פופקורן | פודקאסט

הגידול במוח הוביל את חוקר החוסן המנטלי ליישם את העצות שלו על עצמו

עם מי מדברים? דורון ממן, חוקר מצבי לחץ ודוקטורנט באוניברסיטה העברית בירושלים • על מה מדברים? איך למנף כאב למוטיבציה בעבודה, כיצד רותמים עובד עם ערכים שונים למטרת החברה, ומה למד כשהפך את עצמו ל"עכבר מעבדה" • פופקורן

ליאור פרנקל בשיחה עם דורון ממן / צילום: פרטי
ליאור פרנקל בשיחה עם דורון ממן / צילום: פרטי

אודות הפודקאסט "פופקורן"

הפודקאסט פופקורן, מהמובילים והוותיקים בישראל, מנסה להתחקות אחר השינויים בעולם העבודה החדש, ובאמצעות שיחות עומק עם מנהלים, יזמים, מדענים, פסיכולוגים וגם אמנים מציע דרכים להסתגל אליו ולהזדמנויות שהוא מביא איתו.

התובנות שעולות בו מספקות פרקטיקות שימושיות למנהלים ולעובדים גם יחד. ליאור פרנקל הוא יזם, מלווה ארגונים בהסתגלות לעולם העבודה החדש ומחבר רב-המכר "הספר הקטן למנהל.ת החדש.ה". בכל חודש נביא כאן גרסה כתובה של פרק אחד, שנבחר בקפידה מבין הפרקים של פופקורן שפורסמו בחודשים האחרונים.

מה זה עולם העבודה החדש?

במאה ה־21, ובמיוחד בעשור האחרון, עולם העבודה מקבל צורות חדשות שטרם הכרנו - מהמודל ההיברידי, דרך השימוש הגובר בטכנולוגיה ועד הגלובליזציה. במציאות שבה הנורמות המסורתיות נזנחות, המעסיקים שמים דגש משמעותי על יצירתיות, ואילו העובדים מחפשים קריירה דינמית, כזו שלא משתקעת במקום אחד. כל אלה גם משנים את הדרך שבה ארגונים מתנהלים ואת העקרונות שעליהם נשענת הכלכלה. כעת נותר לנו רק לנסות להבין את חוקי המשחק החדשים ולהתחיל לשחק.

באוקטובר 2024 הרגיש דורון ממן שמשהו לא בסדר. הוא חזר הביתה כשהוא מתקשה לנהוג ולא הפסיק להקיא. הרופא שאליו פנה אבחן סינוסיטיס, אבל ממן התעקש שמשהו אחר קורה וביקש הפניה לבית חולים. אחרי סדרת בדיקות בישרו לו שלושה רופאים כי נמצא במוחו גידול גדול וחריג, באזור הקשור לדיבור ולחשיבה. שבוע לאחר מכן עבר ניתוח מורכב שנמשך כמעט עשר שעות.

כשנודע לממן על הגידול במוחו, הוא החליט ליישם על עצמו את הכלים שפיתח כחוקר חוסן מנטלי ולהפוך את עצמו ל"עכבר המעבדה" של המחקר שלו. ממן הוא דוקטורנט בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטה העברית וחוקר כיצד ערכים משפיעים על ביצועים במצבי לחץ ואתגר. לפי התיאוריה שהוא חוקר, יש הבדל בין קושי שנכפה על האדם לקושי שהוא בוחר להתמודד איתו.

● "הבוס המתעמר חשב שהוא מקשיח אותי, אבל סיפקתי רק 10% מהיכולות"
● הבכיר לשעבר באפל מסביר איך לשכנע אנשים: "אל תגידו להם שהם טועים"

"פתאום הבנתי שהנה, זה כל מה שחקרתי, כל מה שכתבתי בתזה וכל מה שאני רוצה לחקור בדוקטורט. אני נמצא בכאב שנכפה עליי, ואולי אני יכול לבחור משהו שמשתלב עם זה. שאלתי את עצמי מה הערכים שמניעים אותי ומה אני יכול לעשות", הוא מספר.

