"שלושת חיילי צה"ל החטופים, עומר סועד, בנימין אברהם, עדי אביטן והישראלי אלחנן
טננבאום נמצאים בידיו של אוסמה בן-לאדן... כבר מהחקירה הישראלית שנערכה בימים
הראשונים שלאחר החטיפה התברר כי החוטפים, אשר היו לבושים במדים של חיילי או"ם,
לא היו אנשי חיזבאללה אלא אנשיו של עימאד מורנייה, ראש מנגנון המבצעים המיוחדים
והטרור האירני הנמצא בפיקודו הישיר של המנהיג הרוחני של אירן, האייטולה עלי
חמנאי"
(מתוך "תיק דבקה", www.debka.com) האינטרנט הישראלי לא מייצר יותר מדי תופעות
רשת. גם כשכבר קורה שם משהו, שיעור החדירה הנמוך של האינטרנט בבתי ישראל מונע
מהמשהו הזה להפוך לאירוע מדיה של ממש. במלים אחרות, היסטריית רשת נוסח "פרויקט
המכשפה מבלייר" לא תוכל להתקיים בארץ הקודש. אולי כשיבוא הפס הרחב, דברים ישתנו.
בינתיים, צר עולמנו כעולם נמלה.
אבל אם יש משהו שבכל זאת מתחיל להזכיר קאלט אינטרנטי כחול-לבן, זהו "תיק דבקה",
ממנו לקוח הציטוט שלעיל. פחות משנה לאחר עלייתו לרשת, האתר רכש לעצמו שם בזכות
המידע הבלעדי וצורת הניתוח והפרשנות הלא שגרתית שהוא מציע בנושאים פוליטיים-מדיניים,
צבאיים ומודיעיניים. סביב האתר נוצר הייפ קטן, לפחות במונחים ישראליים, עם
ממוצע של 25 אלף כניסות ביום - כמעט ללא פרסום.
מבט ראשון באתר מעלה את החשד המיידי כי מדובר בקבוצה אינטרסנטית קטנה של אנשים
חובבנים: העיצוב הגרפי בסיסי, בלשון המעטה, ואינו נקי מטעויות. אלא שהתוכן,
במקרה הזה, הוא המלך. נוסף על סקופים, כמו זה המצוטט לעיל, המאמרים באתר מתארים
את המציאות בצורה שהקורא הממוצע אינו מכיר בעיתונות המיין-סטרים. הכתיבה אישית,
מגמתית, ביקורתית ונוקבת, ומעל הכל - שופעת ביטחון עצמי.
את האופרציה הזאת מנהלים בסך הכל שני אנשים, גיורא ודיאנה שמיס, המתפקדים ככותבים
וכעורכי האתר, תוך שהם נעזרים בתמיכה טכנית מזדמנת מאנשים נוספים. את האתר
הם מתפעלים מדירתם, השוכנת בגבעה הצרפתית. הנוף הנשקף מכיוון מזרח ("ביום טוב
רואים את רבת עמון"), מספק בהחלט תפאורה הולמת לנושאים בהם עוסק האתר.
לבני הזוג שמיס, שניהם בסוף העשור החמישי לחייהם, יש רקורד עיתונאי עשיר שכולל,
בין השאר, עבודה משותפת של 21 שנים ב"אקונומיסט" הלונדוני (דיאנה בתפקידי עריכה,
וגיורא ככתב שטח, שכיסה בעיקר נושאים צבאיים ונושאים הקשורים לפוליטיקה ומודיעין).
דיאנה עבדה גם במשך 16 שנים בקול ישראל, ככתבת ועורכת חדשות. בשנות ה-90 עבד
גיורא ב-"US News and World Report" בוושינגטון.
עם רזומה מקצועי ארוך ומגוון שכזה (וזה רק תמצות שלו), רכשו השניים הבנה מקיפה
על ההתרחשויות הבינלאומית, כמו גם חוג מכובד של מקורות מידע בקשת רחבה של נושאים,
אותם כיסו במהלך עבודתם, הם נחשבים גם למומחים בנושא המלחמה הקרה, וספר שכתבו
על ההיסטוריה של הריגול הנגדי בתקופה זו עומד לצאת לאור בקרוב בניו-יורק.
