הפוליטיקאי מבטיח - התושבים משלמים

ביהמ"ש העליון מצא עצמו נדרש למספר סוגיות הקשורות בהיטל סלילת כבישים המוטל על ידי הרשויות המקומיות. לאחרונה נדונו עניינים הקשורים לגובהו של ההיטל ודרך חישובו. עתה נדרש ביהמ"ש העליון לדון בתוקפן של התחייבויות שנתנו נבחרי ציבור בטרם הבחירות, ואשר ישחררו את התושבים מהיטל זה. ביהמ"ש העליון דן בערעור שהוגש על פסק דינו של השופט אורי גורן, בו קיבל את טענות התושבים (פס"ד פורסם בשעתו במדור זה). ביהמ"ש קיבל את הערעור וקבע, כי אין לראות באיגרות הבטחה שלטונית בעלת תוקף מחייב.

פסק הדין מתייחס להיטל שנדרש מתושבי שכונת רמת חן ברמת גן. לא היתה כל מחלוקת, כי בראשית קיומה של השכונה נסללו כבישים, אשר מומנו על ידי תושבי השכונה. במשך השנים בוצעו עבודות תשתית, והתושבים נדרשו ושילמו בגינן. בשנת 1987 החליטה עיריית רמת גן לסלול מחדש ולהרחיב כבישים קיימים. מועצת העיר קבעה את שיעור החיוב הכספי שיושת על התושבים.

בשנת 1989 התקיימו בחירות לרשויות מקומיות, בכללן רמת גן. עובר למועד הבחירות חולקו בתיבת הדואר של התושבים איגרות, אשר התייחסו לעבודות הסלילה לחיוב התושבים. האיגרות נשלחו על ידי ראש העיר אורי עמית, אשר לבסוף לא נבחר מחדש. בשנת 1990 שלחה העירייה לתושבים דרישות תשלום, ובעקבותיהן הגישו התושבים עתירה לביהמ"ש המחוזי, בטענה כי אין לחייבם בתשלום היטל סלילת כבישים, שכן האיגרות מהוות הבטחה שלטונית שיש לכבדה. ביהמ"ש המחוזי קיבל את טענותיהם לעניין, ומכאן הערעור לעליון.

האיגרות הנדונות הונחו בתיבות הדואר של התושבים בתקופה שקדמה למועד הבחירות. האיגרת הראשונה היא עלון, עליו התנוססה תמונתו של עמית, ובה נאמר, כי, כידוע, נסללו כבישים ברמת חן בשנות ה-50, כבישים שיש צורך בשיקומם ובהחלפתם, וכי העבודה בוצעה על חשבון העירייה. העלון לא נמען ספציפית לתושב זה או אחר, לא נחתם על ידי ראש העיר ואינו נושא תאריך.

איגרת נוספת היתה ממוענת לתושבי רמת חן, ובה נאמר, כי כל עבודות הפיתוח והתשתית בעיר הן במימון מלא של עיריית רמת גן. התושבים סמכו ידיהם על תוכנן של האיגרות וטענו, כי תוכנן מהווה הבטחה שלטונית, שיש בה כדי לפטור אותם מהשתתפות בהיטל סלילת כבישים.

על מנת שהבטחה תפורש כהבטחה שלטונית, יש צורך שההבטחה תינתן מתוך כוונה שיהיה לה תוקף משפטי מחייב, ושכך יקבל אותה הצד השני. האינטרס הציבורי מחייב, כי לרשות יהיה חופש פעולה, וכי לא תיתפס על כל אמירה בעלמא. רק כאשר מתכוונת הרשות להקנות תוקף משפטי להתבטאויותיה, וכך מובנת ההבטחה, קם האינטרס שהרשות תעמוד בדיבורה ותמלא התחייבויותיה. השאלה היא, האם עולה מהאיגרות כוונה ברורה בעלת תוקף משפטי מחייב של הרשות לוותר על גביית דמי השתתפות.

