הזמינו טיול מאורגן וביטלו באותו היום - האם ישלמו דמי ביטול?

שלוש נשים הגישו תביעה נגד חברת "דיסקברי טיול עולמי" המארגנת טיולים לחו"ל, בעקבות סירובה להשיב מקדמה ששילמו יחד בגובה 17,500 שקל עבור טיול מאורגן לדרום אמריקה - זאת למרות שהודעת הביטול נמסרה שעות ספורות לאחר ההזמנה. עלות הטיול לכל אחת הייתה כ־30 אלף שקל. החברה לא השיבה את דמי הביטול ולא ענתה לפניות הנשים בטלפון, דוא"ל או דרך אתר החברה.

הנשים טענו שהעסקה בוטלה בהתאם לחוק הגנת הצרכן, הקובע דמי ביטול של 100 שקל או 5% מהעסקה (הנמוך מביניהם). מנגד, החברה טענה שהביטול כפוף לתקנון שלה, הקובע דמי ביטול בגובה 50% משירותי הקרקע, ו־600 דולר עבור ביטול טיסות סדירות. ביטול טיסות פנימיות כרוך ב־100% דמי ביטול אם נעשה פחות מ־30 ימים לפני. החברה טענה שהנשים ביטלו את הטיול 29 ימי עסקים לפני היציאה ולכן חבות בדמי ביטול. נטען שהחברה נאלצה לשלם מראש לספקים עבור שירותים. במהלך הדיון הבהיר נציג החברה כי לא דורשת דמי ביטול עבור שירותי הקרקע או הטיסות הבינלאומיות אך דורשת עבור הטיסות הפנימיות 12 אלף שקל לשתי נוסעות (השלישית יצא לטיול).

השופטת דלית ורד מבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב פסקה השבוע שהעסקה לא עונה להגדרה בחוק הגנת הצרכן כ"עסקת מכר מרחוק" מכיוון שלא הוכחה פנייה שיווקית יזומה מצד חברת הטיולים. נקבע שכאשר הצרכן חיפש בעצמו במנוע החיפוש ופנה ביוזמתו לעוסק כדי לרכוש שירות - אין זו עסקת מכר מרחוק. לכן, ביטול העסקה כפוף לדיני החוזים, כלומר להוראות בתקנון החברה.

לכן, נקבע שהחברה רשאית לגבות דמי ביטול בהתאם לתנאי השימוש באתר. החברה העמידה את דמי הביטול על כ־12 אלף שקל והציגה חשבוניות עבור הזמנת הטיסות. חוק החוזים מסמיך את ביהמ"ש להפחית את הסכום, וזה קבע שדמי הביטול יעמדו על 60% מעלות טיסות הפנים. כלומר, התובעות ישאו בסכום של 7,253 שקל והיתרה, כ־10,000 שקל, תושב אליהן. החברה גם חויבה בפיצוי של 3,000 שקל עבור עוגמת נפש ו־1,500 שקל הוצאות משפט.

משמעות הפסיקה: רכישת שירות ללא פנייה שיווקית אינה "עסקת מכר מרחוק" לפי חוק הגנת הצרכן ולכן לא מזכה בהגנות החוק. העסקה כפופה לתקנון האתר.

מספר תיק: 9886-02-26

אישה שהזמינה וילה ביוון דרך ענקית ההזמנות המקוונות בוקינג גילתה שמקום האירוח מזוהם, מוזנח ושאינו ראוי לשהייה. היא תיארה כי במקום היו נמלים, מקקים ועכבישים מתים, ריהוט בלוי שהפיץ ריח רע ומטבח במצב ירוד. היא עזבה את המקום 10 דקות לאחר שהגיעה עם בני משפחתה. היא הגישה תביעה בבית משפט לתביעות קטנות בגובה 13,300 שקל וזכתה בפיצוי של 5,300 שקל. בוקינג לא ויתרה וערערה למחוזי בחיפה.

החודש קיבל בית המשפט את הערעור, ביטל את הפיצוי וקבע שבוקינג היא פלטפורמת תיווך בלבד ולא אחראית לליקויים פיזיים בכנס שאינם בשליטתה. יש לציין כי קיימת פסיקה המחייבת את בוקינג לפצות מזמינים שהתארחו במקומות שלא תאמו למידע שהוצג.

