הכלכלה הישראלית צלחה את המלחמה. המבחן הגדול יגיע בהמשך

המשק הישראלי הציג מאז ה-7 באוקטובר חוסן ועמידות, וזאת בזכות חוזקותיו וגם בזכות הזרמת הכספים וההקלות מצד בנק ישראל והממשלה. אבל המשק גם סובל מחולשות מבניות, ומומחים מזהירים משחיקת כריות הביטחון, לצד התנהלות תקציבית לא אחראית, שיכולות להעיב על מוכנותו בפני זעזועים עתידיים.

● 3 שנים ל־7 באוקטובר: הדרום מתאושש, בצפון ממתינים לממשלה הבאה
● הערכות: מאות מיליוני שקלים של נופלים נותרו נעולים בחשבונותיהם

הבורסה שצמחה והשקל החזק משקפים בעיני רבים את חוסנו של המשק בזמן המלחמה הארוכה והיקרה ביותר בתולדות המדינה, לצד התמ"ג - שקרס בשיאי ההסלמה הביטחונית וטיפס בחדות בתקופות ההתאוששות. ואולם, התמונה המאקרו-כלכלית מורכבת בהרבה, והכלכלה הישראלית ספגה פגיעה קשה, שעדיין לא הסתיימה.

הוצאות המלחמה מחושבות על ידי בנק ישראל בצורה שונה מהחישוב של משרד האוצר. בעוד שבנק ישראל העריך את העלות עד לחודש אפריל השנה (כולל מבצע "שאגת הארי") ב-405 מיליארד שקלים, באגף החשבת הכללית במשרד האוצר הפסיקו לספור את הוצאות המלחמה בסוף 2025, ועד אז הן עמדו על 231 מיליארד שקל.

מעבר לשוני בתקופה הנסקרת, גם הנתונים אחרים: באגף החשכ"לית סכמו את ההוצאות הביטחוניות הישירות שהופנו למלחמה, בעוד שבבנק ישראל סכמו את כלל ההוצאה הביטחונית, לרבות התחייבויות עתידיות. בבנק גם חישבו את עלויות הריבית שנוספו על החובות של הממשלה, ופערים קיימים גם בחישוב ההוצאות על קרן הפיצויים והוצאות אזרחיות שונות.

בכל אופן, ההוצאות הללו הן רק חלק מהתמונה, מאחר שהזירות מצויות כעת ללא הכרעה, ועם מעורבות צבאית על הגבולות. לכן, בכוונת מערכת הביטחון לדרוש בממשלה הבאה תוספת תקציבית של 450 מיליארד שקל (הסכום עמד על 350 מיליארד, וקפץ מאז).

נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, התייחס לדברים הללו בכנס מכון אהרן שהתקיים בחודש אפריל האחרון. הוא אמר אז, כי "עלויות המלחמה הגיעו ל-405 מיליארד שקל - זה מספר עצום, זה יותר מ-17% תוצר. ב-2024-2025 לפחות נעשו התאמות תקציביות, בכל נקודת זמן נבנה תקציב שמראה ירידה של יחס חוב-תוצר בעתיד. אז יכולתי לומר 'רבותי, אחרי התקציב יש לנו יחס חוב-תוצר שלא עולה כלפי מעלה, ואולי אף יורד'. לצערי, היום אי אפשר להגיד את זה. יחס החוב-תוצר נמצא בעלייה, ואם תוכנית ראש הממשלה להגדלת התקציב ב-350 מיליארד שקל תמומש - יחס החוב יגיע ל-81% תוצר עד ל-2035, ואם הסיוע האמריקאי ייפסק, יחס החוב-תוצר יגיע אף ל-83%". בתרחיש כזה ברור שגם עלויות הריבית יאמירו וההכבדה על התוצר תימשך.

