרחי וברמת הגולן מגיעה ל־93% (מקרב הקבלנים והיזמים שנשאלו על כך בסקר ארצי), ובהר הנגב ל־90%. עוד מצוין כי כ־80% מהחקלאים נפגעו מפשיעה חקלאית, עם נזק ממוצע של כ־81,027 שקלים למשק חקלאי בממוצע. על פי הנתונים, גביית דמי החסות מגיעה ל־2%-5 מתקציב הפרויקט - עלות שמובילה לעלייה ישירה במחירי הדירות לצרכן. יואל זילברמן, מייסד ומנכ"ל "השומר החדש", מסביר כי "הציבור משלם מס כפול - פעם למדינה ופעם שנייה לארגוני הפשיעה".
אולם, הנתונים המדהימים ביותר בדוח נוגעים לכך שגם חברות ממשלתיות ורשויות מקומיות נאלצות לשלם דמי חסות, במישרין או בעקיפין, כדי למנוע הצתות חבלניות וגניבת ציוד הנדסי יקר ערך באתרי העבודה. כך למשל, חברת "מקורות" מתמודדת עם 103 מקרים בשנה בממוצע של פגיעה בתשתיות, וחברת החשמל מתמודדת עם 29 מקרים כאלו.
התמונה העולה מן הדוח ומן השיח המשפטי והממשלתי היא חד־משמעית. כל עוד האכיפה תישאר מוגבלת, הפשיעה תמשיך להוות נטל כבד על הכלכלה הישראלית, על יוקר המחיה ועל תחושת הביטחון האישי של כל בעל עסקים וכל אזרח - כי הציבור הישראלי כולו משלם את המחיר על חוסר המשילות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
