כואב הלב

רגע של גילוי נאות: אני אשכנזי. נכון שנולדתי בארץ, וכך גם ההורים שלי, אבל הסבים והסבתות היגרו לפה מגרמניה וליטא. הסיבה שאני טורח לפתוח עם עובדה זו, קשורה לערוץ שעליו ייכתב הטור הזה: "בריזה" התחנה הים-תיכונית שהשיק אמש הלוויין. בבריזה שמים דגש קודם כל על המוצא, ופחות על התוכן. לפי ערוץ זה, המוצא העדתי של האדם מכתיב את כל תפיסת עולמו. לכן נראה לי חשוב להבהיר לפני הכל מהו מוצאי.

הרעיון להקמת ערוץ בעל אופי ים-תיכוני לא חדש. דובר עליו עוד כשתוכננו הערוצים הייעודיים, וגם הכבלים מתכננים אחד כזה. בינתיים, יס היו הראשונים להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות - ועל כך בהחלט מגיע להם צל"ש. במציאות בה מקורות ההשפעה התרבותיים היחידים באים מארה"ב (ולעיתים רחוקות גם מבריטניה), הכרחי שיקומו פה ערוצים שיאזנו ויביאו איתם בשורות תרבותיות גם ממקומות אחרים.

מבחינה זו, בריזה מכוון גבוה. קברניטיו מצהירים כי את החומרים שלהם ייבאו לא רק ממצרים, מולדת הסרט הערבי, אלא גם ממקומות כמו הודו, צרפת, אלג'יר ואיראן. כל זה נשמע מאוד מעודד, אך מכיוון שזה עדיין לא נראה בשטח, ניתן כעת להתייחס בביקורת רק למיתוג של הערוץ הזה, ולאופיו כפי שרואים אותו מנהליו.

והאופי של בריזה, המסר שמועבר למי שצופה בערוץ הזה, מכעיס מאין כמוהו. קחו למשל את סלוגן הפרסומת שלו: "בריזה - תתחבר ללב שלך", אומרים שלטי חוצות שניתלו ברחבי הארץ. רק ללב. לא לשום דבר אחר. כל דבר שאינו רגשי, מסומן אוטומטית כמסוכן, או גרוע יותר, כאשכנזי.

בריזה הוא ערוץ שהבשורה שלו היא הפניית גב לכל מה שמריח משכלתנות. והמסר הזה לא רק מטופש, הוא גם משלח אל הקהל עלבון כפול: ראשית, הוא מעליב את הצופים האשכנזים. לאשכנזים אין מקום בשערי בריזה. האשכנזים הם כולם אינטלקטואלים חיוורי פנים, מישקפופרים חסרי לב. האשכנזים רוצים לראות טלוויזיה? שיילכו לערוץ 33 ויצפו שם באופרות חסרות הנשמה, שהם כל-כך אוהבים.

אבל זה עוד בסדר. האשכנזים הם העדה שספגה הכי הרבה עלבונות בשנים האחרונות, אז מהו עוד עלבון מבחינתם. אבל מי שבאמת צריך להיפגע מבריזה, אלו דווקא הצופים המזרחים. מתחת למחמאה הגדולה המורעפת עליהם, האומרת שלמזרחים יש "לב ענק", מסתתר החצי השני של המשוואה, האומר שגודל זה בא על חשבונו של השכל.

"אתם ואנחנו, כולנו חושבים עם הלב שלנו, אף פעם לא עם השכל", משדרים קברניטי בריזה לקהלם המיועד. "נכון שלחשוב עם הלב ולא עם הראש זה פרימיטווי, אבל אין לנו יותר מדי ברירות בעניין. זה פשוט שככה חינכו אותנו בבית בכפר טודרא".

גם מי שישים בצד את תפיסת העולם המרתיחה הזאת, ויתייחס ליום השידורים הראשון, יגלה שאין בו בשורה גדולה. אם כבר, הוא מתסכל במיוחד ויוצר את התחושה שלמזרח מגיע ערוץ אחר, טוב יותר. את רוב משבצות השידור של היום הראשון תפסו אתמול אופרות סבון מקושקשות למיניהן, מהסוג שקיים ממילא ב"ויוה". נכון שהייתה גם איזו תוכנית קליפים מזרחית חמודה בשם "ברז", אבל להרים תוכנית קליפים זו באמת לא חוכמה גדולה.

את עיקר אורות הזרקורים השאירו שם למופע אולפן בשם "המלך הבא", בו הצעידו סמי הורי ונטלי עטיה כל מיני זמרים, בתחרות כישרונות בה אמור היה להתגלות הטלנט הבא בתחום הזמר הים תיכוני.

הרעיון של "המלך הבא" נחמד - אם כי ממש לא מקורי - אבל הביצוע היה מביך, שלא לומר מעליב. על רקע קוליסות מכוערות, שכאילו נידחו בידי תפאורני "בוסתן ספרדי", דיקלמו הורי ועטיה טקסטים עילגים אבל נורא אותנטים (עם המון "וואלה" ו"אחלה" ו"מה קורה, נשמה"). הלוק היה דפוק והמסר היה הדפוק.

אבל זה בסדר, ממילא לא הבינו כלום - כי גם הסאונד היה דפוק. כל מ' נשמעה עמום, כל ב' נשמעה בוטה וכל ר' הרעידה את הנשמה. להתחבר ללב? שינסו להתחבר קודם למערכת הגברה נורמלית.