המרוץ להקמת מתקנים לייצור חשמל, שיוכלו לעמוד בביקושים האדירים שצומחים במהירות גם ברקע מהפכת הבינה המלאכותית (AI), מורגש היטב בישראל, כמו גם ביתר העולם המערבי. אבל בעוד שהיזמים מבקשים לקדם הקמת תחנות כוח, ונדמה שגם הרגולטורים הבינו שמוכרחים להגדיל דרמטית את ההיצע, גובר החשש שלא יהיה מי שיספק את צורכי חוות השרתים, המתרבות - לפחות על הנייר - בקצב מסחרר.
● מה יקרה לשוק הכרמל בת"א בזמן העבודות על המטרו?
● הריבית והמס הכבידו: רווחי הבנקים ירדו ב-6% ברבעון השלישי
נבות בר, מנכ"ל קרן התשתיות קיסטון , מעריך כי גל הבקשות לחיבור חוות שרתים לחשמל יסתיים במפח נפש של רוב היזמים. לדבריו, "בכל מסדרונות המדינה מבינים את הדחיפות, אבל אי אפשר להקים תחנות כוח בלחיצת כפתור. מדברים על 13 תחנות חדשות עד 2040, אבל צריך להיזהר בבהילות. כל אחד רץ וסוגר עם קיבוץ או מושב על קרקע, במרחק קצר מיישובים. זה יוצר אשליה שהתחנות מתקדמות, אבל פוטנציאל ההתנגדויות בהמשך גדול מאוד. הרגולטור היה צריך להכווין מראש, למשל לקבוע שהוא מאפשר תחנות רק באזורי תעשייה.
"כשמספר שחקנים יושבים סביב כמה שולחנות בשוק האנרגיה ויש להם החזקות בקבוצות ובנכסים שונים, הרגולטור חושש שמידע רגיש יעבור משולחן לשולחן. אנחנו מבינים את החשש ורואים היגיון בכיוון שהרגולטור מתווה: לגבש קבוצות בעלות הרכב החזקות אחיד יותר ולצמצם את החפיפה בין הקבוצות. בקיסטון כבר פועלים בכיוון הזה והקבוצה שלנו עם אדלטק ומנורה כבר משתפת פעולה בצלחה בכמה נכסים".
נראה שבכל יום צצה חווה, לפחות בפרסומים בתקשורת.
"הייתה הצפה של בקשות חיבור, אבל 90% מ־27 הג'יגוואט שהוגשו לא יתממשו להערכתי. צריך להעמיד ערבות של 2 מיליון שקל לכל מגוואט, כלומר 200 מיליון שקל לכל 100 מגוואט. זה לבדו יסנן הרבה שחקנים שאין להם שום סיכוי להקים. אבל צריך להיזהר לא לשפוך את התינוק עם המים. אי אפשר להוביל ב־AI בלי דאטה סנטרים, ואין דאטה סנטרים בלי חשמל. אני די בטוח שהמדינה תצטרך הרבה יותר ממה שהרגולטור מסוגל לתת כרגע".

"הרמנו את הכפפה"
קיסטון, שנוסדה על ידי שני בכירי שוק ההון - רוני בירם וגיל דויטש, יחד עם בר, השלימה לאחרונה יחד עם שותפותיה בתחום תחנות הכוח, אדלטק של אורי אדלסבורג ומנורה מבטחים, סגירה פיננסית בהיקף של כ־5.6 מיליארד שקל להקמת תחנת שורק בדרום הארץ, בהספק של כ־850 מגוואט. מרבית החוב, כ־4.8 מיליארד שקל, יגיע מהבנקים מזרחי טפחות, דיסקונט והבינלאומי, לצד בית ההשקעות מיטב, חברות הביטוח מנורה ומגדל ומוסדיים נוספים. התחנה צפויה להיכנס לפעילות מסחרית ב־2029.
העסקה חריגה בעיקר בצד ההקמה: אין בה קבלן בינלאומי שיקים את התחנה. אדלטק וקיסטון פאוור (זרוע תחנות הכוח של הקרן) מקימות זרוע קבלנות ויקימו בפועל את התחנה, בחלוקה שווה. כקבלן משנה ראשי תשמש קבוצת עיסא חורי.
בר: "עשינו בחיינו עשרות סגירות פיננסיות, וזו אחת המורכבות שבהן. הייחוד הוא בצד הקבלני. בישראל יש מצוקה גדולה מאוד של קבלנים - לנוכח המצב קשה להביא קבלנים זרים, ובאנרגיה נדרשת מומחיות אחרת לגמרי מסלילת כביש או הקמת מבנה בטון. הקבלנים הזרים שכבר נמצאים כאן עסוקים מאוד, ולא רצינו קבלן שכבר מחויב לתחנות נוספות במקביל. אז 'הרמנו את הכפפה' והקמנו חברה קבלנית בשותפות עם אדלטק".
קיסטון היא קרן תשתיות שאמורה לקנות וליזום נכסים מניבים. קבלנות זה עסק אחר לגמרי.
