הלוויין שנפל על חברות הכבלים

דבר מוזר קורה היום לבעלי ולמנהלי חברות הכבלים בישראל בדרך אל המנויים. מצד אחד, מדינת ישראל היא אחת המדינות בעלות החדירה הגבוהה ביותר בתחום הכבלים, לכ-%70 מבתי האב במדינה (ליתר דיוק, 1.04 מיליון בתי אב, נכון לסוף ינואר 1998). מצד שני, חמש החברות (ערוצי זהב, מת"ב, תבל, גוונים ועידן), הלכאורה שבעות, מנהלות קרב מאסף היסטרי נגד כוונת משרד התקשורת לפתוח את התחום לתחרות עוד לפני תום תקופת הזיכיון שלהן, באמצעות הכנסת זכיין, או זכיינים, לשידורי טלוויזיה רב-ערוצית באמצעות לוויין (DBS).

במקביל לקרב הבלימה המשפטי, משקיעות חברות הכבלים עשרות מיליוני דולרים בהקמת תשתית באזורי הפריפריה, כדי לספק שירות לאותם יישובים שעד כה נמנעו במכוון מלהגיע אליהם בגלל טענה של חוסר כדאיות כלכלית.

וכאילו לא היה הפחד מאיבוד השוק באוויר, דווקא עכשיו, דומה, הפך ענף הכבלים לפתע לאטרקטיבי ביותר בשוק. לא רק גורמים חיצוניים רוצים להיכנס אליו, אלא גם החברות עצמן מחפשות מיזוגים כדי לגדול.

על שולחנו של בג"צ מונחת עתירה של חברות הכבלים הטוענת שהחקיקה בנושא ה-DBS (שינוי חוק הבזק שהתקבל בתחילת ינואר השנה המאפשר מתן רשיונות או פרסום מכרז לזכייניDBS) מפירה את זכות הקניין שלהן מאחר ויש להן זכיונות בלעדיים התקפים עד השנים 2002-2005 (תלוי בחברה ובאיזור).

בדרך לבג"צ, עתירה נוספת, שבניגוד לעתירת המניעה הקודמת, כוונתה אקטיבית, והיא מכוונת נגד סירוב המדינה לאפשר לחברות הכבלים לספק בעצמן שירותים ליישובי הפריפריה שאינם מחוברים היום לרשתות, באמצעות שידורים מהלוויין עמוס.

אם ייפלו כל החומות המשפטיות של זכייני הכבלים, וכל היוזמות הרגולטוריות של שרת התקשורת, לימור לבנת, ודני רוזן, מנכ"ל משרדה, אכן יתממשו, תגיע שאלת המחיר. כבר עתה מכינות החברות תביעת ענק של מאות מיליוני דולרים - הפיצויים המגיעים להן, לדעתן, בגין הנזקים שייגרמו להן כתוצאה מפתיחת השוק לתחרות והפרה לכאורה של הזכיונות שקיבלו.

קונים בלבד

הנימה השלטת באופנסיבה המשפטית של חברות הכבלים היא שהיוזמות של לבנת ורוזן מעמידות את עתידן הכלכלי בסכנה. סכנה? לא בטוח, אם לשפוט לפי רמת פעילות שידוד המערכות מתחת לפני השטח, ובחודשים האחרונים גם מעליו, בענף הטלוויזיה בכבלים. הן המשקיעים הנוכחיים בחברות והן משקיעים חיצוניים, דווקא סוברים שצפוי לחברות הכבלים עתיד עסקי ורוד ביותר.

המשקיעים אופטימיים ולהוטים גם, ואפילו, בתנאים הנוכחיים של המלצות ועדת רוזן, שעיקרן, שבירת המונופולים האזוריים של חברות הכבלים באמצעות רשיונות DBS ללא מכרז, ושבירת המונופול של בזק בטלפוניה הבסיסית ובתשתית התקשורת הבסיסית, באמצעות מתן רשיונות לאספקת שירותי טלפוניה ותשתית מקומיים.

בתסריט זה, לא רק שמצד אחד נכנסות חברות הכבלים למצב של תחרות, אלא שמצד שני, גם לא מובטח למי מטעמן להיות המתחרה היחיד של בזק בתחום הטלפוניה.

