שחר לוטן הוא חוקר כלכלי ואסטרטגי, קצין מודיעין במיל' וחובב היסטוריה וגאוגרפיה, הכותב בלוג על אירועים ואישים מרתקים ונשכחים. במדור זה הוא חושף עיוותים היסטוריים מפורסמים, מדוע נוצרו, וכיצד הם משפיעים עד ימינו
כלל אצבע נפוץ שמופיע לא מעט בסרטי הישרדות ובתכניות טבע קובע שאם הלכתם לאיבוד ביער, חפשו את הטחב הירוק על גזעי עצים או סלעים, כי הוא תמיד גדל על הצד הפונה לצפון (או לדרום, תלוי באיזה חצי כדור הארץ אתם).
● לראשונה בישראל: מי העיר הכי דמוקרטית במדינה?
● ניר ברקת שלף נתון שממחיש את ה"פלא" הכלכלי. האם הוא נכון?
זה נשמע פשוט ואלגנטי, כאילו הטבע עצמו משאיר לנו סימני דרך ברורים, אבל האמת היא שמדובר במיתוס, ואם תסתמכו על הצמח הקטן הזה כדי למצוא את דרככם החוצה, אתם עלולים למצוא את עצמכם צועדים במעגלים אינסופיים.
נתחיל בביולוגיה בסיסית. טחב הוא צמח פרימיטיבי נטול שורשים אמיתיים, ולכן הוא סופג מים ישירות מהאוויר ומהסביבה הקרובה שלו. כדי לשגשג הוא זקוק בעיקר ללחות גבוהה ולאור ישיר מועט. על כן, בישראל הוא לא נפוץ כמו באירופה, ובתנאים אלו נולדו גם שורשי המיתוס.
כמו הרבה טעויות בנוגע לעולם הטבע, מדובר בהכללת-יתר של עובדה חלקית. זה נכון שבחצי הכדור הצפוני, השמש רוב היום נמצאת בחלק הדרומי של השמיים, ולכן הצד הצפוני של עצים וחפצים דוממים מקבל פחות קרני שמש ישירות ונוטה להיות קריר ולח יותר. בקצה שדה פתוח או בגינה עירונית, סביר מאוד שהטחב אכן יעדיף את הפאה הצפונית.
חשוב להדגיש שגם בתנאים כאלה, מדובר בהסתברות ולא בכלל מוחלט. עצים שנוטים על צדם, מבנים שמצלים זה על זה, משטר רוחות דינמי ואפילו פעילות בעלי חיים יכולים לשנות את פיזור הלחות בתא שטח מסוים. התוצאה היא שטחב עשוי להופיע בכמה צדדים במקביל, בעוצמות שונות, כך שגם כאשר קיימת נטייה כללית, היא רחוקה מלהיות כלי ניווט עקבי ואמין.
ואם טיילתם פעם ברכסי הרים גשומים או בוואדיות עמוקים ומוצלים, אתם יודעים שהמיקרו-אקלים בשטח הוא זה שקובע. גם עמוק בתוך היער, איפה שבאמת הולכים לאיבוד, חופת העצים חוסמת את רוב אור השמש, והלחות משתנה לפי הגובה, זרימת מים וצורת תא השטח. בהתאם לכך, הטחב עשוי לגדול במקומות שונים על הגזע או הסלע, בלי קשר אמין לכיוון. הליכה בעקבותיו היא לעיתים לא יותר מתעתוע של המוח שלנו, שמחפש דפוסים גם היכן שהם לא באמת קיימים.
אם כך, כיצד בעת העתיקה כן מצאו את הצפון? הם פשוט הרימו את העיניים לשמיים. כוכב הצפון, פולאריס, שממוקם כמעט בדיוק מעל ציר הסיבוב של כדור הארץ, שימש כעוגן לניווט לילי בחצי הכדור הצפוני. ביום, אפשר היה להיעזר בצללים, כאשר מקל נעוץ באדמה סימן את תנועת השמש ואת הכיוון הכללי שבו היא נעה.
אבל גם דרכים אלו אינן עוזרות בלב יער סבוך. לכן, בפעם הבאה שאתם יוצאים לטבע מבודד, אתם מוזמנים ליהנות מהטחב כצמח עתיק, מרתק וחשוב למערכת האקולוגית - אבל כדי לדעת איפה הצפון, עדיף להסתמך פשוט על מצפן.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.