הולכים עם שרון לקזינו

יכול להיות שזה החום הכבד, אולי החופש הגדול שממקד את המאמץ בילדים, או שמא מדובר בטראומת פוסט-מונדיאל - אבל העובדה המצערת היא, שמספר הסרטים הראויים לצפייה בטלוויזיה, פוחת ביחס למספר הערוצים.

אני מודה, שעל ערוץ 4, זה שהיה פעם ספק הסרטים העיקרי שלי, ויתרתי מזמן, אבל ערוצי הלוויין, אלה שהתבססו לא-מעט בזכות ערוצי סרטים רבים ומגוונים, הולכים ושומטים את היתרון החשוב הזה בקרב על הרייטינג. מילא שלעיתים יהיה ערב שלם ללא סרט אחד סביר, אבל בעת האחרונה, כך נדמה, מדובר לעיתים בכל השבוע, ובכל זאת, משהו הצלחנו למצוא.

ב-1995, אחרי שביססה את מעמדה כסמל מין הוליוודי (עם "אינסטינקט בסיסי", המפתיע ו"סלייבר", הבעייתי), החליטה שרון סטון שהיא רוצה להיזכר כשחקנית גם בשל עוד פרמטרים מלבד הנועזות, ולכן בחרה להיתלות באחד האילנות הגבוהים בסביבה - רוברט דה-נירו. הלה, בעל עבר מרשים בסרטי גנגסטרים ("הסנדק 2", "החבר'ה הטובים"), לוהק ביחד עם הגברת סטון ל"קזינו", המגולל את סיפורם של שני גנגסטרים, שנשלחים לווגאס - עיר האורות, כדי לנהל שם את אחד העסקים המכניסים ביותר בתולדות האנושות. הרבה כסף מסתובב סביב הרולטה וגם לא מעט דם נשפך, כדי לשמור על הכסף הזה, והתוצאה מרשימה בהחלט. וכן, גם הגברת סטון, שמפגינה ב"קזינו" איכויות משחק טובות למדי, והיא בכלל לא ידעה שהיא כזאת.

גם רובין וויליאמס כלל לא ידע שהוא כזה - לא בדיוק בן-אדם, אלא אנדרואיד, אחד מאבני היסוד של ספרות המדע הבדיוני. את "איש המאתיים" של איזאק אסימוב, גיליתי בפעם הראשונה לפני למעלה מעשרים שנה, כשהייתי מנוי על מגזין מדע בדיוני שנקרא "פנטזיה 2000" (שם נקרא הסיפור בשם "איש יובל המאתיים"), וכבר אז הוקסמתי מהפחד האנושי מפני עצמו - כפי שבא לידי ביטוי בפחד מהגולם שקם על יוצרו, כלומר רובוט, מעשה ידי אדם, שמתגלה כאנושי יותר ממתכנניו. וכשרובין וויליאמס המוכשר הוא איש המאתיים, לא נותר אלא לציין בפרפרזה על סלע קיומנו, כי אכן יש אנשים עם לב של רובוט ויש רובוטים עם לב אדם.