פרישה ראשונה של 'אוליגרך' ברוסיה: פוטאנין מכר יתרת אחזקותיו בסידנקו

עם מכירת 44% האחרונים בסידנקו, הכניסה כל מכירת החברה לחברת האחזקות של פוטאנין, אינטרוס, סכום של 1.1 מיליארד דולר, רווח לא רע למי שרכש אותה באמצע שנות ה-90 ב-130 מיליון דולר, והוביל אותה לפשיטת רגל.

רווח זה ממחיש כמה המדינה הרוסית הפסידה כאשר מכרה את נכסי הנפט והמתכות לקבוצה של מקורבים, מציין ה"וול סטריט ג'ורנל" בכתבה ממוסקבה.

אינטרוס הודיעה, כי היא מוכרת את אחזקתה בסידנקו כדי לשים קץ לסכסוך הנמשך מזה שנתיים עם קבוצה של אנשי עסקים יריבים, בעלי חברת טיומן אויל. קבוצה זו תשלם 650 מיליון דולר עבור המניות.

בשנת 1997 שילמה חברת בריטיש פטרוליום לאינטרוס 484 מיליון דולר עבור 10% מסידנקו. ההסדר הנוכחי הוא בגדר חדשות טובות ל-BP, שהשקעתה סבלה כאשר טיומן השתלטה על שדות הנפט הגדולים ביותר של סידנקו בשנת 1999.

בעלי המניות הראשיים של טיומן, קבוצת הבנקאות אלפא ורנובה, יחזירו עתה שדות אלה לסידנקו וירכשו את חלקו של פוטאנין, ובכך ישלטו בחברת הנפט השלישית בגודלה ברוסיה. BP תמשיך להחזיק 10% מן המניות, אך תוביל את צוות ההנהלה, בהנחה שהיא תמלא תפקיד-מפתח בפיתוח החברה.

אבל המוטב הגדול מהעיסקה הוא פוטאנין עצמו, שהרוויח פי כמה ממה שהשקיע בסידנקו. בשנת 1995, כמייסד ומנהל אונקסימבנק, שידל פוטאנין את הקרמלין לאמץ את השיטה של "הלוואות תמורת מניות", לפיה יעמידו הבנקים הלוואות למדינה ויקבלו נתחי בעלות תעשייתיים כערבויות.

בדרך זו השיג פוטאנין לבנק 51% מסידנקו, שאותם רכש לאחר מכן ב-130 מיליון דולר, במכרז שרוב האנליסטים תיארו כמושחת. המדינה מכרה לחברת האחזקות של פוטאנין עוד 34% מסידנקו עבור 20 מיליון דולר, תוך התחייבות מצידו להשקיע 220 מיליון בחברת הנפט. אנליסטים רבים מטילים ספק אם ההשקעה אכן בוצעה.

בתקופת פוטאנין צברה סידנקו חובות כבדים, והגיעה לפשיטת רגל ב-1998. פשיטת הרגל חשפה את סידנקו להתקפות, שבמהלכן השתלטה טיומן על שדות הנפט הגדולים ביותר שלה. אנליסט נפט בכיר במוסקבה סבור, כי "שילוב של פחד ותאוות בצע" גרם לפוטאנין ולאוליגרכים רוסים נוספים להתייחס אל העסקים שלהם כ"מכונות להדפסת מזומנים" ולא כאל הזדמנויות השקעה.