באושר עד מבינים איך עובד טירוף צרכני

הלהיט התורן הוא מארז סקווישים (צעצועי מעיכה רכים) בדמות מוצרים מוכרים, בהם קטשופ ובמבה של אסם, סבון כלים של פיירי, מרכך כביסה מקסימה של סנו ואפילו סורק הקניות של אושר עד עצמה. הכל כמובן בשיתוף פעולה מסחרי עם המותגים עצמם. לפי הרשת, מאז שהושק נמכרו אלפי יחידות, והמארז הפך למוצר מבוקש במיוחד.

אלא שבעוד שהשבוע הופיעו ברשתות החברתיות פרסומים שלפיהם מחיר המארז הוא 19.90, למחרת כבר התנוסס מחיר חדש על שלטי התמחור שצולמו ברשת עצמה: 39.90 שקל, כמעט פי שניים. באושר עד מסבירים כי לא מדובר בהתייקרות גורפת אלא במנגנון להגבלת רכישות: לקוח יכול לרכוש עד שני מארזים במחיר של 19.90 שקל ליחידה, אך החל מהמארז השלישי המחיר קופץ ל־39.90 שקל. לטענת הרשת, המטרה היא לאפשר לכמה שיותר לקוחות ליהנות מהמוצר ולא למכור את כל המלאי לקומץ קונים. עם זאת, בצילומים שהעלו לקוחות מהסניפים נראה כי המחיר ההתחלתי עלה ל-39.90.

מבחינה שיווקית, מדובר בעוד מהלך מעניין ומעורר באזז מבית היוצר של אושר עד. במקום להגביל את מספר היחידות שניתן לרכוש, הרשת משתמשת במחיר כדי לרסן את הביקוש. רשת הסופרים הפכה את זיהוי הטרנדים למנוע משיכת לקוחות, מאייפונים מוזלים ועד צעצועים לילדים - רק תבואו. והם באים.

ומי שרוצה לעשות כסף מהשיגעון הבא, יכול פשוט להגיע לאושר עד, לזהות את השלאגר לפני כולם ולנסות לעשות עליו קופה במרקטפלייס. רק שהפעם, כדאי להסתפק בשתי יחידות.

נבו שפיר

על פי הלמ"ס, ב-2025 ירדה ההוצאה הלאומית למו"פ ב-3.3% לעומת השנה הקודמת, לכ-141 מיליארד שקל. גם חלקה בעוגת התקציב ירד ל-6.6% מהתמ"ג לעומת 7% שנה קודם לכן. טרם פורסמו נתוני ה-OECD לגבי 2025, אבל אם בוחנים את 2024, השקעה של 7% מהתמ"ג היא הגבוהה ביותר בכל מדינות הארגון.

ישראל ניצבת בפער משמעותי משבדיה, הבאה בתור, עם השקעה של קצת פחות מ-4% מהתמ"ג. אבל - וזה אבל מדאיג - זוהי שנה שנייה של ירידות בהשקעות בישראל לאחר שנים רבות של עלייה, מתחילת המדידה ב-1996. למעט שנתיים של ירידות אחרי משבר 2008 - אפילו עם פרוץ המלחמה ב-2023 - חלה עלייה בהוצאה על מו"פ.

הדוח מתייחס להשקעה שבעיקרה מגיעה מעסקים (93.5%), חלקה ממוסדות ההשכלה הגבוהה (5.1%) ורק חלקה הקטן ממשלתי (0.8%). הירידה הייתה בהשקעת המגזר העסקי, ואילו ההשקעה הממשלתית במו"פ דווקא עלתה ב-7.3%, בהמשך לעלייה של 2.9% שנה קודם לכן, אולם לא היה די בכך לשנות את המגמה הכללית. הנתון הזה מעודד, אבל גם מראה כמה יש לנו לאבד, כמדינה שתלויה בצורה כה דרמטית בהשקעות עסקיות במו"פ.

גלי וינרב

זו קוראת להטיל מס של בין 1,300 שקל ל-100 אלף שקל על כל מטוס שיוצא מישראל בהתאם למרחק הטיסה, באופן שיוביל גם לייקור מחירי הכרטיסים לכל נוסע ב-58 עד 274 שקל.

לוינסון כינה את היוזמה "איוולת". בן טובים, החתומה על המחקר בנושא, החליטה שלא לשתוק והגיבה: "היי חיים, אני נילי בן טובים (מנהלת אגף מחקר ומדיניות ברשות המסים). אז תודה שקראת את המסמך המלא. על טיסות יש מעט מסים - אין מע"מ ואין בלו על הדלק. אז הגיוני למסות אזור שכמעט אינו ממוסה".

מה שבן טובים כינתה "הגיוני" יצר מהומה. תגובתה הגיעה ל-364 אלף צפיות וקיבלה מאות לייקים, תגובות ופרסומים מחדש. רבים תקפו אותה על הצדקת מס שיפגע במעמד הביניים ובתעשיות, אחרים היו ציניים לגבי השימוש במונח "הגיוני". גולש אחד כתב: "כרגע אין מיסוי על תגובות באינטרנט"; אחר תהה: "חשבת אולי למסות את אור השמש?".

בפוסט נפרד הזכירה בן טובים מחקר אחר של הרשות, שלפיו 80% מנטל המס נופל על שני העשירונים העליונים. "טוב טוויטר. הייתם קצת מטורפים. אבל בעיקר למדתי שכנראה שלא מדברים מספיק עם אזרחי ישראל על מסים. אז הנני. הנה טבלה. היא מראה שהעשירון העשירי מרוויח 45% מכל ההכנסות בישראל ומשלם 63% מהמסים".

גם הפוסט הזה זכה לחשיפה משמעותית. בין המגיבים היה העמוד הכלכלי הפופולרי של הסולידית, שכתבה: "אם 10% מהלקוחות של חברה היו אחראים ל-63% מהכנסותיה, הדירקטוריון היה דורש לדעת מה עושים כדי לשמר אותם", ובן טובים הגיבה: "האמת שאנחנו בהחלט מוטרדים מהגירה".

הלקח העיקרי הוא שבזמן שרוב בכירי רשות המסים מצמצמים פעילות ברשתות, ובוודאי שלא מתייחסים לליבת המקצוע שלהם, נציגה אחת לפחות חושבת שיש דרך טובה יותר להגיע לציבור.

אלה לוי-וינריב