להתחיל שנה עם שורות הפתיחה שלא יוצאות מהראש

שרי שביט היא סופרת, משוררת ועורכת ספרות

כל קורא שהתבגר מגיע לרגע שבו הוא מבין שמדף הספרים שגדל עליו אך לפני רגע, הפך למאובק ולקלאסי בעצמו. אבל עם המבט אחורה מגלים דבר משמח: קלאסיקות יודעות להפתיע בגדול גם עכשיו. לא רק משום שהעלילות שלהן עומדות במבחן הזמן, אלא מפני שכתיבה טובה באמת אינה מתיישנת אף פעם. היא רק מחכה לקורא שיחזור אליה עם קצת יותר ניסיון.

● עולם בלי פידבק: איך עובדים על טקסט שיקראו רק בעוד מאה שנה
● הסיפור שלא סופר על הבמאי שברח מהנאצים ואז חזר לגרמניה לצלם סרטים במימונם

אותו מדף מענג ואינטלקטואלי טומן בחובו פתיחות קלאסיות שהן הרבה יותר מרק הקדמה לסיפור טוב. מילים בודדות שמייצרות באבחה עולם סיפורי שקורא לך פנימה, עד שתתעקש להישאר בו כמה שרק אפשר, לעולם לא לעזוב. לקראת השנה החדשה חזרנו לחמישה ספרי מופת, עם שורות פתיחה נפלאות שלא נותנות מנוח במובן הטוב ביותר. זה הזמן לחזור ליצירות הללו, כוכבים צפוניים על-זמניים.

מארי אנטואנט / סטפן צוויג

ככה זה מתחיל: "כתיבת תולדותיה של המלכה מרי אנטואנט פירושה צילום משפט שנמשך למעלה ממאה שנים, וכולו מחלוקת סוערת בין קטגורים וסניגורים"

מארי אנטואנט הייתה בת 14 בלבד כשעזבה את וינה ונשלחה לצרפת כדי להינשא ליורש העצר המלך לואי, ובגיל 15 כבר הייתה מלכת צרפת. משורת הפתיחה שמכניסה את הקורא אל ליבת התהליך הביוגרפי, מזמין אותנו צוויג לסיור מטריד וחומל, ובו-זמנית חד ומשעשע, אל בין חדרי השינה של ורסאי, תיאטרון החצר, הנשפים והחיים הראוותניים של שמלות ומחוכים.

בכתיבה שאין שנייה לה הוא מזמין אותנו להכיר את אחת הנשים השנואות בתרבות המערב, כל הדרך מהמהפכה, אל הבריחה הכושלת, הכלא והסוף - בגליוטינה. צוויג, אשף הביוגרפית הספרותיות (כמו שתי המפורסמות שכתב על מרי סטיוארט ומגלן), חוקר ברומן זה אישה שנאלצה ללמוד, מאוחר מדי, מה פירוש התפקיד שקיבלה.

בשנים האחרונות זכינו לתרגומים מחודשים של לא מעט מספרי צווייג לעברית, והנה הזדמנות מצוינת לחזור לספר נפלא זה, שאינו רק סיפור חייה של מלכה, אלא יצירה ספרותית שאומרת דבר או שניים על מעמד האשה.

מגרמנית: צבי ארד, הוצאת כנרת זמורה ביתן

גאווה ודעה קדומה / ג'יין אוסטן

וככה זה מתחיל: ״אמת המקובלת על כולם היא שרווק בעל רכוש גדול מן הסתם חש מחסור ברעיה"

זה כנראה אחד ממשפטי הפתיחה המפורסמים ביותר בתרבות המערב, ולא רק משום שהוא מבריק. כבר בשורה הראשונה ג'יין אוסטן מבצעת בקלאסיקה אנגלית זו מעשה נועז: היא מציגה את מוסד הנישואים בחברה האנגלית של ראשית המאה ה־19 כעסקה כלכלית. גבר בעל הון מחפש אישה, ומשפחה עם בנות לא נשואות מחפשת גבר בעל הון.

המשפט נאמר כאמת שאין עליה עוררין לכאורה, אבל האירוניה שבו ברורה מיד, ומתבהרת בעונג תוך כדי קריאה בספר הזה, שלעולם לא נס ליחו. מכאן אוסטן מתחילה לפרק, בעדינות ובדיוק, את הקודים המגבילים שהחברה מתעקשת לא לדבר עליהם.

במרכז הספר ניצבת אליזבת בנט, אחת מחמש אחיות שלא זכאיות לרשת את אחוזת אביהן, בצומת מורכב - בין דרכי האהבה לביטחון הכלכלי. העלילה דוהרת בין טרקלינים, נשפים, רכילויות ועלבונות, ואוסטן מורישה לנו קומדיית מצבים משוגעת, שמלווה אותנו כל הדרך מ-1796 ועד לימינו אנו, קרי העונה הרביעית של ברידג'רטון בנטפליקס. הדיאלוגים חדים, הדמויות מצחיקות, ובראשן אישה אחת שכלום לא מקובל עליה. איך אפשר שלא להתאהב?