"המלחמה עם הפלסטינים, מלחמת האזרחים לפחות עם חלק מערביי ישראל ואפשרות של
מלחמה מתקרבת עם כמה ממדינות ערב, היא האתגר הגדול ביותר שעמד אי פעם בפני
מדינת ישראל - או ליתר דיוק, מדינת היהודים - במשך 52 שנות קיומה. זו לא תהיה
מלחמה קצרה של כמה ימים או שבועות. זו תהיה מלחמה ארוכה שתתנהל בשלבים... זו
תהיה מלחמת העצמאות השנייה של ישראל.
"לאחר סיומה של מלחמה זו ישראל תהיה מדינה שונה לגמרי מהמדינה שנכנסה למלחמה.
המזרח התיכון יהיה שונה. הגבולות הנוכחיים ייעלמו ובמקום יבואו גבולות חדשים.
גם העולם יהיה שונה. כי מלחמת העצמאות השנייה של ישראל לא תישאר רק בגבולות
המזרח התיכון היא תגלוש, בצורה זו אחרת, לאזורים, ארצות ועמים אחרים בעולם".
(מתוך תיק דבקה) הרעיון לנצל את המדיום האינטרנטי להקמת אתר מסוגו של תיק דבקה,
נולד מתוך ניסיונם המקצועי של הזוג שמיס. "תוך כדי העבודה על הספר בניו-יורק
עלה לי הרעיון לבנות אתר חדשות באינטרנט שיגיש את החומר הפוליטי מזווית ראייה
מודיעינית", משחזר גיורא. "ההגדרה היא מאוד פשוטה, ונובעת מתוך האמונה שלי
ושל דיאנה שזו הדרך הנכונה והמדויקת ביותר להסתכל על החדשות, ולקבל את התוצאה
או המסקנה של מה שקורה ויקרה. לכן אני קורא לזה החדשות שמאחורי החדשות. מה
שהנחה אותנו זה הרצון להקנות דעת נרחבת, משמעות אחרת לציבור".
דיאנה: "בלי להקים תשתיות או לעשות מחקר שיווקי, פשוט החלטנו לעשות את זה".
ומה לגבי ידע טכני על האינטרנט?
גיורא: "אני ודיאנה לימדנו את עצמנו, קנינו את התוכנות הנכונות ופשוט למדנו
HTML ואת כל מה שקשור. אני חושב שככה צריך לעשות. ראיתי גורמים אחרים שמשקיעים
מיליונים ומעסיקים אינסוף עובדים, כמו למשל Ynet. אז למרות שאני מבין את הרעיון
שעומד מאחורי זה, אני שואל למה בכלל זה נחוץ. אני לא מתפאר, אבל ברוב הזמן,
בתיק דבקה יש יותר חומר לקרוא מאשר ב Ynet".
דיאנה: "העמוד האחרון של הטריביון נותן יותר חומר".
גיורא: "לפני כשבוע היה להם (Ynet - ע.ז) מוסף בנושא איך לקנות בית בחו"ל.
נסעתי הרבה מאוד - בעצם, רוב חיי המקצועיים היו נסיעה אחת ארוכה - אז הסתכלתי
על מה הם מדברים וקראתי את המוסף מתחילתו ועד סופו. לא היה שם שום חומר שיעזור
לך להחליט איזה בית לקנות. המליצו שם, למשל, איך לקנות בית בטוסקנה, וזה היה
בושה. בעצם אמרו לך שטוסקנה זה מקום מאוד יפה, אבל הבעיה היא שאם פעם אחת אתה
קונה שם בית, אחר כך אתה חייב לנסוע שוב ושוב לטוסקנה בחופשות שלך. הגישה שם
היא אומנם לא ירודה, אבל שטחית ודלילה".
בני הזוג שמיס לא מסתירים, אם כן, את הביקורת שלהם על דרך עבודתה של התקשורת
הישראלית ואת הרצון להציע אלטרנטיבה למיין-סטרים. "לעיתונות בארץ יש הרבה מאד
פלוסים וגם הרבה מאד מינוסים", טוען גיורא. "אני לא אפרט, אבל אני חושב שהציבור
בארץ לא מקבל את המידע שהוא צריך לקבל - לא מידע פוליטי, לא חברתי, ולא כלכלי-פיננסי.
