הרעה החולה של מערכת המשפט

הסכמתו של היועץ המשפטי לממשלה לזיכויים של עמוס סולמי ושמעון כהן מהעבירה של קשירת קשר לבצע רצח, כ-25 שנה לאחר שדינם נגזר להרבה שנות מאסר, איננה צריכה לעורר שמחה בלב כל מי שחרד לאופן שבו מערכת אכיפת החוק פועלת. נהפוך הוא: הדאגה שמעורר הזיכוי המאוחר הזה, במסגרת עתירה למשפט חוזר שהוגשה לבית המשפט העליון, הוא ממין הדברים שעליהם אפשר להגיד, בפרפרזה על דברים שנאמרו בהקשר אחר, עוד זיכוי כזה - ואבדנו.

ראשית, משום שהעילה להסכמת היועץ המשפטי לממשלה לזיכוי החלקי נעוצה בהתוודותו של קצין משטרה בדימוס, לפיה שיקר בזמנו בבית המשפט ופיברק ראיות כדי להביא להפללתם של שני הנאשמים; ושנית, משום שמה שמתגלה מההתוודות הזאת הוא התנהגות מחפירה של שלושה גורמי שלטון - שכולנו תלויים באמינותם של המכהנים בשורותיהם, ביושרם האישי ובכושרם להבחין בין טוב לרע, ובין אמת לשקר.

בראש וראשונה, יש לתמוה על מערכת המשפט. אין זו הפעם הראשונה ששופטים, גם בכירים ביותר, נכשלים באיתור שקרנים - ובשליחתם של חפים מפשע למאסר. לא מכבר התברר, שנאשמי פרשת מע"ץ עברו אותו מסלול: שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי, ועוד שלושה שופטים בבית המשפט העליון נכשלו כישלון חרוץ. אלמלא חרטתו המאוחרת של קצין משטרה, אף הוא בדימוס כמובן, לעולם לא היינו יודעים שבמחוז תל אביב של משטרת ישראל שררו נורמות של ג'ונגל.

אולם מה שמטריד עוד הרבה יותר, זו העובדה שמערכת הסינון המוקדם בפרקליטות נכשלת פעם אחר פעם.

הדברים מצאו את ביטויים המובהק, בהחלטה של השופטת דליה דורנר להורות על קיומו של משפט חוזר לעמוס ברנס. באותה פרשה התנגדה הפרקליטות לביטול הרשעתו של ברנס, ולכן נאלצה דורנר להיכנס לנבכי התיק, ולהצביע על שורה של שוטרים ששיקרו במצח נחושה, היכו, מעלו ועשו בפועל את כל מה שאסור לעשות במדינה שבה כולנו רוצים לחיות.

גם שם, אגב, לא הצליחה מערכת אכיפת החוק, על מגוון שלוחותיה וערכאותיה, לאתר את שקרי השוטרים. לא השופטים עמדו, בזמן אמת, על כך שהם טועים ומוטעים - ולא הפרקליטים.

יכולתי להצביע על עוד מספר לא מבוטל של עוולות משפטיות שהתגלו בשנים האחרונות, אולם די לי באלה שהתגלו בחודשים האחרונים, כדי לומר שמשהו רע קורה במערכת אכיפת החוק מזה הרבה מאוד שנים. בעיקר, לדעתי, משום שלא מתקיימת בה מערכת של שכר ועונש. יותר נכון יהיה לומר, בגלל שלא מתקיים בה מרכיב של הטלת אחריות אישית.

רכיב התגמול - תמיד מתקיים. אנשים עולים בדרגה; מתמנים לתפקידים בכירים בפרקליטות; נבחרים לכהונה כשופטים; הופכים לקצינים רמי דרג. אולם עוד לא קרה, שיבואו חשבון עם מי שתחת פיקודו קרו דברים מהסוג המתואר לעיל.

דומה שאחת מהדרכים להילחם בשחיתות הממסדית, היא לבטל את סעיף ההתיישנות על עבירות הגורמות לעיוות משפט ולשליחת חפים מפשע לבית הסוהר. שני הקצינים בדימוס שהתוודו, כאמור לעיל, צריכים לעמוד למשפט פלילי - בגין מה שעוללו בעבר כשהיו עדיין בשירות הציבור.

צריך גם לזכור את הנזק המתמשך, שהללו גרמו לכלל הציבור: לא רק שחפים מפשע ישבו במאסר על לא עוול בכפם, על כל המשמעות שיש לכך לאמינות שלטון החוק, אלא שהאחראים לביצוע הפשעים המשיכו להסתובב ברחובותינו, ואולי אף לפשוע, ולרצוח ולפגוע ברבים, על לא עוול בכפם.

דרך אחרת להילחם בעוולות המתגלות במערכות אכיפת החוק, היא להגביל את משך הכהונה של אלה שגורל כולנו נתון בידיהם. הן נושאי המישרות הבכירות בפרקליטות והן השופטים, צריכים להתמנות לפרק זמן מוגבל. כהונה המתמשכת עד אין קץ, גורמת לסיאוב.

לא ייתכן, שכל נבחר ציבור, גם ראש ממשלה, צריך לעמוד לבחינה מחודשת אחת לארבע שנים לפחות, ואילו בכירי הפרקליטות, פרקליטת המדינה, היועץ המשפטי לממשלה הפרקליטים במחוזות והשופטים - כל אלה שאוצרים בידיהם כוח אדיר, כמעט בלתי נסבל בכל חברה שזכויות האדם הן נר לרגליה - יישבו על כיסאותיהם שנים מרובות, ללא כל בחינה חוזרת.