שינוי קיצוני בהרכב התוצר

ההוצאות הישירות של הממשלה פיצו על חלק מאובדן התוצר במשק, אבל הפערים עדיין קיימים. השלכות המלחמה ניכרות גם בתוצר הישראלי, שהרכבו השתנה מקצה לקצה. למעשה, שלוש שנים מאז תחילת המלחמה, והתמ"ג הישראלי עדיין היה נמוך בחודש שעבר ב-0.8% מקו המגמה שאפיין את צמיחת התמ"ג בשנים שקדמו לה. אותו פער בין הצמיחה בפועל, ובין זו שיכולה הייתה להיות אילולא המלחמה, משקף עשרות מיליארדי שקלים שלא הושקעו. נוסף על כך, בשנים האחרונות התחדדה ההבנה בלמ"ס, בבנק ישראל ובמשרד האוצר, שחלק מהתוצר מושפע ממלאנוקס הישראלית ומהכנסותיה. כך, אם בלמ"ס הראו שצמיחת התוצר עמדה במחצית הראשונה של השנה הנוכחית על 3.2%, הרי שבניכוי חברות בינ"ל הוא עמד על 1% בלבד.

בכל אופן, גם אם מתייחסים לנתון הרשמי - הפסד התוצר המצטבר מתחילת המלחמה ועד לסוף השנה שעברה הוערך בבנק ישראל ב-8.6% תוצר, המהווים 177 מיליארד שקל. אלא שהתוצר כולל בתוכו גם את הוצאות הביטחון - כך שכשחייל תוקף בעזה, מודדים את התחמושת שהשתמש בה ואת השכר שקיבל כחלק מהתוצר, באופן שאינו משקף את הרווחה שמשקף התוצר. לכן, נהוג להסתכל על התוצר העסקי, שם עמד ההפסד על 11%.

ואולם, גם התוצר העסקי אינו משקף באופן מלא את התמונה: ההשקעות במשק ירדו, ולמרות התאוששות מרשימה בשנה שעברה, ההפסד המצטבר בהשקעות בבנייה עמד על 141 מיליארד שקל. לעומת הבנייה, נצפה גידול בהשקעה במכונות ובציוד, אך בבנק ציינו כי "הגידול היה בעיקר ביטחוני, ולא נבע מהגדלת השקעות של המגזר העסקי".

לכן, בבנק ישראל בודדו את הפגיעה ברווחה - ואז מסתכמת הפגיעה בכ-375 מיליארד שקל באותה תקופה - מתחילת המלחמה ועד לסוף השנה שעברה (הנתון העדכני האחרון). הפגיעה בהכנסה לנפש הייתה 35 אלף שקל. אין הכוונה שזה סכום שאותו שילמו משקי הבית, שכן את חלקו הגדול שילמה הממשלה - בין היתר כתשלומי מילואים - באמצעות הגדלת החוב הציבורי, שאותו יצטרך הציבור להחזיר בעתיד, בתוספת ריבית. כלומר, גם אם ההוצאה הממשלתית סייעה למשק להתגבר על המהמורות - היא לא באה בחינם.

המלחמה, בקצרה, אינה עסק כלכלי מתגמל, והמשק ספג מהלומות כבדות, אבל גם בהשוואה למלחמות עבר במדינות אחרות, הוא הראה עמידות. אחרי שלוש שנים של מלחמה יקרה באבידות ובכסף, שיעור האבטלה נמוך יחסית, האינפלציה מרוסנת, פרמיית הסיכון ירדה, התמ"ג מפגין התאוששות, השקל חזק והבורסה שברה שיאים.

"זו התנהגות של מדינה במלחמה"

פרופ' מישל סטרבצ'ינסקי כיהן בשורה ארוכה של תפקידים בכירים בבנק ישראל, עד שפרש בשנת 2023 מתפקיד מנהל חטיבת המחקר בבנק. לדבריו, ההוצאה הממשלתית היא רק חלק מהסיפור.

