אפשר להפריט, לא רצוי

"מבחינה כלכלית אפשר להפריט את רשות השידור, בלי שהממשלה תצטרך להשקיע כספים במהלך, אבל אסור לעשות זאת. השידור הציבורי הוא ייחודי ויכול להוות משקל-נגד ואלטרנטיבה לתמהיל התוכניות הבידוריות המשודר בערוצים אחרים".

זו אחת המסקנות של ועדת צוקרמן, שמינה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כדי לבדוק את השידור הציבורי בארץ. דו"ח הוועדה הוגש עוד בדצמבר 97' לנתניהו, שגנז אותו, והחל בשורת מהלכים סותרים להמלצות הדו"ח, ממינוי מנכ"ל חדש לרשות (דו"ח צוקרמן גורס שיש למנות רק מנכ"ל זמני לשנה, ולהתחיל ביישום הדו"ח, שבו מינוי מנכ"ל לטלוויזיה נתון בידי ועדה ציבורית), ועד תחילת מכרז על ערוץ מסחרי שלישי (לשיטת צוקרמן, יוסב ערוץ 33 להיות מסחרי החדש).

אבל, למציאות כוח משלה, והנה המסקנה על הצורך הייחודי בשידור הציבורי מתממשת מול עינינו בימים אלה - הסדרה "תקומה" של ערוץ 1 מתגלה כ"פצצת" רייטינג (%23 לפני שבוע), וחושפת קהל צופים נאמן.

* * *

ועדת צוקרמן, בראשות מנהל הטלוויזיה הישראלית לשעבר, ארנון צוקרמן, ובהשתתפות עו"ד אליהו בן טובים, והכלכלן אמנון ספרן, לשעבר מנכ"ל שו"פ, מונתה בספטמבר 96', חודשים ספורים אחרי הבחירות, כדי לבדוק את מעמדה של רשות השידור. נתניהו ואנשיו (איווט ליברמן, לימור לבנת) לא הסתירו את כוונותיהם להפריט ומהר. אלא שהדו"ח שהוגש בדצמבר 97', לא הביא את הסחורה. הוא ממליץ על שינויים דרסטיים ומסיביים, אבל תוך שמירת גרעין קשה של שידור ציבורי.

רשות השידור (ערוץ 1, ערוץ 33, קול ישראל והטלוויזיה החינוכית) סובלת משורת בעיות מבניות, שניכרות גם לעיני מצדדיה. החל ממנהלים חסרי ידע והכשרה ניהולית, מבנה משפטי וחוקי לקוי, עודף גדול בכוח אדם, מבנה שכר והסכמי עבודה מעוותים, ועד העדר יצירה מקורית, וחוסר מוכנות לתחרות בשוק התקשורת.

המסקנות: להקים שתי רשויות נפרדות, עצמאיות ובלתי תלויות - לטלוויזיה ולרדיו. הטלוויזיה הציבורית תמומן על ידי אגרת טלוויזיה ששיעורה יובטח בחוק. בנוסף, יועבר תקציב ממשרד החינוך לשם הפקת תכניות חינוכיות-לימודיות. הטלוויזיה החינוכית תבוטל. ערוץ 33 יופרט, ויהפוך לערוץ מסחרי חדש.

* * *

כל תכניות הטלוויזיה יוצאו להפקה לחברות הפקה ולמפיקים עצמאיים, למעט תכניות בתחומי החדשות, ענייני היום וספורט. הטלוויזיה החינוכית תבוטל, וזמן השידור שלה בערוץ 2 (שביעית) יימכר לזכייני ערוץ 2. ערוץ 23 של החינוכית בכבלים יפעל תחת מנהל הטלוויזיה, יוקדש לשידורים לימודיים, ויעביר את שידורי הכנסת במימון מלא של הכנסת, במקום ערוץ 33.

