הצגה של להקה נהדרת

"קרום", מאת חנוך לוין, תיאטרון הקאמרי. בימוי: מיקי גורביץ'; תפאורה ותלבושות: רות דר; מוסיקה: ערן דינור; תאורה: פליס רוס; משתתפים: רמי ברוך, דבורה קידר, יצחק חזקיה, חנה רוט, מוטי כץ, עזרא דגן, רוזינה קמבוס.

המחזה הועלה לראשונה לפני 25 שנה. חנוך לוין, בסגנונו הייחודי, עם דמויותיו הקומי-גרוטסקיות, עוסק בסבל ובחרדה הקיומית של בני האדם, בתחושות ההחמצה שלהם, ובמוות.

מיכאל הנדלזלץ ("הארץ") מוצא, ש"בגירסה המחודשת של המחזה מקבלות הדמוית של תוגתי, החולה ודופה, העליזה, קיום חיוני, בזכות משחק מעולה של חזקיה וקמבוס. יכולתם, כל אחד בדרכו המיוחדת, משנה את האיזון של המחזה, וכך הן הופכות דמויות כמעט ראשיות".

המוסיקה "מעניקה למעברים אווירת נכאים-כמו-איטלקית", אבל יש גם תמונות קומיות לא מעטות, רק חבל שבחלקן "לא נשמרה המידה הנחוצה של סגנון מוקפד יותר". ההצגה מתחילה "בתודעת האכזבה וההחמצה של החיים", לוין "מפיק מן ההוויה הזאת עולם אמנותי שלם ומרתק" וההצגה החדשה, הבנויה "להפליא, רק מזכירה שיש לנו קלאסיקה מודרנית ישראלית שעומדת במבחן הזמן".

אליקים ירון ("מעריב") סבור, שהשנים היטיבו עם המחזה ש"נשמע גם היום רענן מתמיד". יש לזקוף זאת גם לזכות "בימויו הקשוב והרגיש" של גורביץ'. הוא מיטיב להבין את "החוט הדק שהנפשות של לוין מהלכות עליו כאן: הצחוק מצד אחד והכאב הקיומי, מצד שני". המציאות הזו יוצרת "גרוטסקה מכאיבה-מצחיקה, על קו התפר שבין הקריקטורה והאנושי עד לשד העצמות". להצגה יש "קצב נהדר של קומדיה, אבל הקצב הזה אף פעם לא מטשטש את הכאב האנושי. זו גדולתה".

התפאורה של רות דר "אורבניסטית מדי", לעומת זאת, המוסיקה של דינור מצליחה לשקף את אווירת הצחוק והכאב. "אבל זו בעיקרה הצגה של להקה נהדרת". רוט "נפלאה", חזקיה "מרגש", דגן "נוגע ללב", קמבוס "נפלאה", אדווה עדני "מצוינת" וברוך "מרגש". עם זאת, רוב המחמאות מגיעות לחזקיה "על משחק אנושי, מצחיק עד דמעות ואמיתי עד כאב".

שוש ויץ ("ידיעות אחרונות") סבורה שזהו "אחד המחזות היפים והאנושיים ביותר של לוין", ש"הביטוי 'לצחוק עם דמעות' מתאר אותו במדויק". קרום חי חיי עליבות, אבל "מאמין שיום אחד יפרוץ את גבולות השכונה והקיום העלוב, וימצא את האושר הנכסף". אלא שהחיים חולפים והעליבות נשארת. המציאות הזו "מודגשת מאוד בבימוי של גורביץ', שהבליט את המימד הגרוטסקי של הדמויות והקנה להן איכות יהודית-ישראלית ויחד עם זאת אוניברסלית".

בעזרתם "הנאמנה" של דר והמוסיקה "הנהדרת" של דינור, גורביץ' "יצר הצגה דינמית, קצבית, מצחיקה, כואבת לא פחות ומבוצעת להפליא". רוב השחקנים מקבלים ביקורות אוהדות, אבל "גולת הכותרת היא דמותו של הגוסס תוגתי, בביצוע בלתי נשכח של חזקיה, המביא להצגה כוח, ריגוש ועוצמה פיוטית, והופך את 'קרום' לחוויה תיאטרונית ממדרגה ראשונה".

בתיה גור ("הארץ") מציינת, שזו "אחת ההצגות היפות והמרגשות ביותר שנראו על בימת התיאטרון בישראל בשנים האחרונות. כל פרט בהצגה עשוי בניקיון ובשלמות והקומפוזיציה כולה היא שיוצרת לצופה חוויה נדירה בעוצמתה ובעושרה".

זהו "אחד המחזות המושלמים שכתב חנוך לוין", וגם מהמעטים שהוא "בנה בהם עלילה שלמה, סגורה כמעט". דמויותיו חיות בעליבות ו"בגעגוע מכאיב ומעצבן ואיש מהם אינו זוכה להגשים משאלה או חלום, בלי לאבד את משמעותם". תפיסת עולמם כבולה במחוזות "הייאוש, הוויתור והפשרה-מראש. זו תפיסת העולם שלוין מבטא בעלילות של מחזותיו ובייחוד בעלילת המחזה הזה, שהמערכה הראשונה שלו היא גרוטסקה וסאטירה - ובבימויו של גורביץ' היא אחד הדברים המצחיקים ביותר שנראו כאן - והמערכה השנייה שלו משליטה צער צ'כובי קשה מנשוא".

בקיצור: חוויה תיאטרלית ממדרגה ראשונה.

* נילי ברקן « נילי ברקן « הצגה של להקה נהדרת «