"המלחמה משלמת את שכרם של אנשי המילואים, ולכן מנקודת מבטם, מצד אחד הם לא נמצאים במשרד, כי הם במלחמה, אבל מנקודת מבט של התוצר - כמעט אין שינוי. אפשר לראות את ההשלכות הללו אם מסתכלים על הרבעון האחרון של 2023. אז רואים שהתוצר העסקי צנח בעשרות אחוזים יותר מאשר התוצר הרגיל, לצד עלייה דרמטית בהוצאות הממשלה. הזרמת הכספים ממזערת במקצת את ההשפעה על התוצר, אבל היא ישנה", מסביר סטרבצ'ינסקי.

"זו התנהגות נפוצה של מדינה במלחמה", מוסיף אלכס ז'בז'ינסקי, הכלכלן הראשי של בית ההשקעות מיטב. "רוסיה מנהלת מלחמה לא בשטחה, היא מבודדת ואי אפשר להשוות אותה לישראל, ובכל זאת היא מציגה אפילו צמיחה. כל עוד אין מלחמה בתוך שטח המדינה, עם הרס מלאי ההון והתשתיות, אז הממשלה פותחת את הכיס, והכלכלה עוברת את זה, כי בעצם מגדילים את הביקושים. זה לא יוצא דופן לישראל, שהיא אולי יותר מתורגלת באירועים כאלה".

לדבריו, הבורסה עלתה בכל העולם אחרי הקורונה, בעקבות הזרמת כסף ממשלתי. הון זה הולך לפי משוואה חשבונאית מקובלת לחיסכון של משקי הבית או לצריכה, וזו מתורגמת לעלייה ברווחי החברות, באופן שהיווה את הטריגר הראשוני לעליות בבורסות. בישראל, גל נוסף כזה התרחש במלחמה, והוא הצטרף להטיה של המוסדיים, שהמשיכו להשקיע בישראל.

בכל אופן, מה שאפשר את ההוצאה הממשלתית הכבדה הן הכריות הפיסקאליות שאיתן הגיעה הממשלה למשבר, שבאות לידי ביטוי ביחס החוב-תוצר של המדינה, שעמד על 60% ערב המלחמה, ועומד כעת על 68.5%. "החוב הנמוך, יחסית, עזר לנו גם בקורונה וגם במלחמה", אומר פרופ' סטרבצ'ינסקי. מחקר שהוא פרסם לאחרונה מצביע על כך שכדי לחזור ליחס החוב-תוצר הזה יידרשו בין 8 ל-14 שנים. "החוב הנמוך שאיתו התחלנו הוא אחד הנכסים של ישראל, ופוליטיקאים הבינו שצריך לשמור על זה, אחרת דירוג האשראי שלנו ירד".

סטרבצ'ינסקי מאפיין את השנה הראשונה למלחמה כאובדן דרך. "משרד האוצר היה מחוץ לעניינים טוטאלית, ולא התמודד עם זה. יצאו אמירות מהסוג שחברות הדירוג מתערבות במדיניות שלנו כשזה ממש לא מה שהן צריכות לשמוע. הן רוצות לשמוע שכרגע אנחנו מוציאים יותר, אבל נחזור למצב הרגיל, והחוב יתחיל לרדת, תוך שמציגים בפניהן צעדים מתאימים. זה לא נעשה מספיק, וספגנו הורדת דירוג של שלוש חברות הדירוג, ואחת מהן אפילו הורידה בשתי דרגות. אני רוצה להזכיר שזה לא קרה באינתיפאדה השנייה, שהייתה ארוכה יותר".

לדבריו, "באותה תקופה לא הורידו את הדירוג כי הסברנו שההגדלה בגירעון היא זמנית, והראינו מודעות לכך. כשלא עושים זאת, בשווקים לא מבינים אם הגידול בחוב הוא פרמננטי, ועל זה תוסיף שמשתמשים בחלק מהכסף לדברים שלא זקוקים להם באמצע מלחמה, כמו הכספים הקואליציוניים".

עוד הוא ציין העברה כספית בתקופת ממשל ביידן, בסך 14.5 מיליארד דולר, ההעברה הגדולה ביותר שהתקבלה מארה"ב אי פעם. נציין שרק מאוחר יותר הממשלה גם הנהיגה תוכנית קיצוצים והטלת מסים. סטרבצ'ינסקי מתנגד ומבקר בחריפות את הקיצוצים שנעשו, וקורא לבטל הטבות מס במקומם.

