בית הקונפדרציה בירושלים הוא מרכז למוסיקה אתנית, מופעי שירה וספרות. הנה כמה
מהפעילויות שהמקום מציע בחודשים ינואר-פברואר. ספרות בזמן מלחמה - ערב שבו
יקראו סופרים ומשוררים מתוך יצירות שכתבו במצבי מלחמה וישוחחו על הממדים השונים
של הכתיבה הספרותית והמסאית, המתמודדת עם המלחמה בתרבויות ובזמנים שונים. אנסמבל
נאוה עם הזמרת ברנו יצחקובה - מופע המוקדש לשושמקאם, המוסיקה הבוכרית הקלאסית
ממרכז אסיה. דארמה - מופע הממזג תרבויות אתנו-מוסיקליות שונות למוסיקה ישראלית
ים-תיכונית עכשווית. ראגות מהודו הקלאסית - שירה ונגינה של ראגות, המשרות הלך-רוח
של הירגעות, שמחה ושחרור, ומבטאות אהבה עמוקה והרהורים.
השבוע ביליתי ערב באותו בית הקונפדרציה, ולצערי לא יצא לי לצפות במי מהמופעים.
זה לא שנגמרו הכרטיסים, פשוט פועלת במקום גם מסעדה. אז פעם אחרת.
בית הקונפדרציה ממוקם באחת הסביבות היפות בירושלים. יש אומרים בעולם. מאחורי
מלון המלך דוד, מול חומות העיר העתיקה, סמוך לשכונת ימין-משה. יכול להיות יותר
טוב מזה?
מסעדת הדגים הכשרה "מיכאל אנדרו" ממוקמת בקומת הכניסה של הבניין. אולם הסועדים,
אמורפי משהו, נוצר על-ידי מעין פרגוד, שמנסה ליצור אווירה אינטימית בין שלושה
קירות. מנסה ונכשל בגדול. אז נכון, הנוף הנשקף מהמסעדה מרהיב. חומות העיר העתיקה
מוארות בלילה בגונים מחמיאים, ותגידו מה שתגידו, טרם נס ליחן. אבל מה עם הפנים.
החלל קטן ונטול אופי, הריהוט לא מנסה אפילו להיות מסוגנן, וקשר-העין הבלתי
נמנע עם המדרגות שמובילות לאולמות המופעים מוסיף שמן למדורה. ככה לא בונים
מסעדה. ככה מאלתרים בבית-כנסת פינה לעריכת ברית-מילה.
מפרק הראשונות נטעמו פרחי קישוא ממולאים, רביולי פטריות ומרק דגים. שני פרחי
קישוא מולאו במחית דלעת, נעטפו במעטפת פריכה והוגשו על עלי מנגולד קצוצים,
כשמסביב ויניגרט עם קוביות סלק אדום. יופי של מנה. פריכותם של פרחי הקישוא,
מתיקותה של הדלעת והניגוד החיוני שמספק הויניגרט, נשמעים טוב על הנייר והוכיחו
את עצמם גם על המגרש. הרביולי, דקיקים על סף שקיפות, מולאו בפטריות והוגשו
ברוטב בירה וכרישה. ביום עם יד טובה יותר על התבלינים זו יכולה להיות מנה מצוינת.
אף שניכר כי המנה מכוונת לאלגנטי והעדין, חסרו בה עוד טעם או שניים.
קערית מרק הדגים הגיעה כשהיא מכוסה בבצק עלים תפוח, שנאפה זה לא כבר. ויזואלית
היא נראתה כמו סופלה רחב-ממדים, אלא שמרגע שבוקע הבצק לא נותר עוד מקום לספק.
מרק דגים, עם תיבול עדין של אניס. לא גדול, אבל גם לא קטן. נעים.
בין לבין לוחכו שני סלטים טובים מאוד. באחד עולש קצוץ, פלחי הדרים ותחמיץ,
בשני חסות פריכות, קוביות עגבניה קלופה, מיני פיצוחים וויניגרט עדין.
למנה עיקרית מציעה המסעדה מבחר מצומצם, אך ממוקד, של דגים, ומנה צמחונית אחת.
