חברת משולם לוינשטיין הנדסה וקבלנות בע"מ (להלן: "התובעת"), בהיותה הבעלים של מקרקעין ברחוב בורוכוב בגבעתיים (להלן: "המקרקעין"), הגישה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה גבעתיים (להלן: "הוועדה") בקשה להיתר בנייה. בעקבות הגשת הבקשה, נשלח לתובעת על ידי עיריית גבעתיים (להלן: "העיריה"), "חשבון חיבור מים" מכוח חוק העזר לגבעתיים (אספקת מים), תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק העזר"). התובעת, אשר חלקה על מספר פריטים בחשבון, נאלצה לשלמו במלואו "תחת מחאה", שכן פירעון החשבון היווה תנאי למתן ההיתר המבוקש.
התובעת הגישה תביעה נגד העירייה והוועדה המקומית להשבת הסכומים ששילמה, לטענתה, שלא כדין - סך של 532,984 שקל - בעילת עשיית עושר ולא במשפט.
הפריטים בחשבון אשר שנויים במחלוקת הם: אגרת הנחת צינורות, אגרת חיבור, אגרות בגין מודדי מים והרכבתם ואגרות צריכה שנתית לדירה. התביעה הובאה בפני השופטת דליה גנות מבית משפט השלום ברמלה, אשר דנה בחיובים אלה אחד לאחד.
אגרת הנחת צינורות:
סעיף 4 לחוק העזר דן באגרת הנחת צינורות, ומבחין בין שני מצבים עובדתיים לצורך קביעת גובה האגרה:
א. מצב בו לא קיימת רשת פרטית במקרקעין המחוברת למפעל המים (סעיף 4 (א)).
ב. מצב בו קיימת רשת פרטית המחוברת למפעל המים (סעיף 4 (ג)).
השופטת גנות קובעת, כי במקרה הנדון, היה בנוי על המקרקעין מבנה שהיה מחובר לרשת המים, ועל כן חל סעיף 4(ג) לחוק העזר.
לטענת התובעת, מכוח סעיף 4(ג) יש לערוך את החישוב של האגרה על פי השטח הבנוי הצפוי בהתאם להיתר, ללא חישוב שטח המגרש. מנגד, טוענות הנתבעות, כי יש לקרוא את סעיף 4 לחוק העזר יחד עם סעיף 4 לתוספת לחוק העזר. או אז יש לקבוע, כי האגרה מורכבת מרכיב קבוע - עבור שטח הנכס, ומרכיב נוסף בגין שטח הבנייה. כאשר רכיב שני זה משתנה בהתאם לקביעה האם המדובר במקרקעין אשר קיימת בהם רשת פרטית מחוברת למים - שאז יכלול רכיב הבנייה חיוב עבור שטח הבנייה בגינה מבוקש ההיתר בלבד; ובאם לא קיימת רשת פרטית המחוברת למים - יכלול רכיב זה גם חיוב עבור שטח הבנייה הקיים כבר על המקרקעין.
השופטת גנות מסתמכת בקביעתה על ספרו של הנשיא אהרון ברק, "פרשנות במשפט", לאופן פרשנות של חוק, וכן על ספרו של השופט (בדימוס) אליהו וינוגרד, "דיני רשויות מקומיות", שם אוזכר הכלל כי כל אימת שחוק - המגביל את זכויותיו של האזרח - ניתן לפירוש בשני פירושים אפשריים, יש לפרשו בפירוש שהוא לטובת האזרח. מכוח כלל זה, קובעת השופט גנות, יש להעדיף את הפרשנות הנכונה והסבירה של התובעת.
השופטת גנות אף קובעת, שפרשנות זו מתיישבת עם לשון החוק ותכליתו. שכן החוק מבחין בין מצב בו המקרקעין לא מחוברים למפעל המים - אז חובה על הרשות להתקין רשת כזו, וזכותה לחייב את בעל ההיתר בגין עלות התקנה הרשת; לעומת זאת במצב בו המקרקעין מחוברים למפעל המים - נחסך מהרשות הצורך להתקין רשת שכזו, חיסכון אשר הנהנה ממנו הוא האזרח. ולכן הדרך הנכונה היא ליצור אבחנה ברורה - מבחינת העלות - בין שני המצבים. השופטת גנות קובעת, כי פרשנות הנתבעות היא מלאכותית ובלתי נכונה בעליל.
לכן נקבע, כי התובעת זכאית להשבת הסכום ששולם בגין "שטח המגרש" - 45,408 שקל.
אגרת חיבור מים:
סעיף 2 (ג) לחוק העזר דן בחיבור, הרחבת חיבור, פירוקה או התקנתה של רשת מים פרטית למפעל המים. התובעת נדרשה לשלם "אגרת חיבור למפעל מים", למרות, שלטענתה, היא לא ביקשה לחבר את הרשת הפרטית הקיימת למפעל המים, וגם לא ביקשה להרחיב את החיבור הקיים, לפרקו או להתקינו מחדש. לא היה לה כל צורך לעשות כך, היות שהרשת הקיימת היתה מספיקה. החלפת החיבורים נעשתה ביוזמתה של העיריה.
מנגד טוענות הנתבעת, כי התובעת עצמה תכננה רשת פרטית חדשה לצורך חיבורה בעת בניית הבניין החדש, ולצורך הספקת מים לאותה רשת חדשה נאלצה העירייה לפרק את החיבור הישן ולחבר את הרשת החדשה למפעל המים. וביחס לפרוצדורת הבקשה - טוענת העירייה כי עצם הגשת תוכנית חדשה של רשת מים פרטית כוללת בחובה שינוי החיבור הקיים.
השופטת גנות קובעת, על סמך העדויות שהובאו בפניה, כי הקמת
הבניין לא חייבה בהכרח חיבורה של רשת חדשה. הנתבעות לא הוכיחו טענתן, כי החיבור
הישן לא היה די בו. לכן תוכנית רשת המים החדשה הוגשה ביוזמת העיריה ולבקשתה, ולא
בשל אילוצה לשנות את מקום החיבור בשל תוכניתה של התובעת. יתרה מכך, סעיף 2 (ב')
לחוק העזר קובע, כי בעל נכס הרוצה בחיבור רשת פרטית, יגיש בקשה ב
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