פרופ' בנימין בנטל, החוקר הראשי במרכז טאוב, מסביר שלהתנפחות יחס החוב-תוצר יש גבול. "אנחנו משק קטן שאי אפשר להשוות אותו לארה"ב, שם יחס החוב הוא מעל 100%, כפי שלפעמים עושים. לכן, יש גבול לגובה החוב, שהוא אותה נקודה שבה השווקים יתחילו להגיב. כרגע הם לא מגיבים, מתוך הנחה שנרד ביחס, וזאת מטלה מאוד מרכזית שעומדת בפני כל ממשלה שתקום".

לצד הזרמת הכספים הממשלתית, גם בבנק ישראל נקטו מדיניות שנועדה לשמור על ערך המטבע ועל היציבות הבנקאית. "היציבות הפיננסית היא קריטית, כי אם יש אובדן אמון, כפי שיש לעתים במלחמות, זה מכביד מאוד על הכלכלה, וכאן זה לא קרה. למזלנו, תפיסת הסיכון ירדה, וכולם רצו לקנות ישראל, והשקל התחזק, גם מסיבות שלא תלויות בנו".

גם התפרצות אינפלציונית חסרת מעצורים לא נראתה. ז'בזינסקי מסביר שהדבר תלוי בין היתר בעובדה שבניגוד למקרי עבר בעולם, הכלכלה נהפכה גלובלית יותר. במהלך המלחמה, כאשר אנשי המילואים קיבלו שכר, הם המשיכו לצרוך אך לא לייצר, לצד היעדרם של עובדים רבים. חוסר ההיצע נענה באמצעות הגדלת היבוא, לצד סביבת הריבית הגבוהה שנהגה במשק בתקופת המלחמה.

ישראל תלויה בחברה אחת?

ההייטק, קטר המשק הישראלי, המשיך להפגין עמידות גם במלחמה, אך האם ישראל נהפכה לתלויה במיוחד בחברה אחת?
"כשמסתכלים על נתוני התמ"ג בישראל, כמעט חזרנו לקו המגמה, שזה די מדהים בהתחשב בכל מה שאירע בשלוש השנים האחרונות. זה מרשים ביותר, ומילת הקסם היא ענף ההייטק", אומ ר פרופ' בנטל. "בתוך הענף הזה, אנחנו רואים סיפור די חדש, של מלאנוקס שמייצרת בטייוואן, והרווחים מוזרמים לחברה הרשומה כאן, ונזקפים לזכות התוצר הישראלי. על זה יש דיונים, כי מדובר בנתח אדיר מהתמ"ג. יש סיכון גדול כאשר המשק תלוי בצורה כל כך מסיבית בגורם אחד כל כך דומיננטי, ואי אפשר להתעלם ממנו".

לעמדתו של סטרבצ'ינסקי הדיון מוטעה. "כשהתחילו לרשום סטארט-אפים כחלק מהתוצר, גם היו הרבה מתנגדים, והם טעו לגמרי. אני חושב שהרישום הנוכחי הוא נכון ומשקף את הכלכלה".

דובי אמיתי, יו"ר נשיאות המגזר העסקי, זוקף גם הוא את עמידות המשק לענף. "קטר ההייטק הצליח לשמור עלינו, והוא מנוע הצמיחה המרכזי שלנו והוא חסין למשברים. ההשקעות בהייטק טיפסו גם בתקופת המלחמה וחברות גלובליות הזרימו לכאן הון מדהים".

חוזקה נוספת של המשק היא החיסכון הגבוה יחסית של ישראלים. "הצריכה הפרטית הושפעה לחיוב מהעלייה החדה בערך תיק הנכסים הפיננסיים ומהתרחבות היצע האשראי, ולשלילה מהירידה בהכנסה הפנויה, בשל העלאת שיעורי המס, וכן מהגידול בריבית הריאלית במהלך השנה", לדברי בנק ישראל.