רשת א', רשת ב', רשת ד' וקול המוסיקה יפעלו בכפוף למועצת הרדיו הציבורי במימון אגרת רדיו (ותקציב המדינה עבור רשת ד'), ויעברו התייעלות וצמצום בכוח אדם. רשת ג', קול הדרך לעסקים והגל הבטוח - תימכרנה לזכיינים פרטיים, באמצעות הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו.

ערוץ 33 יבוטל, ויוענק זכיון באמצעות מכרז להפעלת הערוץ באמצעות הכבלים ובאמצעות לוויין כערוץ מסחרי נוסף, ממומן מפרסומת. אם וכאשר יתפנה ערוץ טריסטריאלי (יבשתי) יוכל הערוץ לשדר שידור חופשי באוויר. הפרטת הערוץ תיעשה על-ידי הרשות השניה.

גלי צה"ל ימומנו מתקציב משרד הבטחון, ללא תשדירי פרסומת, תשדירי שירות או חסות. מעמד גלי צה"ל יעוגן בחוק השידור הציבורי.

מימון הטלוויזיה הציבורית ייעשה מאגרה, ששיעורה יישאר בשלוש השנים הראשונות ליישום הדו"ח בגובהו כיום, עם עדכון שנתי. לאחר מכן תיקבע האגרה על-פי הערכת העלויות של השידור הציבורי במסגרת הסטטוטורית החדשה. האגרה תיקבע אחת לחמש שנים, על-פי המלצת מועצות המנהלים של הרדיו והטלוויזיה, על-ידי ועדת הכספים של הכנסת. במהלך חמש השנים יתעדכן שיעור האגרה במלואו על-פי מדד המחירים לצרכן מידי שנה.

* * *

הוועדה בדקה גם, כאמור, מבחינה כלכלית את החלופה של הפרטת השידור הציבורי כולו. העבודה נעשתה על-ידי היועץ הכלכלי של הוועדה, שלמה קרמר, במתכונת של צפי מקורות ושימושים.

סך השימושים מגיע לכ-706 מיליון שקל, ברובו הוצאות למימון פרישת עובדים (614 מיליון שקל). סך המקורות הבטוחים שכוללים פקדונות בבנק יהב (31 מיליון שקל), יתרת זכות בבנקים (78 מיליון שקל), וערך הרכוש הקבוע של הרשות שעומד על 96 מיליון שקל ועוד שווי הנדל"ן שברוממה שמוערך ב-70 מיליון שקל. סך הכל - 276 מיליון שקל.

למקורות אלה יש להוסיף את ערך מכירת מכלול התדרים ורשיונות השידור שבחזקת רשות השידור, שמוערכים בשווי של 454 מיליון שקל. שווי זה מבוסס על הנחה שערוצי הטלוויזיה המסחריים יישארו כמות שהם, ויתווסף ערוץ 1 המופרט.

סך כל מהלך ההפרטה ייצור עודף של 25 מיליון שקל. לאלה יש להוסיף את תוספת התמלוגים לאוצר מפעילות של ערוצים מסחריים נוספים של טלוויזיה ורדיו, שייווצרו מההפרטה, שנאמדות ב-10 השנים הקרובות ב-250-280 מיליון שקל.

המסקנה היא כי מההיבט הכלכלי-מסחרי בלבד - ניתן להפריט את רשות השידור, בלי שהממשלה תצטרך להשקיע כסף. אבל, לשאלה אם צריך שידור ציבורי בארץ, תשובת הוועדה היא - "ללא ספק, כן!". «אביבה קרול «אפשר להפריט, לא רצוי «דו"ח ועדת צוקרמן לבחינת השידור הציבורי בישראל, מציע מיגוון הצעות שפירושן הפחתת כמות הערוצים הלא מסחריים. ההערכה הכלכלית קובעת כי ניתן להפריט את השידור הציבורי כולו - אבל רצוי דווקא להשאיר ערוץ ציבורי כמשקל נגד לערוצים המסחריים