"אמרתי לעצמי שאם הערכים שלי הם הישגיות והרצון לשרת אחרים, אני הולך לעשות משהו שאף פעם לא נעשה. בשבוע שלפני ניתוח המוח בניתי בבית החולים קורס דיגיטלי על איך בונים מנטרה להתמודדות עם קושי בזמן הכנה לניתוח מוח. צילמתי בין בדיקות MRI, ערכתי חומרים ובניתי מחברות. רציתי להשאיר לבנים שלי משהו בעל ערך אם לא אתעורר מהניתוח. אפילו בניתי מנגנון שידאג שהקורס יגיע אליהם כשיהיו בני 16.

"היו גם שתי שאלות שאסרתי על עצמי לשאול: למה זה קורה לי ומה הסיכוי שלי לצאת מזה? ידעתי שאם אשאל את הראשונה, אכנס לבור ללא תחתית, ואם אשאל את השנייה, אכנס לחרדות. אז החלטתי להתמקד ביצירה של משהו משמעותי עבור הבנים שלי".

במקביל לדוקטורט ממן מלמד באוניברסיטת רייכמן, עובד עם ארגונים, ספורטאים ואנשי מילואים ומרצה על חוסן מנטלי. הוא גם כתב שני ספרים, בהם "It Only Gets Harder". מאז ה־7 באוקטובר הוא עוסק בתמיכה מנטלית בלוחמים.

אתה נראה טיפוס אופטימי. איך מגיע אדם כמוך לעסוק דווקא בקושי? זה כאילו תגיד "אוקיי, בא לי להקים רשת של בתי קברות".
"מה שמשותף לקושי ולרשת של בתי קברות הוא שתמיד יהיו להם עסקים. החברות הטובות ביותר הן אלה שיודעות להתלבש על הקושי. זו הסיבה שכולם יודעים בדיוק איפה האופטלגין, אבל לא בהכרח יודעים איפה הוויטמינים. לפי התיאוריה של כהנמן וטברסקי, הפסד מכאיב לנו יותר ממה שרווח באותו גודל משמח אותנו".

הקושי, מבחינתו, לא התחיל בגידול שהתגלה במוחו. בגיל 17 עזב ממן את סן דייגו ועלה לישראל, מתוך רצון לשרת בצה"ל ולהשתייך למדינה שבה גדלו הוריו לפני שעזבו אותה. הוריו ניסו להניא אותו מהרעיון. "הם אמרו לי: 'אתה אמריקאי חמוד, מפונפן, אתה לא תשרוד שבע דקות בארץ'".

אבל ממן התעקש. הוא תכנן ביקור של שלושה שבועות, הגיע בלי לדעת עברית, והחליט שלא להשיב להוריו באנגלית עד שילמד את השפה. "פתאום שלושה שבועות הפכו לשנתיים שבהן הייתי פה לבד", הוא משחזר. "לי היה ברור שאני רוצה את הקושי הזה, כי אני חושב שהמשמעות נמצאת בתוך הקושי".

הסיפור הזה נוגע בשאלה שמעסיקה אותו גם במחקר: מה גורם לאדם לבחור בדרך מסוימת ולהתמיד בה גם כשהיא כרוכה בקשיים? מבחינת ממן, התשובה מתחילה בערכים. "ערכים הם מה שמניע התנהגות", הוא מסביר. "ערך במילה אחרת זה ה'למה'? למה אתה מתמודד עם הכעס הזה? למה שבן אדם ירצה לעזוב את סן דייגו ולהגיע לארץ? ברגע שאתה מבין למה - אתה יכול לנבא את ההתנהגות של האדם". במקרה שלו, הרצון להשתייך לישראל ולשרת בצה"ל העניק משמעות למעבר, גם כשהדרך הייתה קשה.

אלא שלמרות המקום המרכזי שהערכים תופסים בחיינו, ממן סבור שאנחנו לא תמיד יודעים להגדיר אותם. "זה דבר אמורפי, אבסטרקטי, שאנחנו לא יכולים לתת לו צורה, אבל אנחנו מקדשים אותו", הוא מסביר. במסגרת הדוקטורט שלו הוא מנסה להפוך את המושג המופשט הזה למשהו שאפשר לזהות ולמדוד, ולבחון את הקשר שלו לביצועים.