ולמרות כל זאת, תופסות מניות חברות הכבלים אט אט מעמד של קונים בלבד. זה התחיל עם קונצרן מוסט של המיליונר היהודי-רוסי ולדימיר גוסינסקי, שהודיע בספטמבר 1997 על רכישת %10 ממת"ב מאיש העסקים חנניה גיבשטיין, תמורת 24.5 מיליון דולר. במדד של עלות-למנוי מדובר כאן ב-946 דולר למנוי.

אולם זה היה רק אות הפתיחה. בדצמבר 1997 נודע על עסקה נוספת, במסגרתה, רכשו פישמן נכסים וערוצי זהב את עידן מבעליה, החברה לישראל ואומגה האמריקנית. כאן, עלה המחיר משמעותית. סכום המכירה היה 103 מיליון דולר אולם גדל ל-120 מיליון דולר, אם לוקחים בחשבון את החזר ההלוואות שהרוכשים לקחו על עצמם. בתנאים אלה, העלות-למנוי כאן הוא 1090 דולר.

מעבר לעובדה שהרף עלה מעבר למחיר שנחשב לממוצע ומקובל בשוק הישראלי - 1000 דולר למנוי - היה כאן איתות ברור למגמה: עורק, ידיעות אחרונות (בעלי ערוצי זהב) ואליעזר פישמן מאמינים בעתידו של ענף הכבלים בישראל, גם במסגרת הפתיחה הכוללת לתחרות, וחשוב מזה - למרות הפתיחה לתחרות. זאת, בניגוד למסר שחברות הכבלים מנסות עתה לשדר למדינה ולציבור.

אולם לא רק בישראל מאמינים באטרקטיביות של ענף הכבלים המקומי. קבוצת משקיעים אמריקנית רוצה לשלם 240 מיליון דולר עבור כל מניות חברת גוונים, המוחזקות על ידי טלרד החזקות, מוניטין עיתונות וכייבל קום השוויצרית, ומעלה בכך את רף העלות-למנוי ל-1730 דולר. זהו מחיר ברמה המקובלת בארה"ב, אלא ששם תהליכי הרגולציה כבר בוצעו. השוק בארה"ב - לפחות תיאורטית - נמצא במצב של תחרות חופשית, אין עמימות עסקית, וכל חברות הכבלים נמצאות כבר מאחוריו של תהליך הדיגיטליזציה - עוד שלב יקר המחכה בהמשך הדרך.

בישראל, תהליך הדיגיטליזציה היקר עתיד לנגוס בשנתיים הקרובות חלק לא מבוטל מהון בעלי החברות, והוא מחויב המציאות, ולו רק בגלל כניסת חברות הDBS לתחרות, עם טכנולוגיה דיגיטלית, כמובן.

בכל מקרה, נכון להיום, אף לא אחת מהעסקות הנזכרות כאן מומשה, מאחר ועדיין לא התקבלו האישורים הרגולטוריים. הוויכוח הגדול המתנהל בימים אלה הוא על אישור עסקת רכישת עידן, שבניגוד לשתיים האחרות, היא עסקת מיזוג והגדלת חלקם של בעלי החזקות קיימים בשוק הכבלים על חשבון אחרים.

בין מנהלי חברות הכבלים שוררת מערכת יחסים מאוד עדינה. הם לא מתחרים כיום אחד בשני, אולם צופים קדימה לפתיחת השוק לתחרות חופשית גם בתחום הכבלים וגם בתחומים אחרים, המשיקים בעתיד הנראה לעין לכבלים. רכישת % 30מספקית הגישה לאינטרנט נטוויז'ן על ידי תבל, למשל, מעמידה אותה כמתחרה מול הוצאת מוניטין (בבעלות אליעזר פישמן, משפחת בר און ומרכוס כץ), שלה אחזקות גם בגוונים (בינתיים) וגם בתל"ם שנבלעה על ידי ערוצי זהב, שמחזיקה %15 בחברת האינטרנט החדשה ISDNET.

כל חמשת מנהלי החברות מהווים את ההנהלה של גוף הנקרא התאחדות חברות הטלוויזיה בכבלים, שתפקיד היו"ר בו עובר ברוטציה מדי שנה ביניהם. להתאחדות, מנכ"ל מקצועי, גוסטבו טרייבר, והיא נוגעת אך ורק בדברים המוסכמים על כל חמשת החברות. כל חמש החברות הן בעלות חברת התכנים איי.סי.פי, המפעילה את ערוצים 3 ו-4 (ערוץ הילדים וערוץ 8 בבעלות אולפני הבירה, ערוץ 5 בבעלות נגה תקשורת). ערוץ 3 נחשב לדומיננטי בהשפעתו מבין ערוצי הכבלים, כלומר, מקור הכוח העיקרי בתחום התוכן.