במילים פשוטות יותר, ניתן להסביר שעליית תיק הנכסים והחסכונות סייעה לישראלים "לסחוב" את התקופה ולהתגבר על יוקר המחיה. אותה צריכה שוטפת כוללת תשלומי שכר דירה, דלק, סופרמרקט וכד'.

לכן, לעמדתו של אמיתי, ההצעה של פרופ' אבי שמחון, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, לבטל את חובת ההפרשה לפנסיה עד גיל 40 לא באה בחשבון. "הוא ירד מהפסים, חובת הפרשה לפנסיה שעשינו יחד עם ההסתדרות גרמה מהפך ויצרה כרית ביטחון לישראלים".

החוסן של המשק לא אוטומטי

ואולם, לאחר שלוש שנים של מלחמה, כשהמשק הפגין עמידות, מומחים מזהירים שהחוסן לא עומד לטובת המשק באופן אוטומטי. לדבריו של אמיתי, "המענקים שנוצרו מול רשות המסים נתנו פוש למגזר העסקי. הבעיה היא שאנחנו משאירים לממשלה הבאה להתעסק בעלויות המימון הכבדות, ואני מקווה שנראה בחוק ההסדרים הבא גם מנועי צמיחה ולא רק חלוקה תקציבית".

לדבריו, "אנחנו חייבים להרחיב את הפעילות הכלכלית הגלובלית גם עם מדינות המפרץ ואגן הים התיכון. נותרו לנו הרבה אתגרים למרות החוסן שהפגנו, וצריך לטפל ביוקר המחיה, לבצע שינויים מהותיים במשק ולטפל בהשלכות של ירידת דירוג האשראי ושל העלייה ביחס החוב-תוצר".

סטרבצ'ינסקי מרחיב את היריעה: "אנחנו עדיין לא יודעים מה עוצמת הפגיעה הנוכחית, כי אין סוף למלחמה. כשאני רואה סכום מתמשך גבוה בהוצאות ביטחון הפתרון היחיד הוא הסכמים מדיניים, והמלחמה הזו נמצאת ללא כל הסכם כזה, ולכן אין ברירה אלא לחשוב על הפסד של אחוזי תוצר לטובת ביטחון, כדי להרתיע מדינות שצריכות להשתכנע לא לתקוף את ישראל.

"אבל אני כלכלן, והחלק שאני ביקורתי כלפיו הוא הקיצוצים בהוצאה. ישראל נמצאת ברבע הנמוך מול מדינות ה-OECD בהוצאה אזרחית. העלאת החוב גוררת הוצאות ריבית, וצריך להעלות מס או לקצץ שירותים, הממשלה קיצצה בחינוך, בבריאות, בתוכנית החומש לחברה הערבית, וזו טעות. אם צריך לממן את ההוצאות יש לבטל הטבות מס".

נקודת הכניסה לאירוע דומה תהיה פחות טובה, מסביר ז'בזינסקי. "כשיחס חוב-תוצר עולה, גם רמת הסיכון של המדינה עולה, והשווקים יהיו פחות סבלניים כלפי זה. קשה לדעת מה יהיה, אבל הכרית הפיסקאלית קטנה יותר, והממשלה תצטרך לחשוב איך מונעים את הגידול, כי צריך לענות על צורכי ביטחון וצרכים אחרים מבלי להגיע למשבר פיסקאלי".

"בבת עינה של כל ממשלה עתידית הוא שימור תעשיית ההייטק", מוסיף פרופ' בנטל. "האפשרות לתת לתעשייה הזו לשגשג, ואיתה למשק כולו, הוא רפורמות בתחום של השכלה והכשרה - במיוחד בכפוף לשינוי הגדול של הבינה המלאכותית, ולקושי בשילוב גברים חרדים ונשים ערביות בשוק התעסוקה. אלו הדברים שעומדים בבסיס המדיניות שאמורה לתמוך בכלכלת ישראל".