המידע בארץ מתועל לכל מיני מטרות, שזה דבר לגיטימי בפני עצמו, אבל אין פה כלי
תקשורת שאומר לקורא - 'קח את החומר הבסיסי ותחליט מה אתה רוצה לקרוא, מה אתה
רוצה לעשות ממנו ומה אתה חושב'".
העיתונות הישראלית לא שואלת את השאלות הנכונות?
גיורא: "אני חושב שהיא מתעצלת לשאול את השאלות הנכונות".
דיאנה: "זה לא רק עצלנות. לכל אחד יש את המטען שלו והוא לא משאיר אותו מחוץ
לאולפן או למערכת. גם הפוליטיזציה של המערכת היא מוחלטת. יש דוגמה מאד פשוטה
- החלוקה בין ימין לשמאל. לא יכול להיות דבר כזה כי הימין הוא לא ימין, השמאל
הוא לא שמאל וגם המרכז לא. אבל העיתונאים באים מראש עם התו הזה, וזה מאד מגביל
את סוג המידע שהם מוסרים ואת האיכות שלו".
גיורא: "קיבלנו בעבר הרבה אי-מיילים שקבלו על הביקורת שלנו על ברק. עכשיו אנחנו
מקבלים אותם אי-מיילים לגבי שרון. אנחנו לא בעד שרון ולא בעד ברק, ולא בעד
ימין או בעד שמאל. לכל אחד דעותיו הפרטיות, אבל באופן עקרוני אנחנו בעד החדשות.
אי אפשר לשייך אותנו פוליטית. אנו משתדלים לתת לאנשים יכולת, שאני חושב שהיא
יחידה במינה בארץ, לקרוא את החדשות כפי שהן או לקבל גישה אחרת לחדשות. רצינו
ליצור משהו מקורי ובלתי תלוי שלא קיים בארץ, וגם לא במקומות אחרים".
דיאנה: "אנחנו כן פטריוטים. אנחנו בעד מדינת ישראל, ואנחנו חושבים שישראל באופן
בסיסי היא דבר צודק ומוסרי. זה הדבר היחיד שאפשר להגיד עלינו".
"בפגישה סודית שנערכה ברמאללה עם ראשי התנזים בגדה המערבית, אמר יאסר ערפאת
את הדברים הבאים: 'בימים הקרובים תשמעו הרבה דיבורים על מגעים מדיניים, הפחתה
באלימות ושלום. אתם תשמעו הרבה דיבורים על שאני תומך בדבר זה או אחר. אני מבקש
מכם, אחים לנשק ולמאבק: אל תשימו לב לדברים אלה ואל תתנו שדברים אלה יבלבלו
אתכם. עליכם מוטלת חובה קדושה אחת, להמשיך בלחימה באויב הציוני ולהסלים אותה...
אני אף פעם לא אקבל, אני חוזר, אף פעם לא אקבל את המזימה האמריקאית-ציונית
הנקראת התוכנית המצרית-ירדנית'"
(מתוך תיק דבקה) חדורי פטריוטיות ושליחות עיתונאית, העלו בני הזוג שמיס את
האתר לאוויר בסוף יולי 2000. "לא ידענו שום דבר", נזכר גיורא. "אז עשינו את
מה שעשינו והתחלנו לשים את האתר. היינו מאוד מאושרים בהתחלה, כשראינו שנכנסים
40 אנשים לאתר ואחר כך 50 אנשים. אין לנו מושג איך הם הגיעו אלינו".
דיאנה: "אחר כך התחלנו לפרסם אותו בכל מיני מנועי חיפוש".
גיורא: "האתר התחיל לתפוס תאוצה - בארץ ובחו"ל - רק מפה לאוזן, ועיתונים ואתרים
החלו לפנות אלינו. זה קרה בעצם כשהתחילו להיכנס אלפי אנשים והחומר של האתר
הפך לנושא לדיון בפורומים של כל מיני אתרים בארץ. המדיניות שלנו היא לא להתערב
בשום דיון שכזה, אפילו אם קוראים שם דברים אבסורדיים. אנחנו גם עונים באופן
שיטתי על כל אי-מייל שמגיע אלינו, לפעמים מאות ביום".
אז חוץ מהדומיין זה לא עלה כסף? אתם לא מחזיקים צוות טכני ועיתונאים נוספים.
