משהו מוזר קורה פתאום למתן וילנאי. נעלמים האנפוף, זקיפות הקומה המוגזמת שלו
והאמירות הנוקשות. הוא ניצב על הבמה, מאחוריו תמונת-ענק של אביו, פרופסור זאב
וילנאי. זהו יום עיון בנושא "הטיול בארץ", במלאת 100 שנה להולדת האב, האיש
המזוהה יותר מכול עם הטיולים בארץ-ישראל, והבן, מתן, מביט בעצב בקהל המועט
שהתקבץ באודיטוריום של מוזיאון הארץ בתל-אביב.
מידלדלות השורות, הוא אומר. האנשים בקהל לא מקבלים את זה טוב. זאת המציאות,
חוזר וילנאי, וצריך להשלים איתה, בשנה הבאה נתכנס באולם קטן יותר. הקהל מרים
קול, לא היתה מספיק פרסומת, אבל מתן רומז מעל ראשיהם למנכ"ל המוזיאון אילן
כהן, שצריך לתכנן את זה אחרת.
עשרות האנשים באולם, שיבה בשערם, צרובי עור, שותפים לחוויה המאחדת הגדולה:
ההליכה ברגל בדרכי הארץ, צורת בילוי שהיו בה למידה ויופי וריגוש אסתטי ותחושה
היסטורית. הקריאה לדחוס אותם כעת לאולם קטן, מבהירה להם שהם אחרוני החברים
בכת. וגם אם הצעירים לא זנחו את התרמילים, הם מעדיפים לעשות את זה ביבשות רחוקות.
מצבו של הטיול הארץ-ישראלי מעולם לא היה רע יותר: מאז תחילת האינתיפאדה בוטלו
מאות טיולים שנתיים בבתי-הספר. ההורים חוששים. מהחברה להגנת הטבע מגיעים דיווחים
קודרים - שיעור הביטולים מגיע ל-95 אחוזים. באכסניות הנוער מעריכים כי זה הנזק
הכבד ביותר לענף מאז קום המדינה.
איתן גדליזון, מנכ"ל החברה להגנת הטבע, אומר שאבן אחת שזרקו בפרדיס לפני שלושה
חודשים היא לא סיבה לקבור את הטיולים בישראל. הוא טוען שגם צה"ל וגם המשטרה
שותפים למצב העגום. מה זה כל הדרישות שלהם, נשק ארוך קנה, קצר קנה, מלווים
כאלה ואחרים.
לצד מתן יושב האח הבכור, אורן. הוא פרופסור ("תעשה לי טובה, פרופסור זה אבא
שלי") להנדסה אזרחית בטכניון בחיפה. הוא מגדיר עצמו קורבן למינון-יתר של אהבת
הארץ, שהפסיק לטייל עם אבא והרחיק ללימודיו מעבר לים. אבל מסתבר שאהבת הארץ
של זאב וילנאי חצתה גבולות. הוא הטיל על בנו משימות. למשל, לבדוק האם העמודים
שנבזזו בירושלים החרבה והובאו לרומא, אכן בוכים בתשעה באב.
הידעתם שהביטוי "ידיעת הארץ" נולד בפי אחד העם במאמר ביקורת שכתב ב-1887? תרגום
שלו לביטוי שמקורו בגרמנית. וידיעת הארץ לא היתה קשורה אז באהבת ארץ-ישראל.
טיול היה מגדיר חברתי, אמצעי המחשה. המושבות בסוף המאה ה-19 היו רחוקות זו
מזו, וכאשר יצאו אז לטיול שנתי, עשרה ימים ברגל, זו היתה הדרך היחידה להוציא
את הילדים מבדידותם ולהכיר להם ילדים במושבות אחרות.
עזריה אלון מספר שאהבת הארץ באה בהמשך עם טיולי תנועות הנוער. וגם תחושת הסכנה.
עד להקמת המדינה רק 7% מהשטח היו בידי היהודים. טיול מעצם טבעו התנהל בשטח
עוין. חוק הטיולים המנדטורי אמר: "אין להימצא בשטח אלא למי שהוא איש השטח".
כלומר, רוב הטיולים היו בלתי לגליים. הוסיפו לכך את העובדה שאמצעי-קשר לא היו
בנמצא, נשיאת נשק היתה אסורה, אפשרויות חילוץ אין, והמפות מינימליסטיות ואינן
כוללות את כל תוואי השטח. טיול היה הליכה אל הלא-נודע שהסתיימה באסונות, נפילות
מצוקים והתייבשויות. מחוץ לאודיטוריום מתנהל משא-ומתן רגשי טעון. כאילו עוד
רגע חוזרים לשטח. והכול בקודים. 'בגלל פעולת הנקם בבדווים', 'אחרי השוד של
פלוגה ה'', זר לא יבין. הם מחליפים ביניהם טריוויה. ידעת שחיים ויצמן היה באילת
בשנת 1919? נו, ומה קרה בטיול לאילת של הנוער העובד ב-1945? שינו לפרסקי את
השם. מנדלסון, המדריך, ראה את העופות הטורפים בשמים, ואמר לו, למה לך שמעון
פרסקי, תקרא לעצמך פרס.
בכניסה לאודיטוריום הציב אבי נבון שולחן ועליו מונחים טפסים. נבון, איש קיבוץ
להב, מתעד טיולים. הוא מבקש לקטלג את כל הטיולים שנעשו בנגב ובמדבר יהודה עד
סוף מלחמת העצמאות. מי ארגן, מי הוביל, האם נעזרו בבדואי, מה היה שמו, תתארו
את המסע, אל תקצרו בתיאור, אפשר להוסיף דפים.
אין בשום מקום רשימת המסעות של הפלמ"ח, נזעק-מסביר נבון את סיבת מחקרו. מאיר
פעיל לוקח שני טפסים. רחבעם זאבי מתעניין איזה מפות יש לו. נבון מונה כבר 130
טיולים שאסף במדבר יהודה. "אח שלי", נשען לעברו מישהו בקול חרישי, "טייל ב-1947
למצדה, אבל לא הגיע למעלה, אתה מעוניין?" רגע מתוח. האם החוויה הלא-ממומשת
הזאת תזכה לתיעוד? "יש לי תמונה שמובילים אותו על אלונקה". נבון מתרכך, תכתוב
לי.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
