אין מערבבים ביוב במים

אמנם יש בהחלטת השופט מצא הבהרה דרושה בכל הקשור לדרכי תקיפת חיובי אגרת הנחת צינורות מים, אולם היא אינה משנה מאומה ביחס לפסיקת השופטת פרוקצ'יה באשר לסמכותן העדיפה של ועדות הערר לביוב

מאמרו של עו"ד יוסף משעל ("מי ידון בנושאי אגרות מים וביוב?", גלובס נדל"ן, 3-4/6/01) אינו דק פורתא. עורבבו בו ענייני ביוב בענייני מים, באופן העלול להטעות את הקורא הבלתי מיומן.

במאמר הובעה הדעה, כאילו בהחלטתו של השופט אליהו מצא בדנ"א 6951/00 ("פרשת ייזום") יש משום פתיחת צוהר לדיון מחודש בשאלה כיצד יש לתקוף חיובי היטלי ביוב המושתים ע"י הרשות המקומית, ולא היא.

בע"א 2425/99 קבע בית המשפט העליון (השופטת איילה פרוקצ'יה) הלכה, כי סמכותן של ועדות הערר לביוב היא סמכות מקיפה לדון בעניינים טכניים כמו גם בעניינים עקרוניים, כגון תוקפן של הוראות חיקוק וסמכות לדון בשאלות מקדמיות, כולל אלה הנוגעות לסמכותן. לעומת זאת, סבור הכותב, כי ההחלטה בדיון הנוסף מקהה את חדותה של אותה הלכה, ומביאה אותו להניח, כי "בעתיד הקרוב יועמדו שאלות אלו לבחינה מחודשת בפני בתי המשפט".

מסקנה זו שגויה, בכל הכבוד. אמנם יש בה, בהחלטת השופט מצא, הבהרה דרושה בכל הקשור לדרכי תקיפתם של חיובי אגרת הנחת צינורות מים, ואולם היא אינה משנה מאומה ביחס לפסיקתה המנומקת של השופטת פרוקצ'יה, באשר לסמכותן העדיפה של ועדות הערר לביוב.

בדיון הנוסף התעכב בית המשפט העליון רק על אחת מטענות המבקשים, הנוגעת לסמכות שר הפנים לדון בערעורים על חיובים באגרת הנחת צינורות מים. ואולם היא אינה משנה מאומה ביחס לפסיקתה המנומקת של השופטת פרוקצ'יה באשר לסמכותן העדיפה של ועדות הערר לביוב.

בדיון הנוסף התעכב בית המשפט העליון רק על אחת מטענות המבקשים, הנוגעת לסמכות שר הפנים לדון בערעורים על חיובים באגרת הנחת צינורות מים. בית המשפט אימץ, למעשה, את חוות דעתו (הנכונה) של עו"ד חמי אבנרי ממשרד הפנים, לפיה אין בפרשת ייזום משום קביעת הלכה בעניין סמכות שר הפנים, אלא הסקת מסקנה משפטית על יסוד הנחה מוסכמת בין בעלי הדין באותה פרשה. חוות דעת זו תואמת את הניתוח המפורט המופיע בספרנו "אגרות והיטלי פיתוח ברשויות מקומיות" בנוגע לאנומליה שבין פקודת העיריות (אספקת מים), בה מעוגנת סמכות השר, לבין חיובי אגרת הנחת צינורות מים.

בית המשפט הותיר איפוא על-כנה את האבחנה הבסיסית בין אגרת הנחת צינורות מים, המוטלת על פי חוק עזר עירוני שהותקן מכוח פקודת העיריות, לבין חיובים בגין חיבורי צנרת שירות לצנרת ראשית, המוטלים במישרין מכוח פקודה מנדטורית לאספקת מים משנת 1936.

אלא מאי, בדיון הנוסף לא נאמרה ולו מילה נוספת - מסייגת, מאבחנת ואפילו לא מבהירה - בעניין סמכות ועדות הערר לביוב. לפיכך, על המבקש להשיג על חיובו בהיטל ביוב לפנות לוועדת הערר לביוב, כמצוות השופטת פרוקצ'יה, ועליו לוודא כי יעשה זאת במועד, מפני שהזמן לעשות כן הוא קצוב לפי חוק (30 יום מקבלת דרישת התשלום).

בנושא ועדות הערר לביוב נותרה פסיקת השופטת פרוקצ'יה איתנה כסלע, ונותר רק לקוות כי לא יתקיים בה הפסוק "אבנים שחקו מים" (איוב י"ד י"ט) הכותבים הם ממשרד עו"ד אברהם בר, העוסק בדיני תכנון ובנייה ומיסוי מוניציפלי, ויועץ לרשויות מקומיות בישראל.