גיורא: "לא, זאת אשליה. בהתחלה אתה אומנם צריך רק לקנות שרת, אבל אחר כך מתחילים
להופיע כל מיני דברים; אתה מתחיל להתרחב ולכסות כל מיני נושאים, להשיג מקורות,
מתחילה תנועה של נכנסים לאתר, אתה צריך להרחיב את הקווים ולשים חדשים וכו'.
כל דבר שאתה עושה עולה כסף. הנה, היום באים לעשות לנו upgrade למחשב. זה הכל
דברים שעולים כסף".
אתם כבר רואים איך תעשו מזה כסף?
דיאנה: "זה יגיע בשלב שני או שלישי. זה כמו שאם תהיה רופא טוב, הכסף כבר יבוא
מעצמו. זאת עיתונות נטו".
גיורא: "ההוצאות כרגע מגיעות, בזהירות, לכמה אלפים רבים של שקלים בחודש. לאחרונה
מתחילים להיות לנו גם מקורות הכנסה הקשורים באתר, אבל הפרסום באתר הוא עקב
אכילס שלנו. אנחנו לא בנויים, וגם לא אמורים להיות בנויים, לנהל אתר מבחינה
עסקית. חבל על הזמן שלנו. אנחנו צריכים ליצור חומר עיתונאי. עכשיו אנחנו מחפשים
מישהו שיתחיל לנהל את האתר. זה לא המקצוע שלי. בעתיד יגיע הכסף ממנויים על
ה-Newsletter, מלקוחות עסקיים שרוצים ייעוץ מקצועי וממודעות".
הניוזלטר באנגלית מלמד על כוונה להתבסס על ייצור תכנים לחו"ל?
גיורא: "אנחנו יודעים שכ-50% מהכניסות לאתר הן מחו"ל, מתוכן 37% מארה"ב. הפריצה
לשוק האמריקאי היא דבר מאד חשוב. בארה"ב יש רשת חדשות מקוונת גדולה שנקראת
WorldNet Daily. הם פנו אלינו באי-מייל וביקשו שנעשה להם עדכון מודיעין שבועי
לאתר. כתוצאה מזה התחלנו לעשות את המוצר הראשון של תיק דבקה שמכניס כסף. זה
ה-Newsletter האלקטרוני היחיד שאני מכיר בנושאי מודיעין שיוצא פעם בשבוע. אנחנו
כותבים הכל וזה מופץ על-ידם. עד עכשיו הגענו ל-300 מנויים".
מהם מקורות המידע שלכם, עד כמה שאתם יכולים לפרט?
גיורא: "יש לנו מדיניות ברורה - מה שחסוי, לא תדע ממנו, אבל אני לא גוף מודיעין
ששומר על זה. למדתי שאם יש לך סיפור עיתונאי טוב ויש לך את הכלים לפרסם אותו,
צריך לפרסם אותו מייד, כי אחרת, תוך זמן קצר תראה שמישהו אחר יפרסם אותו. המקורות
שלנו הם ראשי ארגוני מודיעין, עיתונאים, אנשים בצמתים אסטרטגיים, בחברות ביטחוניות
ומודיעיניות ובכל מיני פינות בעולם, שנאספו לאורך השנים. יש אפילו סוחרי נשק,
אבל לא ישראליים".
ולמה לראש ארגון מודיעין, למשל, להעביר לך מידע?
גיורא: "מספר האנשים בעולם שמסוגלים לחבר חומר פוליטי עם חומר מודיעיני, או
חומר כלכלי עם חומר מודיעיני, הוא לא גדול. מספר האנשים שמתמחים בזה הוא עוד
יותר קטן. אנשי מודיעין, אפילו אם היו בזה 10-15 שנה, כבר לא מעודכנים. זה
קושי מקצועי, וכשיש מישהו שעושה את זה בצורה סיסטמתית לאורך זמן, ויש לו כלים,
ארכיונים וקשרים, שנפרשים לאורך עשרות רבות של שנים - זה לבדו מהווה ערך מקצועי
חשוב".
כלומר, בעצם המקורות נעזרים בכם?