"זה שלב אבולוציוני. אנחנו לא מתחילים לגייס נהגי משאבות בטון. סגרנו הזמנה גדולה עם סימנס, לאספקת הטורבינה, ואחת עם קבלן ישראלי לכל העבודות האזרחיות, ואנו ניתן את גיבוי ה־EPC (תכנון, רכש, בנייה). אנחנו בונים היום פרויקטים בהיקף יותר מ־7 מיליארד שקל - לרבות דאטה סנטר בעלות של כ־1.5 מיליארד שקל בבאר טוביה, וכאמור את התחנה בשורק. הצעד הטבעי הבא הוא קבלנות".
לנוכח גל הביקושים העצום להקמת תחנות כוח, שלושת יצרני הטורבינות הגדולים - סימנס, ג'נרל אלקטריק ומיצובישי, זוכים לתשלומים מוקדמים בסך עשרות מיליוני דולרים, רק כדי לשריין טורבינה. לא פעם, הרבה לפני שבכלל קיבלו את האישורים הרגולטוריים להקמת תחנה. גם בתחנת שורק, קיסטון הזמינו את הטורבינה טרם הסגירה הפיננסית. "הרגשנו שהגל הזה מגיע והזמנו כשנה לפני הסגירה", מודה בר. "זה היה מהלך חריג מאוד, אבל אם אתה שואל אותי היום, אני קצת מצטער שלא הזמנתי אז חמש טורבינות. מאז כל שרשרת האספקה בעולם נכנסה לסחרור, המחירים השתנו וזמני ההמתנה התארכו".
תחום עיסוק נוסף של קרן קיסטון הוא התקשורת. בסוף אוגוסט השלימה הקרן את רכישת הוט מובייל, יחד עם השותפים דלק ישראל ולאומי פרטנרס, תמורת 1.2 מיליארד שקל.
"קנינו חברה נהדרת במחיר נפלא. יש לה כמעט 2 מיליון מנויים ותשתית תקשורת משובחת. נשביח, נגדיל ונכניס אותה לתחומים נוספים בעולם התשתיות. היא תהיה מנוע חזק מאוד של זרוע התקשורת בקיסטון".
לגבי הנפקה, בר מסייג כי "עוד מוקדם מאוד. קודם צריך לסדר את החברה ולייעל אותה, עם ניהול בסגנון 'קורפורייט אמריקה', ולקטוף את הפירות שמונחים על הרצפה. זה יכול לקחת שנתיים־שלוש, וגם לא בטוח שהיא תונפק במבנה הנוכחי. יש הרבה היגיון בהפרדת התשתית מהקמעונאות".
"ב־3 הזדמנויות לא מכרו"
רעיון הפיצול מזכיר את המודל שהפעילה קיסטון באגד, לאחר שהשתלטה על קבוצת התחבורה הוותיקה.
"באגד אנחנו עובדים על זה שלוש שנים. ייעלנו את החברה, הכנסנו מדדי הצלחה, העברנו אותה לרווחיות משמעותית, וריכזנו את כל הנדל"ן בחברה נפרדת. אנחנו כבר בהילוך גבוה לקראת ההנפקה בבורסה. אגד נכסים תישאר פרטית, ופעילות התחבורה תהיה ציבורית. ייתכן שגם חברת הנדל"ן תונפק, אבל לא תחת אגד. זה לא יעד עסקי, הנפקה היא אחת הדרכים להציף ערך, לפעמים העדיפה ולפעמים פחות. בעינינו השוק לא יודע לתמחר את הערך שגלום בנכסים במבנה הנוכחי, וכשמנפיקים אותם מקבלים שווי גבוה ונכון יותר".
באגד ישנם עדיין בעלי מניות מקרב החברים הוותיקים. לדברי בר, "הם מחזיקים היום בכ־8.5% ממניות החברה. היו להם שלוש הזדמנויות למכור אותן, והם החליטו להישאר כי הם אוהבים את החברה ומאמינים בפוטנציאל שלה.
"אני חושב שהם אוהבים את מה שהם רואים. הם הקימו חברת אוטובוסים גדולה ומפוארת, אבל זה היום קונגלומרט תחבורה בינלאומי, שפועל בכמה מדינות באירופה וממשיך להתרחב. בעתיד גם נהפוך לאחד השחקנים הדומיננטיים ברכבות בישראל".
איך משכנעים אנשים לעבור לתחבורה ציבורית?
"זו פונקציה של איכות השירות ושל תדירות הקווים. התדירות בתחב"צ תלויה ברגולטור: כמה קילומטרים ואוטובוסים הוא יאשר וכמה נת"צים יפנה. אדם יעבור לתחבורה ציבורית כשהוא לא יצטרך לחשוב מתי האוטובוס מגיע, ולא יחכה 20 דקות בשמש על כביש החוף. הוא צריך לדעת שתוך שלוש דקות יגיע אוטובוס, ושהוא ייסע מהר יותר מרכב פרטי. אז הוא 'חוצה את הרוביקון' ומוותר על הרכב הפרטי, שם אוזניות ונוסע רגוע".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.