כמו מיקרוסופט?

השתלטות קבוצת עורק-פישמן-ידיעות אחרונות על עידן, מעבר לכך שהיא מגדילה את שליטתה בשוק אל מעבר ל-%40 (%40.4 ללא אחזקות פישמן בגוונים), גם נותנת לה כ-%40 שליטה באיי.סי.פי. זו אחת הסיבות, אם לא העיקרית, להיסוסים הרבים במתן האישור לעסקה.

עורק היא בעלת חברת התוכנה הגדולה בישראל. יש מי שמשווה אותה למיקרוסופט האמריקנית, שאף היא שולחת זרועות לשוק הטלוויזיה בכבלים ולשוק התוכן.

ידיעות אחרונות הוא העיתון המודפס הגדול בישראל, יש לו אחזקות מהותיות בזכיינית הערוץ השני רשת ובערוצי זהב.

לאליעזר פישמן - מבעלי עיתון גלובס - אחזקות הן בידיעות אחרונות והן בערוצי זהב באמצאות תל"ם. כך, ששלושת המרכיבים של קבוצת רוכשי עידן קשורים ביניהם עוד קודם העסקה הנוכחית.

למנהלי חברות הכבלים האחרות, שלא מעורבים בעסקת עידן, יש בעיה עם העסקה, אך הם לא ישמיעו זאת בגלוי. זה לא תואם את מרקם היחסים העדין שיצרו ביניהן החברות. אחד המנהלים אמר לגלובס: "ריכוז כוח בידי גוף אחד יוצר בעיה באיזונים בתוך תעשיית הכבלים. אם גוונים ועידן היו מתאחדות, זה היה מהלך סביר. רכישה של עידן על ידי אחת הגדולות - זהו מהלך שאינו סביר".

גם למשרדי המשפטים והאוצר יש מה להגיד על העסקה. במשרד האוצר מסתכלים על הדברים כפשוטם: עידן קיבלה זיכיון מהמדינה. אם הבעלים שקיבלו את הזיכיון - החברה לישראל וכייבל קום השוויצרית - לא מעוניינים להמשיך לממש אותו, שיחזירו אותו למדינה וזו תפרסם מכרז נוסף. מי שמייצג עמדה זו במועצה לשידורי כבלים הוא סגן הממונה על התקציבים, אבי גבאי.

במשרד המשפטים חוששים מהשתלטות קבוצת עורק-ידיעות אחרונות-פישמן על שוק הכבלים - על תחומי התשתית והתוכן שבו. נציגת משרד המשפטים במועצה לשידורי כבלים - שהיא בעלת הזכות לאשר או לדחות את העסקה - היא עו"ד עדנה הראל, המתנגדת לעסקה. מי שמובילה מגמה זו, היא המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד דוידה לחמן-מסר. עד כה התקיימו 3 ישיבות של המועצה בנושא, עדיין ללא הכרעה, למרות שהיו"ר בפועל, עו"ד צבי האוזר, נוטה לתמוך באישור העסקה.

בישיבה הראשונה, שהתכנסה לפני שבוע, הקשו שניים מחברי המועצה, עו"ד אליעזר בן שלמה ועו"ד מוחמד דחלה, על האוזר ודרשו חוות דעת משפטית. את זו נתן ביום שלישי שעבר עו"ד יזהר טל, היועץ המשפטי של משרד התקשורת, בטיעון פשוט: אם הממונה על ההגבלים העסקיים אישר, אז אין למועצה כל סיבה שלא לאשר.

מה אומר הממונה

ומדוע בכלל הכריע הממונה על ההגבלים לפני המועצה? זה לא צריך להיות ההיפך? מתברר, שהבקשה לממונה הוגשה לפני הבקשה למועצה. מנכ"ל ערוצי זהב, משה רונן, טוען שלא היה כאן שום דבר מכוון, אבל במועצה היו כאלה שנזכרו שעו"ד דוד תדמור, היום הממונה על ההגבלים העסקיים ועד לפני כשנה עורך דין מצליח ומוערך בשוק הפרטי, שימש גם כעורך דינה של חברת ערוצי זהב. תדמור היה זה שכתב עבור ערוצי זהב חוות דעת מפורטת ומנומקת, מול משרד התקשורת, להצדקת טענותיה בנושא פריסת הכבלים בפריפריה.