ביהמ"ש העליון אינו סבור כך. לדעת ביהמ"ש, ראש העיר דאז התכוון באיגרות להזים שמועות שהופצו במסגרת מערכת הבחירות, לפיהן צפויה העירייה לגבות לאחר הבחירות סכומים העולים על המגיע לה. תימוכין לכך ניתן למצוא בישיבת המועצה שקדמה לשליחת האיגרות. באותה ישיבה ציין עמית, כי קיימות שמועות לפיהן תפעל העירייה לגבות את הכסף לאחר הבחירות. עמית הבהיר באותה ישיבה, כי העירייה תגבה רק את הכספים באותם מקומות שמגיע לה לגבות. ביהמ"ש העליון רואה בדברי עמית באותה ישיבה, תמיכה לכוונתו באיגרות להזים שמועות ותו לא. ביהמ"ש העליון מדגיש, כי באותה ישיבה עצמה, ישיבה שבעקבותיה הוצאו האיגרות, אישרה מועצת העיר פרטי תקציב המטילים חובת השתתפות על תושבים ברמת חן.

לדעת ביהמ"ש העליון, גם נוסח האיגרות אינו מתיישב עם המסקנה, כי היתה כוונה ליצור התחייבות משפטית. נוסחן מעיד על כוונה להביא לידיעת התושבים, כי בעיר ייעשו ומבוצעות עבודות פיתוח מאסיביות, וכי רובן המכריע נעשה על חשבון העירייה. בשום מקום לא נאמר במפורש, כי העירייה מוותרת על תשלומים המגיעים לה על פי דין.

ייתכן, כי יש באיגרות תיאור לא מדויק או מוגזם של המציאות. אולם תיאור על דרך ההגזמה, לפיו "הכל נעשה על חשבון העירייה", כאשר בפועל חלק מהמימון נעשה באמצעות גביית דמי השתתפות מתושבי העיר, אין בו, לכשעצמו, לדעת ביהמ"ש העליון, כדי להעיד על ויתור מצידה של העירייה. מדובר באמירות כלליות, אשר לא ניתן להסיק מהן על כוונה ברורה ומחייבת, או על מתן התחייבות לוויתור ספציפי כלשהו.

לדעת ביהמ"ש, האיגרות מלמדות על העדר כוונה להתחייב משפטית. האיגרות אינן מכילות מילות הבטחה או התחייבות כלשהן. העלון מציין במפורש, כי לא נחלק הבטחות בחירות. להיפך, בעלון נאמר, כי במקרים מסויימים התושבים יהיו חייבים בתשלום דמי השתתפות, במקומות בהם לא היו כבישים בעבר.

בנוסף לכך, לדעת ביהמ"ש יש משמעות לכך, שהאיגרות לא מוענו לתושבים אישית, ושחסרה בהן חתימתו של ראש העיר. הנסיבות שאפפו את חלוקת האיגרות מלמדות, כי הן לא היו יותר מתעמולת בחירות. ביהמ"ש סבור, כי קשה להעלות על הדעת, שהאיגרות יובנו על ידי מישהו כהתחייבות משפטית. ידוע לכל, כי במסגרת כללי המשחק הדמוקרטי, טיבן של הבטחות כלליות לקראת בחירות שהן בבחינת הצהרת כוונות בלבד, ואין הן בגדר התחייבויות משפטיות בעלות תוקף משפטי מחייב.

התוצאה: הערעור התקבל. האיגרות אינן התחייבות שלטונית המזכה את התושבים בפטור מדמי השתתפות בסלילת הכבישים.

ביהמ"ש העליון החזיר את הדיון לביהמ"ש המחוזי, על מנת שתיבחן השאלה שלא נדונה בערעור, האם התושבים קיבלו את דרישת ההשתתפות כדין.

מפי השופטים: תיאודור אור, אליהו מצא, מישאל חשין.

ע"א 6620/93 המערערת: עיריית רמת גן נגד המשיבים: נפתלי גולומב ואחרים.

בשם העירייה: עו"ד דן כהן, עו"ד יואב אלשייך.

בשם התושבים: עו"ד ארז אהרוני, עו"ד יובל צלטנר.

C - כל הזכויות שמורות. « « הפוליטיקאי מבטיח - התושבים משלמים « לאחר שביהמ"ש המחוזי קיבל טענות תושבים ברמת חן, ושחרר אותם מתשלום היטל סלילת כבישים, חזר בו מכך ביהמ"ש העליון. התחייבויותיו של ראש העיר דאז באיגרות ששלח טרם הבחירות, קובעים שופטי העליון, אינן הבטחה שלטונית עו"ד רחל-בת ערקובי