את הצמחונות כיבדנו בפרק הראשונות ועוד נחזור אליה באחרונות, עכשיו דגים. פילה
של דניס הוגש עם קונפי עגבניות, על רוטב פטרוזיליה ושום, בלוויית קרוקטים של
ריזוטו. בשר הדג בושל במידה הנכונה וקונפי העגבניות היה טעים מאוד לצדו. רוטב
הפטרוזיליה והשום היה עז-צבע וקלוש-טעם, והמעטפת הפריכה של כדורי הריזוטו נדבקה
לשיניים ולא נעמה. פילה של לברק הוגש כמנת-היום ברוטב חמאת עגבניות ולצדו מחית
בטטה. בשר הדג בושל במידה הנכונה והיה מלא טעם, הרוטב היה מוקפד וטוב והמחית
פשוטה ומהנה. מנת-היום טובה מאוד, במחיר מופרז של 125 שקלים.
אחרון חביב נטעם אמנון. אמנון, במילרע, עם שורוק בוו. הרבה זמן לא פגשתי בטבריאני
החביב הזה ושמחתי לקראתו. פילטים שלו צופו בפירורי לחם, ועם קריצה למסורת המקומית
טוגנו בשמן עמוק. הם הונחו על פסטה תוצרת-בית עדינה ונעימה, וליווה אותם רוטב
פלפלים קטיפתי, מוקפד וטוב. מנה מקורית מומלצת.
מנות אחרונות שנטעמו היו כולן מצוינות. החל בעוגת שוקולד עשירה שרבצה ברוטב
וניל, עבור דרך קרם ברולה ענוג ומלטף (ראו מתכון) וכלה ברביולי פריכים, ממולאים
בקרם ערמונים ומלווים ברוטב תותים. שוב, כולן מצוינות.
עוד זה מלקק את צלחת העוגה וזה מגרד בכפית את קערית הברולה, והנה המלצרים מתחילים
להתארגן. מפשיטים את השולחנות, מקפלים מפות, מבריקים כוסות וסופרים את הטיפים.
מה היתה השעה? עשר ועשרה. בלילה, לא בבוקר שלמחרת. אז מה אם המסעדה מפרסמת
ששעות הפתיחה הן עד עשר בלילה, לי בא עכשיו לשתות קפה. איזו חוצפה! בנושנות
שבחומוסיות כבר לא מעיזים לעשות את זה היום. אז כאן, במיכאל אנדרו, איפה שמשלמים
עד 250 שקל לארוחה? היו אומרים בתשע וחצי, לפחות הייתי מספיק להצגה שנייה.
אז הפכתי והפכתי במורכבות שטמן בחובו אותו ערב בבית הקונפדרציה, והנה המסקנות.
הארוחה לא היתה מושלמת, אך בסך-הכול בהחלט טובה. על פניו, מסעדה שאין סיבה
לא להמליץ ללכת לאכול בה. אלא מאי? המחירים והסביבה. ארוחת ערב ליחיד עשויה
להגיע ל-250 שקל ולא תעלה פחות מ-200. לא מדובר בסכום שעוד לא נתקלנו בו, אלא
שכשזה קורה, אינסטינקטיבית אנחנו בודקים יותר טוב את הסחורה. וכאן נכנסת לסיפור
סביבת האכילה. זו שמספקת מסעדת מיכאל אנדרו לא ראויה לאוכל שמוגש בה. למקום
שבאים רק לאכול וללכת קוראים חדר-אוכל. מסעדה היא מקום שבאים לבלות בו.
מסעדה שרוצה להצדיק מחיר של עד 250 שקל לארוחה צריכה לספק, מלבד אוכל טוב,
סביבה נעימה, עם אופי וסגנון. למסעדה שרוצה להצדיק מחירים כאלה, אסור למצמץ
עד שאחרון האורחים חוצה את מפתן דלת היציאה.
נ"ב, עד לאותה התקפלות של עשר ועשרה השירות היה ידידותי, אדיב ומקצועי.
מיכאל אנדרו, בית הקונפדרציה, רח' אמיל בוטה 12, ירושלים. טל' 02-6240090.
ארוחת ערב ליחיד, ללא יין, תעלה כ-230 שקל
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
