קווים ייחודיים בשיפוט בדיני עבודה

מדי פעם מתעוררת השאלה, אם ועד כמה מותר לבית דין לענייני עבודה לסטות מעקרונות דיני הראיות כפי שהם נוהגים בבתי המשפט האזרחיים.

סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, קובע, כי בהליכים אזרחיים "בית הדין לא יהיה קשור בדיני הראיות".

מטרת המחוקק היתה להביא לאכיפה מירבית של נורמות אלה. להשגת מטרה זו בחר המחוקק לשחרר את בית הדין מהמסגרות של דיני הראיות, ואיפשר לבית הדין, וכן לצדדים להליך האזרחי, גמישות בעניין הסייגים והתנאים לקבלת ראיות (עש"מ 3725/91 ראובן בכרך - מדינת ישראל, פ"ד מה(5) 401).

ברוח זו נפסק, שבבית הדין לעבודה אין מקום ל"משחק פורמלי" בסוגיית דיני הראיות (דב"ע לו/0-1 המוסד לביטוח לאומי - קרול שוורץ, פד"ע א 14, 16). יחד עם זאת, ההלכה היא כי "בתי הדין לעבודה קשורים, וקשורים בעקרונות הצדק לעניין ראיות בהליך שיפוטי" (דב"ע לא/0-8 פרלה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב 93).

בעניין אחר עסק פסק דינה של השופטת קציר: דב"ע נו/202, המערערים מדינת ישראל וד"ר שמעון שרף (ע"י עו"ד ד. גילה) נ' המשיבה ז'ינה ולדמן (ע"י עו"ד מ. חרמון), שניתן ביום 21.8.97. ולדמן הועסקה כלבורנטית במכון הפתלוגי באשקלון. הפסק דן באריכות במערכת יחסי עבודה עכורים, שקשה להעלות על הדעת כמותם, אך בירורם בבית הדין הארצי איפשר לשופטת קציר - על דעת הנשיא גולדברג, השופט אליאסוף והנציגים הרפז ושחמון - להתייחס למספר סוגיות מתחום דיני העבודה, ומשכה את ליבנו במיוחד סקירתהשל השופטת קציר בנושא תום הלב ביחסי עבודה.

במערכת יחסי עבודה צריך להתקיים תום לב של שני הצדדים, הן של המעביד והן של העובד. כך, למשל, זכותו של עובד לקבל כל מכתב תלונה המוגש נגדו, ומחובת המעביד לאפשר לעובד להגיב על התלונה הנ"ל, לפני שהוא מחליט לנקוט בצעדים מינהליים כלשהם נגד העובד.

יחסי עובד-מעביד הינם יחסים חוזיים. במערכת יחסי עובד-מעביד קיימת קדושת החוזה והחובה לקיימו בדרך מקובלת ובתום לב, מעבר לתום הלב הנהוג והמקובל בחוזים מסחריים אחרים. בנדון נקבע בפסה"ד של ביה"ד הארצי לעבודה בירושלים בעניין ורדי - עיריית נתניה, דב"ע מב/3-74, פד"ע יד, 5:

"יחסי עובד-מעביד מחייבים את העובד לנהוג בדרך המתיישבת עם האמון המחוייב מתפקידו, ואת המעביד - בדרך העולה מחובת הדאגה לרווחת העובד (FURSORGE) וחובת ההגינות (FAIRNESS). שני אלה הם אף מעבר לחובת קיום "תום לב, שבסעיף 93 לחוק החוזים".

בבג"ץ 566/76 אלקו בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י לא(2) 197, בעמוד 209, נפסק על ידי כב' השופט שמגר:

"אין לפטור את יחסי העובד והמעביד מן החובה לדבר דברים כהווייתם וכרוחם, ולנהוג בתום לב ובהגינות. גם חוזה עבודה צריך להיות מקויים בתום לב, כמצוות סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973".

למעביד הכוח להעביר עובד מתפקיד לתפקיד, אך על הפעלת כוח, בעיקר כשמדובר בגוף ציבורי, חל הכלל שיש להפעילו משיקולים רלבנטיים.

עסק בנדון פסה"ד של בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, דיון מספר מ"ד/3-7, יצחק גיא - עיריית תל-אביב-יפו, פד"ע ט"ו 409, בו התייחס ביה"ד לעבודה לנושא העברת עובד מתפקיד פקיד ביצוע רישום וניהול כרטסת מדי מים במחלקת המים לתפקיד מחסנאי במחלקת צרכנות, ולאחר חצי שנה הוחזר למחלקת המים:

"'הכוח' הנתון למעביד אינו כוח לפעול 'על פי שיקול דעתו'. הכוונה היא לכך שיכול הוא לפעול כעולה על רוחו. המדובר בכוח, ועל כל הפעלת כוח, בעיקר כשמדובר בגוף ציבורי, חל הכלל שיש להפעילו משיקולים רלבנטיים, ועת מדובר בעובד-מעביד - ב'תום לב' וב'הגינות' (IN FAIRNESS); אין מדובר כאן ב'כלל' וב'יוצא מן הכלל', על המתחייב מכך לעניין פרשנות, כאמור במובא מפסק הדין. מדובר ב'כלל' במובן 'נורמה' ו'הסייג' לנורמה אינו 'סייג' אלא תנאי שהוא חלק מאותה 'נורמה', ואין ביניהם עדיף וטפל".

