יש לוטו, אין חברים

אחד התיקים היותר משעשעים, עבר כעת לבית משפט השלום בתל-אביב, לאחר כישלון נסיונות גישור בפני השופט בדימוס, ישראל גלעדי. מדובר בתביעתו של שלום לויאשוילי, עובד בעסק למכירת רהיטים "רהיטי צח" באור יהודה, כנגד מעסיקו, משה רומנו, בה הוא דורש לחלוק עימו את זכייתו של האחרון בלוטו בפרס של כ-4.2 מיליון שקל.

רומנו מיוצג בידי עו"ד עופר צור, ממשרד גורניצקי; לויאשוילי יוצג בתיק בית המשפט בידי עו"ד ראובן עגיב, שהוחלף בעורכי הדין יוסי שם-טוב ואבי גרוס, ממשרד שם-טוב-איצקוביץ; בהליך הגישור הוא יוצג בכלל בידי עו"ד גדי אייזנמן.

לויאשוילי טען, כי לקראת "הגרלת היובל" של מפעל הפיס, שהפרס הראשון שלה עמד על 50 מיליון שקל, פנה אליו רומנו והציע לו לשלוח במשותף טופס השתתפות, וכך היה. לדבריו, רומנו החזיק בטופס, אך הוא ידע מה המספרים שהופיעו בו. כדי לבטא את ההסכמה, השיתוף והשותפות בטופס ובזכייה, נכתבו על הטופס בכתב ידו שמות הצדדים: שמו שלו - שלום, וכן "מוסי" - כינויו של רומנו.

ביום קיום ההגרלה התקשר אליו רומנו סמוך לחצות כדי להודיע לו על הזכייה. באותו עת, טוען לויאשוילי, הוא עצמו חגג עם משפחתו, ולכן התקשר לרומנו מספר דקות לאחר מכן, ושניהם חגגו יחד את הזכייה ב"שמחה שאין לתארה".

השמחה המשיכה גם למחרת היום: הם נפגשו במקום עבודתם המשותף, ושם התחבקו והתנשקו בשמחה והתלהבות מרובה. בשלב זה, לא גילו את דבר זכייתם לאחרים. רק לאחר שהתאוששו מההלם, החלו לדבר קונקרטית. רומנו, כך טוען לוישאוילי, הודיע לו כי מיד עם קבלת כספי הזכייה, יעביר לו את מחציתם.

בינתיים, התפשטה השמועה באיזור העסק, והצדדים קיבלו ברכות ואיחולים, לרבות משותפו של רומנו לעסק. לויאשוילי טוען, כי בינו לבין רומנו התקיימו יחסי ידידות ואמון והוא לא ייחס כל חשיבות לכך שהטופס נמצא בידי רומנו. אלא שלאחר קבלת כספי הזכייה, טוען לויאשוילי, החל רומנו להצטנן, ופניו לא היו כתמול-שלשום. לויאשוילי הבין כי רומנו לא מתכוון לחלוק עימו את כספי הזכייה.

לטענתו, חבריהם ומכריהם המשותפים הביעו כעס ומורת רוח מההתנהגות, שכן רומנו בעצמו מסר לאחרים כי מדובר בזכייה משותפת. לויאשוילי טוען, כי היחסים בינו לבין רומנו חרגו מיחסי עובד-מעביד. כך למשל, לויאשוילי שילם כספים עבור העסק, לבקשת רומנו, וכן נתן שיק פתוח כדי שרומנו יוכל להציגו בבנק לצורך קבלת אשראי; מנגד - רומנו שילם 11 אלף שקל לסילוק פיגורים בתשלומי משכנתא של לויאשוילי.

זו גירסתו של רומנו: הוא רכש בו זמנית שני כרטיסים לשתי הגרלות שונות כרטיס טוטו וכרטיס לוטו, ל"הגרלת היובל". ביום ההגרלה, נתקל לויאשוילי בשני הטפסים ושאל את רומנו האם יוכל להיות שותף בהם. רומנו השיב, כי אם ישלם עבור חלקו, יוכל להיות שותף, ואם לא ישלם, לא יהיה שותף, ובמילים אלו: "שים כסף תהיה שותף. לא תשים, לא תהיה שותף".

לטענת רומנו, לויאשוילי נטל את שני הטפסים ורשם על כל אחד מהם את שמו ואת כינויו של רומנו. באותו רגע נכנס לקוח לחנות ורומנו פנה לשרתו, תוך שהוא חוזר על אמירתו: "שים כסף תהיה שותף; לא תשים, לא תהיה שותף".

רומנו טוען, כי לויאשוילי לא עמד בתנאי הפשוט שהוצג, ולא הוציא מכיסו אגורה אחת לשלם עבור ה"שותפות" בטפסים, לא באותו מועד ולא מאוחר יותר. מובן, הוא טוען, כי לא ניתן כיום, לאחר הזכייה, לעמוד בתנאי שהוצב בזמנו. האם ניתן, טוען רומנו, לקבל ברצינות טענה כי יש לראות בלויאשוילי שותף בכרטיסים לאחר הזכייה, רק משום שכאן ושם בעניינים שלא קשורים למילוי כרטיסי הגרלה, הצדדים לא עשו חשבון ביניהם?

ברור שלא, והעובדה היא שבעבר כאשר הם מילאו טופס משותף להגרלה, הקפידו בו במקום להוציא מכיסם את סכום עלות הטופס ולא השאירו זאת ל"התחשבנות".

עוד טוען רומנו, כי במהלך הימים הראשונים לאחר הזכייה, היה ברור ללויאשוילי כי אינו שותף לזכייה, ונהג כמי שכלל לא זכה. כך למשל, הוא סיפר למקורביו עד כמה היה קרוב לגעת במזל, ולבסוף לא נגע בו. הוא היה אף שותף להתלוצצות לפיה "לא היה בבית כשהמזל דפק על דלת ביתו". הוא אף שמח בשמחתו של רומנו ובזכייתו (גם אם היה מדובר בשמחה נוגה).

בכל מקרה, טוען רומנו, כל אותו זמן לויאשוילי לא העלה כל דרישה או טענה בדבר "שותפות". רק בחלוף זמן ולאחר ש"פלונים אלמונים טפטפו ארס על אוזניו" ומסרו לו שהוא פראייר, ושיגיד כי הוא שותף במטרה להלחיצו לתת לו סכום מסויים, הוא הפך עורו. עד כמה שידוע לו, שליחים אלה סיכמו עם לויאשוילי כי יהיו שותפים עימו בכל סכום שיחולץ מרומנו וזהו אינטרס פעולתם.

לטענתו, המקור לשמועות לפיהן כביכול הזכייה משותפת, הוא לויאשוילי בעצמו. לאחר שהבין כי החמיץ הזדמנות פז, החליט להפריח שמועות, לפיהן הוא שותף בזכייה.

רומנו טוען עוד, כי הוא חש ממש נסחט, ורק כדי שהוא ומשפחתו ייעזבו לנפשם, הוא נאות לבקשת מקורבו של לויאשוילי לקיים פגישה כדי לבדוק אפשרות לסיים את העניין בפשרה. רק בדיעבד הסתבר כי הפגישה תוכננה כמלכודת, שכן טיוטת הסכם הפשרה שגיבשו, הוצגה על ידי לויאשוילי לבית המשפט בחוסר תום לב, כדי לטעון לחבות שבגינה יש לתת לו צו עיקול.