תרגום: עירית לינור, הוצאת כתר וידיעות ספרים

 סדרת הנטפליקס ברידג'רטון / צילום: LIAM DANIEL/NETFLIX

מאדאם בובארי / גוסטב פלובר

וככה זה מתחיל: "היינו בחדר העיון, כאשר נכנס המנהל ובעקבותיו אחד חדש, לבוש בבגדי עיר, ושמש של בית הספר שסחב מכתבה גדולה. אלו שישנו ניעורו, וכל אחד קם על רגליו, כאילו הפסיקו אותו בעיצומה של עבודתו"

לא אמה בובארי פותחת את הרומן, אלא דווקא שארל, בעלה לעתיד: נער מגושם ומבולבל שנכנס לכיתה חדשה וכבר ברגע הראשון נעשה מושא ללעג. בהמשך תופיע המאדאם, אחת הדמויות המסעירות בתולדות הספרות, אישה שמבקשת מהחיים יותר ממה שהם מוכנים לתת לה. היא מתחתנת עם שארל, אבל כוח פנימי עיקש לא נותן לה להסתפק בו. תשוקתה סוללת לה מהמורות נפשיות וחלומות על יופי אחר, על חיים אחרים.

השאלה שמרחפת מעל עלילת הרומן היא אם תיחלץ המאדאם אי פעם מהחיים שהיו לה למלכודת. במכתביו של פלובר לעורך שלו (המכונסים בקובץ המפעים "פלובר - מכתבים") הוא מתאר בתשוקה ובקושי את עבודתו האובססיבית על תנועת המתח של העלילה, שהולך ונבנה מהמשפט הראשון, ועל הקצב והפרטים המצויים בכל משפט. זו הדרך שלו לנצח את הזמן.

תרגום: אירית עקרבי, הוצאת הספרייה החדשה

האחים קרמאזוב / פיודור דוסטויבסקי

וככה זה מתחיל: "אלכסיי פיודורוביץ קרמאזוב היה בנו השלישי של פיודור פאבלוביץ קרמאזוב, בעל אחוזה אצלנו במחוז, שכל כך התפרסם בשעתו (ועד היום נזכרים בו לפעמים) בשל קצו הטרגי האפל שבא עליו לפני שלוש עשרה שנים בדיוק, כמו שאספר בבוא העת"

כבר בשורת הפתיחה דוסטויבסקי מבצע מניפולציה כמעט בלתי הוגנת כלפי הקורא: הוא מספר לנו כי האב ימות מוות טרגי ואפל, בלי להיכנס לפרטים, ובכל זאת בוחר להתחיל דווקא באלכסיי, הבן השלישי למשפחת קראמזוב, ולהוביל אותנו אליו דרך האב שגורלו נחרץ.

כך נבנה מהמשפט הראשון מתח משונה: הקורא יודע שיתחולל אסון, אבל עדיין לא יודע איך. ומכאן נחשפת עלילת אחת המשפחות המורכבות, הסוערות והבלתי נשכחות בספרות הרוסית הקלאסית, סאגה הכוללת ספק ואשמה, מאבק כלכלי ויחסים משפחתיים מעורערים. כל אלו מסתבכים זה בזה, עד לתוצאה הבלתי נמנעת שהובטחה כבר במשפט הראשון.

הספר הוא גם תעלומת רצח וגם רומן הגותי, אבל לפני הכול הוא יצירה ספרותית גדולה על משפחה. תרגומה של נילי מירסקי בולט באיכותו, ואם תרצו גם לראות, בימים אלו עולה בתיאטרון גשר הצגה חדשה על פי "האחים קרמאזוב".

תרגום: נילי מירסקי, הוצאת עם עובד

מצעד האביב / ריצ'רד ייטס

וככה זה מתחיל: "בסופו של דבר, לאף אחת מן האחיות גרַיימס לא היו חיים מאושרים, ובמבט לאחור נדמה שהכול התחיל להשתבש כשהוריהן התגרשו"

יש פתיחות שנועדות לסקרן אותנו, ויש פתיחות שכבר מכריזות על העניין כולו. זו אחת מהן. או אם נרצה להזכיר בפראפרזה פתיחה אלמותית אחרת: כל האחיות המאושרות דומות זו לזו, אבל כל אחות אומללה בדרכה שלה.

הסופר האמריקני ריצ'רד ייטס מתאר בשורות הללו צירוף של אירועים דרמטיים המתוארים באופן ישיר, כמעט א-דרמטי: שתי אחיות, ילדות אחת שבורה, והידיעה המוקדמת שגאולה לא תגיע.

הרומן, קלאסיקה מרכזית בספרות האמריקאית המודרנית, מתרחש בשנת 1930 ועוקב אחר שרה ואמילי גריימס מילדותן ועד לגיל העמידה, בניו יורק ובפרבריה, דרך חיי נישואין, גירושין, גידול ילדים ואהבה - בניסיון למצוא חיים שראוי לחיותם. שרה פונה אל החלום הבורגני של בית ומשפחה, אמילי אל האפשרות של חיים יצירתיים יותר, ושתיהן מגלות את הפער בין החזון למציאות.

החומרים לכאורה זניחים: משפחה אמריקאית, עבודה, פרברים, אלכוהול, והם הופכים לתמהיל מדויק של החלום האמריקני המוחמץ. 50 שנה לאחר שראה אור באנגלית, ובתרגום עברי ראשון ומוצלח, השנה החדשה מביאה הזדמנות נהדרת לגלות את ייטס מחדש.

תרגום: סמי דואניאס, הוצאת אחוזת בית