המנגנון שהסתתר מהחוקרים: פריצת דרך אפשרית בחקר האלצהיימר

מחקר חדש שפורסם בכתב העת Nature, מצביע על מנגנון פחות מוכר שיכול להיות מעורב בהתפתחות מחלת האלצהיימר. הגילוי עשוי לתת הזדמנות לפיתוח של תרופות חדשות.

● הכולסטרול החדש והשאלה הגדולה: איך מונעים את התקף הלב הבא?
● ביל אקמן מהמר על טיפול לונג'ביטי חדשני להצלת הראייה של בתו

על המנגנון המדובר כנראה עדיין לא שמעתם, גם אם אתם "מתעניינים" במחלה. מדובר ברצפטור ERBB4, אשר אפילו בערך הויקיפדיה שלו עדיין לא קושר לאלצהיימר, אלא בעיקר להתפתחות מוחית ולסוגים מסוימים של סרטן.

אולם במאמר החדש טוענים חוקרים מהמכון למדע בסיסי בדרום קוריאה, כי אולי דווקא המולקולה הזו היא אחד המפתחות החשובים להבנת האופן שבו מתפתחת המחלה.

המוח פועל באיזון תמידי בין עירור פעילות לבין דיכוי פעילות. במוח הבריא, הקולטן ל-ERBB4 נמצא בדרך כלל בתאי עצב שתפקידם לדכא פעילות. אבל בעכברים החולים באלצהיימר, הוא הופיע באופן חריג דווקא בתאי עצב שמעוררים פעילות בסביבתם.

החוקרים השתמשו בהנדסה גנטית כדי להסיר את הקולטן סלקטיבית מהמקום בו לא היה אמור להיות, מתאי העצב המעוררים.

הם שמו לב לכמה תופעות ייחודיות אצל העכברים חולי האלצהיימר, שנעלמו או פחתו אחרי הטיפול הגנטי: אצל העכברים החולים, תאים שתפקידם "לנקות" קשרים לא רצויים בין תאים (הקשרים הללו ממלאים תפקיד חשוב ביצירה ושימור של הזיכרונות שלנו), ניקו יותר מידי קשרים מעוררים, ופחות מידי קשרים מעכבים. הטיפול הגנטי החזיר את המצב לקדמותו.

ידוע כי בחולי אלצהיימר, חוסר איזון בין קשרים מעוררים ומעכבים, מופיע לפעמים עוד לפני שמתחילים התסמינים, והחוקרים חושבים כעת שאולי זוהי תופעה שקורית יחסית בשלב מוקדם של המחלה ומשפיעה על התפתחותה, וכי המנגנון שהם תיארו מסביר כיצד.

זאת ועוד, אחרי הטיפול הגנטי, פחתה הצטברות העמילואיד-בטא, התסמין המוביל המזוהה עם אלצהיימר. כך שהתקווה היא שהמנגנון החדש יכול לאפשר התערבות בשלב מוקדם יותר.

ולבסוף, העכברים שטופלו בטיפול הגנטי הפגינו ביצועים קוגניטיביים טובים יותר.

המהלך המדויק של התפתחות האלצהיימר עדיין לא מובן

בניסוי המשך, נבחן הכיוון ההפוך: החוקרים הגבירו את הביטוי של ERBB4 בתאי העצב הרלוונטיים, יצרה פעילות יתר במוח וגם פגיעה קוגניטיבית אצל עכברים בריאים.

מודלי אלצהיימר בעכברים לא תמיד נחשבים מייצגים טובים מספיק למחלה בבני האדם, אך כדי לחזק את טענתם כי המנגנון הזה רלוונטי, החוקרים ניתחו רקמת מוח של 450 נפטרים, והתגלה כי ביטוי של ERBB4 בתאים מעוררים, מקושר עם פתולוגיות הקשורות לאלצהיימר ובעיות בתפקוד הקוגניטיבי.

בעשורים האחרונים נרשמו רק שתי תרופות לאלצהיימר אשר הוכרו כמתערבות במנגנון המחלה, ושתיהן מופנות נגד החלבון בטא עמילואיד, אשר כאמור, ידוע כמצטבר במוח של חולי האלצהיימר. למרות אישור התרופות הללו, השאלה האם הצטברות העמילואיד בטא אצל החולים היא עיקר מנגנון האלצהיימר עדיין שנויה במחלוקת, שכן ההשפעה שלהן עדיין מוגבלת. חלבון נוסף שמצטבר אצל החולים הוא טאו, וגם לגביו נערכים מחקרים, וישנם כמה מנגנונים חדשים נוספים בבדיקה, למשל של חברת Immunobrain שהוקמה על בסיס המחקרים של פרופ' מיכל שוורץ ממכון ויצמן, ומנסה להתערב במנגנון האלצהיימר דרך מערכת החיסון.

אולם, ישנה הסכמה כי המהלך המדויק של התפתחות האלצהיימר עדיין לא לגמרי מובן, כך שאם התוצאות הללו יתגלו כרלוונטיות גם לבני אדם, ייתכן ותתאפשר קפיצה קדימה בהתמודדות עם המחלה.

ואולי החדשות הכי טובות הן שההתערבות בניסוי הזה הובילה לשיפור, אפילו אחרי שכבר נוצר נזק רב. כלומר, אם זו אכן תרופה אפשרית לאלצהיימר, יכול להיות שניתן יהיה להשתמש בה עוד לפני שנדע לזהות מי באוכלוסייה צפוי ללקות באלצהיימר, אלא אחרי הופעת המחלה. התזה הנוכחית לפיה הטיפול באלצהיימר חייב להיות טיפול מאוד מוקדם כדי לקבל אפקט. אולם, אין לנו מידע חד משמעי לגבי מי מן האנשים שחווים ירידה קוגניטיבית באמת סובל מאלצהיימר. לכן, הניסויים במחלה יותר מורכבים, ארוכים ומסורבלים. ואולי לגבי מנגנון ה-ERBB4, זה לא יהיה חייב להיות כך.