בעולם הכימי, מולקולות מגיעות בשתי גרסאות, שהן תמונות מראה זו של זו. בתעשייה הכימית, ובמיוחד ברפואה, ישנם יתרונות עצומים לייצר רק אחת מן הגרסאות של המולקולה, ללא השנייה, אולם במשך שנים רבות לא ידעו כיצד לעשות זאת. עבור הפיתוח שפתר את הבעיה קיבלו היום (ד') הנרי קגן מאוניברסיטת פריז-סוד בצרפת וקנסו סואי מהאוניברסיטה המדעית של טוקיו את פרס הנובל בכימיה.
● פרס נובל בפיזיקה: מסר מהחלל החיצון לקוטב הדרומי
● זוכי נובל ברפואה: מפתחי שיטה שמאפשרת לשלוט במוח דרך אור
בהסבר לזכייה, ועדת הפרס השוותה זאת למקרה של יצרן מנעולים שעבור כל מנעול מייצר שני מפתחות, אבל רק אחד מהם באמת מתאים למנעול, ואילו השני אינו יעיל ואפילו עלול להרוס אותו. אין לו דרך לתת ללקוחות שלו רק אחד משני המפתחות. קשה אפילו להבדיל ביניהם.
תרופות פועלות בדרך-כלל על-ידי התחברות לקולטנים ספציפיים בגוף, באופן דומה למפתח ומנעול. גוף האדם כולל בדרך-כלל קולטנים רק לאחת מבין הגרסאות של המולקולות, זו המופיעה בדרך-כלל באופן טבעי בטבע.
לעומת זאת, גרסת המראה יכולה לגרום לתופעות לוואי שליליות. זה נכון גם ל-DNA שלנו. הוא כולל סוכרים שמשפיעים על פעילותו ועל אופן הביטוי של הגנים. הכימיה במעבדה או במפעל הייצור מניבה את שתי הגרסאות של המולקולות האלה, אבל הגוף משתמש רק באחת.
"אחד הניסויים הכימיים המרהיבים ביותר אי-פעם"
קגן הצליח לפתח ריאקציות שגורמים לאחת מגרסאות המולקולה להופיע בשיעור גבוה יותר, הרבה יותר גבוה מכפי שהמדע עד אז בכלל חשב שאפשרי, וכימאים משתמשים בהמצאה שלו. סואי פיתח ריאקציה המניבה רק אחת מהן.
"ריאקציית סואי היא אחד הניסויים הכימיים המרהיבים ביותר שאי-פעם נערכו", טוענת ועדת הפרס בהסבר שלה. הניסוי הציג ב-2003 תהליך שבו נוצר מעט יותר מגרסה אחת של המולקולה, ואז אותה גרסה אחת החלה לשכפל את עצמה. "זו הייתה הפעם הראשונה שבה נוצרה כיווניות במקום בו היו מולקולות משני הכיוונים, משחר החיים", הסבירה ועדת הפרס.
בהדרגה, השתלטה אחת הגרסאות של המולקולה על כל התמיסה, עד שהפכה ל-99.99% מן ההיצע. כעת, בוחן העולם המדעי אם ההעדפה של הטבע לגרסה מסוימת של כל מולקולה, נוצרה בעצם בצורה דומה.
הנרי קגן הוא יליד צרפת ממוצא יהודי. ב-2001 זכה בפרס וולף הישראלי הנחשב למנבא של הנובל. קגן זכה אז בפרס יחד עם שני חוקרים אחרים שעסקו באותו הנושא, אך רק שניים מהם זכו בהמשך בנובל באותה השנה.
היו טענות כי קגן קופח, ובצרפת ראו בכך עלבון לאומי. "צרפת חיכתה זמן רב לפרס הזה עבור קגן", נכתב אז בעיתון "לה מונד". "ניתן כעת להעמיד בסימן שאלה את תהליך בחירת הנובליסטים. מדוע 80% מהם אמריקאים?". כעת, בגיל 95, כבודו האבוד של קגן הושב, יחד עם הכבוד הלאומי.
קנסו סואי ביקר בבר במכון ויצמן ונחשב מקורב אישית ומדעי למדעני מכון ויצמן מאיר להב ולזלי לייזרוביץ', שגם הם זכו בפרס וולף עבור מחקריהם בתחום משיק.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