השופטת עידית וינברגר קבעה שהליקויים שהתגלו נוגעים לרמת הניקיון או לתקלות במתקני מקום האירוח, וכי אלו ליקויים שאינם צפויים ולא בשליטת בוקינג. "לא הייתה לה (לפלטפורמה) דרך לדעת מבעוד מועד אודות הליקויים הנטענים, לצפות אותם או להזהיר מפניהם", קבעה. השופטת דחתה את הקביעה שלפיה רמת התחזוקה, הניקיון והתנאים הבסיסיים בנכס הייתה כה ירודה עד כי לא ניתן היה לשהות בו במשך תקופת האירוח המתוכננת.

על פי פסק הדין, מי שמשתמש באתר מכפיף עצמו לתנאי השימוש, לפיהם בוקינג ניזונה ממידע שמוסרים לה ספקי השירותים והיא לא יכולה להיות אחראית לדיוק המידע. אחד התנאים מדגיש כי "ההזמנה נעשית ישירות מול ספק השירות והמבקשת אינה צד לחוזה" וכן מדגיש כי "המידע על ספקי השירות מבוסס על המידע שהם מוסרים למבקשת".

נקבע שהפלטפורמה היא "אמצעי ליצירת קשר עם הספק, מעין צינור או מודל של תיווך". חלה עליה חובה אקטיבית לדאוג שהמידע המהותי והמצגים המוצגים באתרה יהיו מדויקים ולא מטעים. עם זאת, במקרה זה מדובר בליקויים בלתי צפויים בנוגע לרמת הניקיון והתחזוקה: "המבקשת אינה מתחזקת את מקום האירוח ואינה יכולה לעקוב באופן רצוף ומתמיד אחר רמת הניקיון והתחזוקה בכל אתרי האירוח הרבים המפורסמים באתרה בכל רגע נתון".

משמעות הפסיקה: בוקינג לא אחראית לליקויים בלתי צפויים ברמת הניקיון והתחזוקה של מקומות האירוח המפורסמים אצלה.

מספר תיק: 15825-09-26

בימ"ש השלום בנוף הגליל נדרש להכריע בטענות שחוות דעת מומחה שהוגשה בהליך אזרחי כוללת הפניות פיקטיביות לפסיקה. התיק עסק בתביעה שהוגשה נגד עו"ד ליטל מרדכי בטענה שהתרשלה בתפקידה כנאמנת והעבירה כספי עיזבון לחשבון בת זוגו של התובע. היא הגישה הודעת צד ג' נגד הבנק. במסגרת ההליך הגישה חוות דעת מומחה, אך הבנק ביקש להוציאה מהתיק בטענה שההפניות המשפטיות הומצאו ע"י בינה מלאכותית. השופטת הבכירה שאדן נאשף־אבו אחמד בדקה את האזכורים וקבעה שהם נשענים על "הזיות בינה מלאכותית" מובהקות ועל עיוות של לשון החוק ופסיקה שלא קיימת. לכן קבעה שחוות הדעת לא תוכל לשמש כראיה.

השופטת פירטה למשל שקיימת הפניה לספר שלא קיים ואזכור של פסק דין שלא ניתן לאיתור. נקבע שהגשת חוות הדעת "מהווה הטעיה חמורה" של ביהמ"ש. "שזירת מקורות פיקטיביים אלה שוללת מחוות הדעת כל ערך מקצועי, מאיינת את מהימנותה, מקשה על ניהול הליך ענייני ומחייבת את הוצאתה מהתיק". השופטת הדגישה כי "חלפה העת לגלות סבלנות כלפי כתבי בית דין שגויים הנובעים משימוש בלתי מבוקר בבינה מלאכותית, ועל הפונים לבתי משפט מוטלת החובה לבדוק בקפדנות כי התקדימים והאסמכתאות שהם מציגים אכן קיימים במציאות". מרדכי חויבה לשלם 5,000 שקל הוצאות.

מטעם עו"ד מרדכי לא נמסרה תגובה. תגובת המומחה שכתב את חוות הדעת, אבי בזורה, לשעבר מנכ"ל בנק ירושלים ויו"ר חברת האשראי החוץ־בנקאי גיבוי שקרסה: "חוות הדעת היא מקצועית בלבד להיבטים בנקאיים גרידא ולא משפטית. כמובן שלא ניתנת לעריכה על ידי בינה משפטית אלא על ידי העורך בלבד. צוין במפורש שאיני מתעתד להיות משפטן ולכן לא מדובר בחוות דעת משפטית ולא היה בדעתי לתת כזו. חוות הדעת ניתנה בהתאם למומחיות שלי רק בנושא הבנקאי. עורך הדין שביקש את חוות הדעת אחראי על הנושא המשפטי".

משמעות הפסיקה: מי שמתבסס על בינה מלאכותית מחויב לבדוק שההפניות שהוא מגיש לבית המשפט קיימות במציאות.

מספר תיק: 38820-04-24