ההבחנה הזאת עשויה להיות משמעותית במיוחד במקום העבודה. ממן מתאר שני עובדים שמבצעים בדיוק אותה משימה, אך מונעים מסיבות שונות: האחד שואף להצטיין ולהצליח יותר מכולם, ואילו האחר מאמין בשליחות של החברה. כלפי חוץ אין ביניהם הבדל. אבל מה יקרה כשיצטרף לצוות עובד נוסף, שיפקח על העבודה ואולי גם יקבל חלק מהקרדיט? עבור מי שמונע מהשאיפה להצטיין, העובד החדש עלול להפוך למתחרה. עבור מי שמונע מהאמונה במטרה המשותפת, נוכחותו לא בהכרח תפגע במוטיבציה".

מבחינת המנהלים, ההבדל הזה עשוי להשפיע לא רק על האופן שבו העובדים מתמודדים עם משימה מסוימת. הבנת המניע של עובד יכולה לעזור בהחלטות על קידומו ולנבא כמה זמן יישאר בארגון. לכן, הוא מדגיש, לא מספיק להבין מה העובד עושה. צריך להבין מה מניע אותו.

לחבר את העובד דרך הכאב

עיקרון זהה, לתפיסתו, חל גם על ארגונים. "חברה צריכה להרוויח כסף כדי להתקיים, אבל צריכה להיות לה גם מטרה שמעבר לרווח. דיסני, למשל, רוצה להפוך את העולם למאושר יותר, וגוגל רוצה לארגן את המידע בעולם. בסופו של דבר, ההצלחה של החברה צריכה לשרת גם משהו גדול ממנה".

איך ארגון יכול לגרום לעובד שהגיע מסיבות אחרות לגמרי להתחבר למטרה שלו? למשל, עובד בדיסני שלא בהכרח מזדהה עם הרצון להפוך את העולם למקום שמח יותר?
"אולי אותו עובד לא מונע מהרצון להפוך את העולם למקום שמח יותר, אלא דווקא מהרצון לא לראות ילדים עצובים. שני המניעים מובילים לכאורה לאותה מטרה, אבל יכולים להוביל להתנהגויות שונות. לכן הייתי מנסה לחבר את העובד למטרה דרך החוויה האישית שלו. למשל, הייתי אומר לו: 'תחשוב על הילד העצוב שהיית פעם, שלא גדל עם סרטי מיקי מאוס'. במקום להניע אותו דרך הרצון לייצר אושר, הייתי מנסה להניע אותו דרך הרצון למנוע מאחרים כאב שהוא עצמו חווה. לזה אני קורא מינוף כאב".

כשממן מדבר על מינוף כאב, הוא מתכוון לאפשרות להפוך חוויות קשות למקור מוטיבציה. כדוגמה הוא חוזר לילדותו: "הייתי ילד שמן שחטף מלא מכות. אחרי התואר הראשון בפסיכולוגיה נסעתי לתאילנד למחנה אימונים באומנויות לחימה. בכל בוקר התאמנו בבעיטות, ואם לא עשית את התנועה כמו שצריך, המאמן היה נותן לך מכה עם מקל במבוק ואומר: 'תזכור שכל בעיטה בתחת מביאה אותך צעד קדימה'. וזו בדיוק הנקודה: רוב האנשים אומרים 'איי, כואב לי', ולא שואלים לאן התקדמו".

בעבודתו עוסק ממן גם בהתאמה בין ערכי העובד לערכי הארגון. "תחום המחקר הזה נקרא Person-Organization Fit - עד כמה יש חפיפה בינך ובין החברה. ככל שההתאמה טובה יותר, כך אפשר להתקדם. אבל רוב האנשים לא יודעים איך לעשות את זה".