בישיבתה השלישית בנושא, הופיע תדמור בפני המועצה ונשאל ישירות שתי שאלות. האחת, אם אין לו בעיה של ניגוד עניינים בטיפול בנושא זה. המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, לחמן-מסר, שנכחה בישיבה וידועה כמי שאינה מסכימה עם דעתו של תדמור, אמרה במקום שאין בעיה כזו. השאלה השניה היתה, אם לא היה זה מהלך אסטרטגי של נציגי ערוצי זהב, בהכירם היטב את דיעותיו של תדמור בכל הנוגע לתעשיית הכבלים, להשיג קודם כל חוות דעת חיובית שלו ובכך להשפיע על החלטת המועצה. לכך לא ניתנה תשובה.

תדמור מסתכל על הנושא בשני מישורים. במישור האחד, הפנימי לענף, קובע תדמור כי אין משמעות לרכישות. כל חברה מתפקדת כמונופול אזורי ונושא הבעלות הצולבת אינו מהותי מכיוון שהן אינן מתחרות. פעם היו 8 חברות, היום יש 5 חברות ואין סיבה שלא יהיו 4, ואפילו חברה אחת. לתדמור אין התנגדות שבסופו של דבר תהיה בישראל רק חברת כבלים אחת בתחום התשתית שתתחרה בחברות שידורי הלוויין, וכנ"ל גם בתחום התוכן.

"גודל הוא כורח", אמר תדמור ביום עיון גדול שנערך לאחרונה, "גודל הוא צורך, גודל הוא תופעה כלכלית בלתי נמנעת בעולם הכלכלי של היום. אנו צריכים להבטיח שכאשר הגופים הגדולים מוקמים, תהיה ביניהם הפרדה גדולה כך שלא תימנע התחרות ביניהם".

במישור השני, הכללי, צוטט תדמור: "חוק הבזק מתיר לעיתונים להיות בערוץ 2 ובכבלים. יש כאלה שלא אוהבים את זה, אבל את המלחמה הזו הם הפסידו מזמן". בהתייחס לעסקה עצמה צוטט כך: "המיזוג יותר מקדם את תעשיית הכבלים מאשר מזיק לה". חד וחלק.

עם זאת, תדמור גם אמר במועצה לשידורי כבלים כי שליטה של ידיעות אחרונות על תכני שידורי הכבלים עלולה להיות בעתיד בעייתית. בישיבה הבאה, תישא דברים עו"ד לחמן-מסר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, המייצגת את הדעה שהתהליך המתחיל במיזוג ערוצי זהב ועידן מסוכן. לחמן-מסר, הנחשבת למשפטנית מספר אחת במשרד המשפטים בכל הקשור בנושאי תקשורת ומדיה, נלחמה בעבר נגד הבעלויות הצולבות של אילי העיתונות הכתובה במדיה המשודרת והפסידה אז בקרב.

האחזקות של ידיעות אחרונות בערוצי זהב וברשת ושל מעריב במת"ב ובטלעד, עתידות להביא את שני העיתונים למעורבות גדולה ביותר הן בתחום התכנים של המדיה המשודרת והן בתחום התקשורת. למעריב, נכון להיום, אחזקות באמצעות מת"ב הן בחברת התקשורת הבינלאומית ברק והן במפעילה הסלולרית החדשה פרטנר. הכבלים, גורסים המתנגדים לעסקה, זה לא רק תשתית אלא גם תוכן - באמצעות השליטה על איי.סי.פי. הם חוששים מכך שהגורם הדומיננטי בתוכן השידורים במדינת ישראל בתחום הכבלים יהיה ההרכב של ידיעות אחרונות-עורק-פישמן.

היום אין בעיה רצינית של תחרות בתחום הטלוויזיה בכבלים, אולם מחר כל התשתית תהיה דו-כיוונית ודיגיטלית והשידורים יהיו הרבה יותר מסיביים. מחרתיים, תחבר הטכנולוגיה את הטלוויזיה, האינטרנט והטלפוניה. אז יהיה משנה משמעות לעובדה שלאחר עסקת עידן, מי שיאחוז במושכות יהיו חברת התוכנה הגדולה בישראל, חברת המדיה הגדולה בישראל וגורם שלישי הקשור לשתיהן בקשרי בעלות.

