‏‎יו"ר רשות ני"ע: חוק החברות מופר ללא כל אפשרות אמיתית לאכיפה

‎‏ כץ תקפה את גישתו של משרד המשפטים, אשר הביאה לביטול כל ההוראות הפליליות שהיו בפקודת החברות הישנה, עם המעבר לחוק החברות החדש. לדבריה, זוהי הסיבה לכך שחברות רבות מפירות את החוק בלא כל אפשרות מעשית לפעול נגדן. ‏‎

‎‏ כץ ציינה, כי חוק החברות אמנם מאפשר להגיש תביעות נגד החברות ובעלי השליטה בהן, בין באמצעות תביעה נגזרת ובין באמצעות תביעה ייצוגית. ואולם, היא טוענת, מדובר בהליך בלתי ריאלי בשל העלויות הכבדות הכרוכות בו מבחינתו של תובע פרטי, במיוחד כאשר לתובע לא נגרם נזק כספי אישי. ‏‎

‎‏ כדוגמא הביאה כץ את נושא מינויו של מבקר פנים, הנתפס בחוק החברות כבעל תפקיד חשוב ומרכזי - ולמרות זאת אין סנקציה פלילית על אי מינויו. "תביעות מוגשות על‏-‏ידי בעלי מניות בחברה ציבורית רק כאשר נגרם להם נזק כספי, ואף מקרים כאלה נדירים למדי בארץ, בין השאר בגלל מבנה החברות הנסחרות הייחודי לישראל", הוסיפה כץ. ‏‎

‎‏ "קשה להוכיח קשר סיבתי בין אי מינוי מבקר פנים לבין נזק כספי, ולפיכך הסיכוי שתוגש תביעה בנדון שואף לאפס". בדבריה על מבנה החברות התכוונה כץ לכך שגרעין שליטה ממוצע בישראל הוא 78%, לעומת 40% בנאסד"ק ו‏-‏22% בוול סטריט. ‏‎

‎‏ כץ המשיכה וטענה, כי רשות ני"ע יכולה להעמיד לדין חברה אשר תימנע מדיווח על מינוי מבקר פנים, אך אינה יכולה להעמיד לדין אם חובת המינוי עצמה אינה מקוימת. לדעת כץ, זהו מצב אבסורדי. ‏‎

‎‏ דוגמא נוספת שהביאה כץ: האיסור על אדם להחזיק למעלה מ‏-‏90% ממניותיה של חברה ציבורית. ואולם, חברה מסוימת ציינה במפורש בהצעת רכש שפירסמה, כי רכשה מניות בניגוד להוראות סעיף זה - וגם נגדה לא יכלה הרשות לעשות דבר. ‏‎

‎‏ בנוגע ללקחים מפרשת אנרון אמרה כץ, כי ברור ששני גורמים מרכזיים תרמו להיווצרותה: שיטת התיגמול באמצעות אופציות למנהלים, והענישה הקשה בשווקים לסטיות מתחזיות האנליסטים. שני אלו גרמו, לדבריה, למעבר של המנהלים מניהול חברות לניהול רווחים ולניהול מחירי המניות. ‏‎

‎‏ אחד הלקחים המעשיים שמציעה כץ ללמוד מן הפרשה, היא החשיבות שבמינוי דירקטורים בעלי הבנה בתחום הדיווח הכספי ובעלי השכלה חשבונאית. היא מדגישה, כי אין המדובר על כך שכל הדירקטורים יהיו כאלו, אך למי שאינם - צריך להיות ידע מינימלי בנושא.