אז כדי לחזק את המחויבות של העובדים, הארגון צריך כל הזמן להזכיר להם את ה"למה" שלו?
"סיימון סינק דיבר על ה'למה'. אני אומר דבר נוסף: כשזה מגיע ל'למה', צריך להתחיל מפרופיל הערכים המתאים. משם אפשר להתקדם לכלים ולשיטות. זה משנה את שיטת הניהול ואת שיטת החשיבה, ובסופו של דבר מכין אנשים בצורה מדויקת יותר למשבר הבא, שיגיע. כשאתה מבין מה מניע אותך, אתה יודע גם בשביל מה אתה רוצה להילחם".

ואיך העיקרון הזה מתבטא בעולם הסטארט־אפים, שבו מייסדים רבים עסוקים בגיוס כסף ובהצלחה?
"פעם אמר לי אחד המרצים ברייכמן שיש סיבה שישראל היא סטארט־אפ ניישן ולא סקייל־אפ ניישן. וזה בדיוק העניין: סטארט־אפ רוצה לבנות את המוצר, לעשות אקזיט מהיר, לקבל את הכסף ולצאת. סקייל־אפ הוא מסע אחר. שני המסעות קשים, אבל אלה קשיים מסוג אחר.

"אני חושב שבמיוחד בחברה שבה באינסטגרם ובלינקדאין אנשים כל הזמן אומרים 'תראו אותי, תראו אותי', צריך לעצור ולשאול איך ההצלחה שלך משרתת אחרים. תגדיר לעובדים שלך את מי אנחנו משרתים, ותהיה ברור לגבי הבעיה שאתה בא לפתור. שיהיה ברור מה כואב ולמי, ומה יקרה אם לא נפתור אותה".

כאמור, ממן מבחין בין קושי שאנחנו בוחרים להתמודד איתו לבין קושי שנכפה עלינו, ולכך יש חשיבות גם ברמה הארגונית. "לא כל האתגרים שווים", הוא אומר, "לכל משבר יש סט ערכים מרכזי שמניע אותו, ואם אני מבין ויודע איזה סט ערכים, הסיכוי שלי לשפר את הביצוע ולהתמיד יותר זמן עולה בצורה משמעותית".

כדוגמה למשבר שנכפה עלינו ממן חוזר לקורונה. "פתאום אמרו שאי אפשר להגיע למשרדים, הבורסה נופלת. אתה לא חושב על איך אני יכול להיות החברה הכי מוצלחת, אתה במוד הישרדות. ערכי ביטחון, קונפורמיות, מסורת והרצון לפעול למען אנשים שקרובים אליי הם הערכים המרכזיים שמניעים אותי". ממן מתייחס כאן למודל הפסיכולוגי של שוורץ הממפה עשרה ערכים אנושיים בסיסיים, כמו ביטחון, הישגיות, עצמאות ודאגה לאחר, ואת היחסים ביניהם. מנגד, למשל, יש חברה שמחליטה להציב לעצמה יעד חדש לרבעון הקרוב. גם זה קושי, אך מדובר באתגר שהחברה בחרה בו (קושי שבוחרים בו), ולכן ייתכן שהמוטיבציה תהיה קשורה יותר לערכי הישגיות.

ומה קורה כששני סוגי הקושי מתרחשים במקביל? "נניח שהחלטת לפתוח חברה ולהציב לעצמך מטרות, ופתאום הקורונה נחתה עליך. אני קורא לזה קושי משולב. מצד אחד בחרת אתגר, ותוך כדי שבחרת אתגר משהו נכפה עליך. מה שאני מוצא במחקר שלי הוא שאם דיברנו על חוסן, שזה ערכי ביטחון, ועל אתגר שאני בחרתי, שזה ערכי הישגיות, ממש רואים שילוב ואיזון של שתי קבוצות הערכים".

איך לחשב מסלול מחדש

מבחינת ממן, השאלה היא לא רק אילו ערכים מניעים אותנו, אלא גם מה גורם להם לקבל משקל אחר בתקופות שונות בחיינו. לדבריו, משבר עשוי לגרום לאדם לבחון מחדש את סדר העדיפויות שלו.

כדי להמחיש זאת הוא חוזר ל־7 באוקטובר, שבעקבותיו, לדבריו, התגייסו כ־360 אלף ישראלים למילואים, בהם גם אנשים שבעבר לא היו מוכנים לעשות זאת. "משהו מספיק מכאיב קרה שבעצם החזיר אותם למשחק".