מנכ"ל ערוצי זהב, משה רונן, אינו מבין על מה הרעש: "הממונה מופקד על קיומה של התחרות והוא אישר את העסקה. חוץ מזה, על איזה תחרות הם מדברים? הרי אלה לא אותם אזורי זיכיון. אז מה הבעיה? כאן יש חבירה של הגדולה בחברות הכבלים עם הקטנה. זה תואם למגמת המיזוגים בעולם".

אז מה הבעיה, מדוע לא מאשרים?

רונן: "אני חושב שיש מגמה של הקפאת מצב. הדברים לא מגובשים וקל לנקוט בעמדה של הקפאת מצב, כל עוד לא ברורה דרך פתיחת השוק לתחרות".

אולי מנסים לסחוט אתכם? בוא נקרא לילד בשמו, הרי על זה אתה מדבר. עוצרים לכם את העסקות כדי שתסכימו לכניסת ה-DBS בתנאים של משרד התקשורת.

"אני מאמין שהעסקה תאושר. אני משוכנע שאין פה תהליך הקושר את העסקה למחלוקות בין חברות הכבלים או למחלוקות של חברות הכבלים עם המשרד".

אתה בטוח שאין כאן איזו התניה סמויה, אולי משהו בסגנון "תעיפו את הבג"צ שלכם ואז נאשר את העסקות"?

"אני מרשה לעצמי לומר שיש הפרדה של נקודות המבט, ואני מקווה שאני לא מתבדה. אני מקווה שהאפשרות שהעלית אינה נכונה".

מדוע, לדעתך, אורך התהליך במועצה כל כך הרבה זמן, בניגוד להליך הזריז של הממונה על ההגבלים?

"זה לא לחם חוקה של המועצה לשידורי כבלים, להבדיל מהרשות להגבלים. אולי הם לא בנויים לזה מבחינה ארגונית. לגבי העסקה שלנו, אני לא מאמין שיש דברים בשורש העניין המונעים את העסקה ואני מאמין שהיא תאושר".

אינך סבור שיש צדק בטענות השונות נגד סכנת ההשתלטות האפשרית שלכם על הענף?

"הסוגיה של 'יותר מדי' לא נראית לי תקפה כאן. הרי מדובר רק ב-% 10 מהמנויים במדינת ישראל. לא זו העסקה שצריכה לעורר שאלות של נפח. לא מדובר במעבר מ-%30 ל-%90, אלא במעבר מ-%30 ל-%40.

אם אלה בסך הכל עשרה אחוזים לא נחשבים, מה ההיגיון העסקי שמריץ אתכם?

"אני חושב שבענף הכבלים, כדי לצמוח, כדי להיות מסוגל לתת שירותים נוספים ולהתפתח עם הענף, בפרט בסביבה התחרותית שאנו נמצאים לפניה, צריך השקעות גדולות, כי יש יתרון לגודל. מי שיהיה קטן מדי, ספק אם יוכל לשרוד. זו האסטרטגיה שמאחורי העסקה. זה נראה לי תהליך טבעי".

במקור היו שמונה חברות. עכשיו תבלעו את עידן וייוותרו ארבע חברות. זו התמונה הסופית, או שבסופו של דבר תהיה חברת כבלים אחת?

"לדעתי, גם ארבע חברות זה לא סוף הדרך. בכל העולם יש תהליך של מיזוגים ורכישות בתחום הטלקום וזה קורה גם כאן. תהיה כאן מגמה של התכנסות. איני יודע היכן היא תיעצר, אולם זה לא בלתי אפשרי שהיא תיעצר במיזוג של חמש החברות". * *« אפי לנדאו «הלוויין שנפל על חברות הכבלים * *« בקטן, זהו קרב הבלימה האחרון של חברות הטלוויזיה בכבלים לפני חשיפתן לתחרות מול זכייני שידורי הלוויין. בגדול, זהו הקרב של בעלי המאה על השליטה העתידית בתוכן ובתשתית של השוק הממזג טלוויזיה, האינטרנט והטלפוניה. מיקרוסופט * *« אפי לנדאו «הלוויין שנפל על חברות הכבלים * *« בקטן, זהו קרב הבלימה האחרון של חברות הטלוויזיה בכבלים לפני חשיפתן לתחרות מול זכייני שידורי הלוויין. בגדול, זהו הקרב של בעלי המאה על השליטה העתידית בתוכן ובתשתית של השוק הממזג טלוויזיה, האינטרנט והטלפוניה. מיקרוסופט