גיורא: "הם מנסים להיעזר. אנחנו, בכל אופן, תמיד מקפידים להצליב מידע כדי לא
להיות מכשיר בידיהם. אבל אם יש בידינו מידע בודד אך ממקור מהימן, כן נפרסם
אותו. אם אני מסוגל לעשות הפריה הדדית של מידע, זה המצב האידיאלי. לפעמים אנחנו
גם משלמים, אבל לרוב, מקור יכול לקבל מידע בלעדי על מה שמעניין אותו. אלה קשרים
שנמשכים כבר זמן רב מאוד, הם לא אד-הוק".
"מלבד המודיעין הצבאי הסורי השתתפו עוד ארבעה ארגוני מודיעין זרים, ביניהם
של ישראל, בבניית תדמיתו ה'מתונה וההומנית' של בשאר אל אסד. בין השאר, הוטס
בשאר ללונדון, שם 'קנה' המודיעין הסורי, תמורת כסף רב, את תואר הדוקטורט לרפואה
שלו. אנשים מערביים המגיעים היום לביקור בדמשק ונפגשים עם הנשיא הסורי החדש,
מנסים - במטרה ליצור קשר ידידותיו וחם אתו - לפתוח בשיחה באנגלית על חידושים
בתחום רפואת העיניים, ונתקלים בשתיקה מוזרה מצדו. לא זאת בלבד שאינו מבין דבר
ברפואת עיניים, הוא גם לא יודע ולא רוצה לדעת אנגלית"
(מתוך תיק דבקה) כאתר אינטרנט חלים עליכם, מן הסתם, חוקים שונים לחלוטין מעיתון
רגיל. הממסד לא עלול להשתמש בכם, למשל, כצינור להדלפת מידע?
גיורא: "ראשית, יש לנו מידה רבה של צנזורה עצמית. 'הארץ', למשל, חושף שמות
נופלים לפני שהמשפחות יודעות, דבר שאנחנו לא נעשה. אנחנו מאד נזהרים. מעבר
לזה, תמיד אומרים שכל הסודות גלויים. אני טוען שכל הסודות האמיתיים לא גלויים,
הם פשוט לא יוצאים החוצה, ולכן אין לי בעיה עם זה. אני מניח שאני יודע מה לא
יוצא החוצה, וגם לא אתן לזה יד".
היו לכם פניות, רשמיות או לא רשמיות, בנוגע לתכנים מסוימים?
גיורא: "כל מיני שליחים - בדרך עקיפה או בלתי צפויה - מגיעים אלינו ומשוחחים
אתנו. אילו הייתי בתחילת הדרך אולי היה לזה טעם, אבל היום אני חושב שקשה מאד
'לעבוד עלינו'. אנחנו מאוד מקפידים על עצמאות תקשורתית ועל עצמאות חדשותית.
לפעמים אתה משלם מחיר בשביל העצמאות הזו, אבל זה מחיר שכדאי לשלם אותו. יש
כל הזמן התלבטויות בנושא. זה לא פשוט לפרסם כשיש מולך גוש כזה של תקשורת שמפרסם
דבר אחד ואתה אומר, 'סליחה, זה בכלל לא ככה'. אנחנו בודקים את עצמנו בשיחות
אינסופיות ותמיד מגיעים לקו מוסכם. אז יש בעיה כשמקבלים אי-מיילים שאומרים,
'זה מאד מעניין, אבל אני אדם פשוט, אמור לי איך אוכל להאמין לך'. אנחנו אומרים,
תקרא בשקט, תעקוב אחרי הידיעות ותחליט בעצמך אם הדברים נכונים או לא".
דיאנה: "בשום מקום אין מאה אחוז קליעות בול, גם לא אצלנו, אפילו אם אתה בודק
יותר מדי ומחליט לכתוב בצורה משעממת".
איפה לא דייקתם?
גיורא: "זאת שאלה של אינטרפרטציה. הייתה לנו, למשל, ידיעה על שלושת החיילים
החטופים שהועברו לידיו של אוסאמה בן-לאדן. הממסד שלח בן-אדם לבדוק מאיפה זה
בא ולדעתי זה הועיל מאד. מדובר אמנם במקור יחיד ובמידע לא מוצלב, אבל המקור
הזה הוכיח את עצמו כבר הרבה מאד שנים. לא דיאנה ולא אני יכולים לדעת בדיוק
אם שלושת החטופים נמצאים בידיו של אוסאמה בן-לאדן, או אם הם חיים או לא. כתבנו
גם מאד בזהירות לגבי האפשרות שאולי הגופות הועברו, למרות שאני לא יכול לבדוק
את הידיעה הזאת עד הסוף.