או שאולי גם קודם היו להם ערכים של קהילתיות ואהבת המדינה, אבל ערכים אחרים, כמו הדאגה לפרנסה ולמשפחה, היו חשובים להם יותר - והמלחמה שינתה את סדר העדיפויות?
"קודם כול, חשוב להבין שכל עשרת הערכים במודל של שוורץ קיימים אצל כל אחד מאיתנו, אבל בסדר עדיפויות שונה. מה שקרה ב־7 באוקטובר היה אירוע מכאיב בעוצמה כזו, שהוא יכול היה לשנות את סדר העדיפויות הזה. זה בדיוק הרעיון של מינוף כאב: חוויה קשה שיכולה להניע אנשים לפעולה".

ממן מדגים בעזרת הקורונה איך משבר משפיע על ההתנהגות. לפני המגפה, הוא מזכיר, התחבקנו, לחצנו ידיים ולא חשבנו פעמיים על מגע עם משטחים ציבוריים. עם פרוץ המגפה הפכו מסכות, אלכוג'ל וריחוק חברתי לחלק מחיי היומיום. אלא שכשהמשבר חלף, רבים מההרגלים האלה נזנחו. "מה שקורה לאנשים זה שהם לא שומרים את הכאב מול העיניים", הוא אומר. "אנחנו רוצים לחיות בעולם שאנחנו מכחישים את הכאב הזה".

יכול להיות שכשאדם מגלה מה ה"למה" שלו, הוא גם מבין שהוא נמצא במסלול הלא נכון?
"כמו שאומר הפתגם, הזמן הטוב ביותר לשנות מסלול היה לפני שנים, והזמן השני הטוב ביותר הוא עכשיו. אנחנו עושים טעויות, ולפעמים פתאום מבינים שהמסלול שבחרנו אינו נכון וצריך לחשב מסלול מחדש".

ממן מציע להתחיל בבחינה עצמית: להבין עם איזה קושי אנחנו מתמודדים, לזהות את הערכים שמניעים אותנו ולבדוק אם הם מתאימים לאתגר. אם יש התאמה, אפשר להמשיך. אם אין, צריך לעצור ולבחון מה דורש שינוי.

אחת הדוגמאות שהוא מביא היא של אלכסנדר שוב, ספורטאי בן 18 שנפגע בעינו באירוע אלימות בבית הספר היסודי וראייתו נפגעה. "יום אחרי שהוא יצא מבית החולים, אחרי שנתיים של אשפוזים, הוא החל לגלוש - והיום הוא נציג של נבחרת ישראל בגלישה פראלימפית", מספר ממן. "הוא הגיע לצומת שבו הוא חווה כאב ושואל איך הוא ממנף את זה. מתכרבל ומסכן? לא".

וכשאתה אומר שצריך לעצור ולחשב מסלול מחדש, מה בעצם צריך להשתנות - המטרה או הערכים?
"נניח שאני רץ מרתון והמטרה שלי היא לרדת משלוש שעות, אבל הערכים שלי מאוד שמרניים והכי חשוב לי לשמור על עצמי, לאכול ולנוח. זה לא הולך ביחד. כדי להגיע למטרה הזאת אני צריך להיות הרבה יותר ממוקד מטרה והישגי. צריך שינוי, להתחיל להנדס את הסביבה שלך סביב המטרה".

ממן מסביר שהשינוי עשוי לכלול את המטרות, את הסביבה ולעתים גם את סדר העדיפויות הערכי. עם זאת, הוא מסייג: "ערכים נתפסים כדבר יציב לאורך זמן, והרבה מחקרים מראים את זה, אבל אני אישית לא לגמרי מסכים עם זה. אני חושב שיהיו נקודות כאב, והשאלה היא כמה אנחנו מצליחים לשמור את הכאב מול העיניים".

בכל חודש נביא כאן גרסה כתובה של פרק אחד מהפודקאסט "פופקורן". ליאור פרנקל הוא יזם, מלווה ארגונים בהסתגלות לעולם העבודה החדש ומחבר רב-המכר "הספר הקטן למנהל.ת החדש.ה".