פסק דינה של קציר עוסק גם בסוגיות משפטיות נוספות כגון כפייה ביחסי עבודה ועוד. בהקשר להתערבות בית משפט לעירעורים בממצאים עובדתיים, הפנתה השופטת קציר לפסה"ד של בית המשפט העליון בע"א 734/76, פלוני נ' אלמונים, פס"ד ל"ב (2) 661, בו נפסק:

"אין בית משפט לעירעורים מוכן להתערב בקלות בממצאי עובדה של בית משפט קמא, בעיקר מן הטעם שאין לו אותו יתרון, הקיים לפני בית המשפט של הדרגה הראשונה, מהתרשמות בלתי אמצעית מן העדויות, אך מקום בו התברר מן הראיות, וזהו מקרה נדיר ביותר, שהשופט לא הפיק את התועלת מראיות העדים ומשמיעתם, ואי מהימנותו של העד הנדון בולטת לעין, שוב אין מניעה להתערבות..."

אך שונה המצב לגבי הסקת מסקנה מן העובדות. לגבי הסקת מסקנות מהעובדות - אין לשופט מבית הדין קמא יתרון לעומת ערכאת העירעור.

ערכאת העירעור תתערב כאשר מתגלה פגם במסקנות שהסיק בית הדין קמא, והוא יהפוך אותן על פיהן, היות ומסקנות עומדות תמיד תחת שבט הביקורת של ערכאת העירעור, מאחר והן נבדקות לפי מבחן ההיגיון.

ומכאן לעניין נוסף: טעות בפסק דין ופסיקת הוצאות. ביה"ד הארצי לעבודה פסק, כי סמכות בית הדין לדון גם בטענות שלא נטענו, ובלבד שניתנה לצדדים ההזדמנות להגיב עליהן. ראה דב"ע נב/3-122 בלבול סלים - מפעלי מאור בע"מ, פד"ע כ"ה 143:

"רשאי בית משפט, ובי"ד לעבודה, לדון ולפסוק על פי טענה שלא נטענה 'ובלבד שניתנה לבעלי הדין הזדמנות להגיב עליה'. במקרה שלפנינו לא ביקש ביה"ד את התייחסות הצדדים לטענת 'מעשה בית דין', ודי בכך לקבל את העירעור ולהחזיר את העניין לבית הדין האיזורי, על מנת שידון בתביעה. אולם, כדי למנוע "סיבוב נוסף", ומאחר שבית הדין האיזורי הביע דעתו בסוגיה, ובאי כוח הצדדים שטחו טענותיהם לפנינו לגופו של עניין, נתייחס לנושא ונכריע".

סעיף 81 לחוק בתי המשפט (נוסח חדש), התשמ"ד-1984, קובע:

"(א) מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך 21 ימים מיום נתינתה, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לעניין זה; לעניין זה 'טעות' - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה.

"(ב) בהסכמת בעלי הדין רשאי בית המשפט להחליט בכל עת על כל תיקון בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן".

סעיף 81 מאפשר לתקן פסק דין אם הדבר נעשה תוך 21 יום מיום מתן פסק הדין, או כי התיקון נעשה בהסכמת הצדדים, ואז אין הגבלה ביחס למועד ביצוע התיקון.

נפסק, כי סעיף 81 לא חל על נושא פסיקת הוצאות לאחר מתן פסק דין. כן נקבע, כי אין לראות בפסיקת הוצאות כ"טעות לשון" או "השמטה מקרית", כאמור בסעיף הנ"ל, והדרך הנאותה היא להגיש עירעור על פסק הדין ולא לבקש תיקון פסק הדין.

בעמדה שונה נקטה המשנה לנשיא מ. בן פורת בפסק הדין ר"ע 577/86 מרדכי זרד - שאול ואח', פד"י מ', חלק רביעי, עמ' 113, 114, בו נפסק:

"ההיגיון מחייב, שבכל פסק דין יקבע בית המשפט את עמדתו בשאלת ההוצאות. היעדר כל התייחסות בפסק הדין לשאלה זו, מניה וביה בגדר השמטה מקרית, הנובעת משכחה או מגורמים אחרים. ומותר, לאור סעיף 81 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984, לבית המשפט להשלים את שהחסיר... איני רואה כל מניעה למעין פיצול הדיון, במובן זה שהשופט ידון בשאלת ההוצאות בנפרד, כנספח וכהשלמה לפסק דינו".

מכאן עולה כי מותר כיום לפסוק בנושא הוצאות, גם לאחר שבית המשפט סיים את מלאכתו ונתן את פסק דינו, אם לא היתה התייחסות בפסק הדין לנושא ההוצאות, כי מדובר בהשמטה מקרית הנובעת משכחה בלבד. אכן, הלכות אלה ושכמותן תוקפן לא רק בתחום יחסי העבודה הנדונים בבתי הדין לעבודה אלא בכל בתי המשפט.

(כל הזכויות שמורות לחברת רת"ק בע"מ, פקס: 03-7523311) « «קווים ייחודיים בשיפוט בדיני עבודה «חוק בית הדין לעבודה קובע כי בהליכים אזרחיים בית הדין לא יהי קשור בדיני הראיות * מטרת המחוקק היתה להביא לאכיפה מירבית של נורמות משפטיות בעלות אופי כלכלי-חברתי לאפשר לבית הדין ולצדדים גמישות בעניין הסייגים והתנאים לקבלת ראיות