"אחת הסיבות העיקריות לכך שפרסמנו את הידיעה הזאת, ועל זה גם הייתה השיחה עם
נציג הממסד, זה המשפחות של הילדים. כשאני רואה אותם בטלוויזיה, במיוחד את אביו
של בני אברהם, הלב פשוט נקרע על הבן-אדם הזה, שאומר 'לא מוסרים לי מידע', ו'יכול
להיות שהמדינה לא עושה שום דבר'. ממקורות נוספים שלנו ברור שנסראללה פשוט מרמה
- ומבחינתו זה בסדר - את מדינת ישראל, את הגרמנים ואת האוסטרים. אין לו מושג
ירוק איפה החיילים האלה, מה קרה איתם ומי מחזיק אותם".
"לידי המודיעין הצבאי הגיעו ידיעות האומרות כי "בשבועות או אולי אפילו בימים
הקרובים, הפלסטינים לא יסתפקו רק בהפגזה מוגבלת של ישובים ישראליים מאחורי
הקו הירוק ובפעולות טרור, אלא ישלחו יחידות לוחמים - כל אחת בת 150 עד 200
לוחמים - לתקוף ישובים ישראליים גדולים בנגב המערבי.
"בישראל גם מודאגים מידיעות מודיעיניות אחרות המראות כי המנהיג הפלסטיני ונשיא
סוריה, בשאר אסד, החליטו להגביר את מעורבותם בקרב ערביי ישראל. אסד מעוניין
בהברחתם ובהשתלתם של גורמים נאמנים לחיזבאללה, ואילו ערפאת מעוניין בהשתלת
אלמנטים של התנזים בתוכם. גורמי הערכה בישראל חוששים כי על ידי שתילת אלמנטים
אלה בתוך ישראל עצמה, יפעלו ערפאת ואסד להחלשתה ההדרגתית של ישראל ושחיקת כוחה
מבפנים"
(מתוך תיק דבקה) אמינות מקצועית היא כנראה לא הדאגה העיקרית של הזוג שמיס.
לראיה, מציג גיורא בגאווה את רשימת המנויים על הניוזלטר של תיק דבקה, הכוללת
לקוחות כמו שגרירות ארה"ב בישראל, הפנטגון והסטייט דיפרטמנט האמריקאיים ("וזה
עוד אחרי מה שכתבתי על השגריר אינדיק"). אם יש לתיק דבקה נקודות כשל, הן נמצאות
בצדדים הטכניים יותר, מה שתומך, אגב, בטענה שתוכן אינטרנטי מוצלח לא צריך פירוטכניקה
עתירת פלאש ולהטוטי מולטימדיה כדי למשוך גולשים.
"אנחנו חלשים בעניינים טכניים וטכנולוגיים", מודה דיאנה, "כמו גם בעניין של
עדכון המידע. תמיד ידיעה שלישית תהיה יותר מעודכנת ואמינה מידיעה ראשונה, אבל
את זה יש בכל אתר שמנסה להיות מעודכן. אנחנו משאירים תמיד בסוף המאמר את התאריך
שבו הוא נכתב ולא משנים אותו. מה שכתבנו, כתבנו. בכל אופן, אנחנו עובדים עכשיו
על פורמט יותר מקצועי, עם מנוע חיפוש, גרפיקה יותר טובה וכו'".
גיורא: "מבחינת הנושא המקצועי העיתונאי, הייתי רוצה להיות יותר חזק במידע כלכלי
ופיננסי, שכמעט לא קיים אצלנו; למשל, עניין כמו הלבנת כספים. הרי חלק גדול
משוקי ההון בעולם בנויים על מה שקורה ב-safe havens (מקלטי מס - ע.ז) ועל בנקים
שמלבינים כספים. זאת בעיה מאד מעניינת. רוב העיתונים הכלכליים או הפיננסיים
מסרבים להתעסק בזה ולעקוב אחרי זרימת ההון היומית, השבועית או החודשית בעולם.
מזרימת ההון הזו אתה יכול לראות דברים לא פחות מעניינים פוליטית וחברתית מאשר
באמצעות, אני יודע, שוק הנפט".
כתבות
ני"ע
