למה באנטי?

התקשורת החרדית מורכבת מעיתונים עצמאיים ומשלושה עיתונים מפלגתיים. העיתונים המפלגתיים, "יתד נאמן" של דגל התורה, "המודיע" של אגודת ישראל ו"יום ליום" של ש"ס, כפופים לוועדות רבנים שמפקחות על תוכני העיתון. בעיתונים האלו (ובעיקר בעיתונים האשכנזיים) נדיר למצוא התבטאות לטובת מפלגה חילונית או לטובת ערך חילוני ציוני כלשהו.

בעיתונים העצמאיים, שפריחה גדולה ניכרת בהם בשנים האחרונות, המצב שונה. למרות שמקצתם כפופים לחסידויות למיניהן, את חלק הארי של העיתונים העצמאיים מוציאים יזמים עסקיים, חלקם אף חילונים (כמו עיתון "המשפחה", שחצי ממנו בבעלות חילונית). בעיתונים האלו אפשר למצוא כתבות תדמית על מועמדים של מפלגות חילוניות, וכן דעות פוליטיות שקרובות בדרך כלל לימין הקיצוני, הרחק מהעמדה החרדית המסורתית. עובדה זו חשובה לציור הפורטרט העכשווי של התקשורת החרדית, שכן למרות האיום הגדול מכיוונו של טומי לפיד מעדיפים חלק מהעיתונים החרדים לדון בשאלת ארץ ישראל, בשאלות ציוניות, ולא בשאלות החרדיות הקלאסיות.

נצא מהמערה בתחילה המפלגות החרדיות הן שהוציאו את העיתונים, והראשון היה עיתון "המודיע", שיצא כביטאון של אגודת ישראל. לפני 16 שנה, לאחר הפיצול של יהדות התורה (והרב שך) מאגודת ישראל, הוקם הביטאון המפלגתי של יהדות התורה, "יתד נאמן". העיתון הפוליטי השלישי, "יום ליום", עיתונה של תנועת ש"ס, נוסד לפני עשר שנים, לאחר שפרש ממרותו של "יתד נאמן" (את ש"ס הקים הרב שך כדי להילחם באגודת ישראל).

בשלושת העיתונים יש ועדה רוחנית שזהה בהרכבה לוועדות הרוחניות של המפלגות (אלו הקרויות מועצת חכמי התורה). ב"המודיע" מדובר בנציגים של החסידויות, ובעיקר של חסידות גור, שח"כ יעקב ליצמן מגיע ממנה והיא הדומיננטית באגודת ישראל. הוועדה הרוחנית של "יתד נאמן" מורכבת מרבנים ליטאים, ועיתון "יום ליום" נמצא בפיקוח של בד"צ בית יוסף, מועצת חכמי התורה של תנועת ש"ס.

העיתונים המפלגתיים נקטו תמיד קו פשרני שהכתיבו בדרך כלל המועצות הרוחניות. "יתד נאמן", שהחזיק תמיד בדעות שמאליות יותר מאשר כלל הציבור החרדי, קרא כבר ב-96' לצאת ממערת המכפלה, ואף קבע באחד ממאמרי המערכת שלו שלא משנה מהי הריבונות על הר הבית, קדושתה לא תיפגע לעולם.

גם עיתון "יום ליום", שבצמוד להסכמי אוסלו הוביל את הקו לתמיכה בהסכמים, כפוף להוראות של מועצת גדולי התורה של ש"ס. כך הובלט הפער בין גדולי הדור ובין הציבור החרדי, שבחר תמיד ללכת לכיוון הימני. הקרע בין מה שחשב הציבור החרדי ובין עמדותיהם של מנהיגי הציבור החרדי שיחק בדרך כלל לטובת השמאל הישראלי.

מרזל בכלל חרדי הרוב מכריע של הציבור החרדי מחזיק בעמדות לאומניות שנובעות מהרגשתו שאינו תורם מספיק בשדה המלחמתי (בגלל ההוראות של אותם רבנים), וכפיצוי מחזיק בעמדות שלא היו מביישות את שאול מופז ביום עצבני.

הרוח החדשה בציבור החרדי התירה לדוד טל מש"ס לעבור למפלגה חילונית כעם אחד בלי שיישמעו זעקות שבר מהצד החרדי. היא גם מאפשרת ראיונות עם פוליטיקאים חילונים בעיתונות העצמאית, בלי פשקווילים מסמרי שיער במאה שערים ובבני ברק. גם תעמולת הבחירות של ש"ס, שהולכת על הקלף הימני ולא החרדי, מסמנת מפנה בציבור החרדי.

העיתון החרדי שהולך הכי רחוק, ואף תמך בברוך מרזל, מנהיג כך, בפומבי, הוא עיתון "השבוע" בעריכתו של אשר צוקרמן. לפי העיתונאי שבתאי וינטרוב, כתב העיתון שמשמש גם כתב של העיתון הימני "מקור ראשון", עיתונו הוא היחיד שבאמת משקף את הלך הרוח החרדי: "הציבור החרדי הוא ימני קיצוני. לפי מחקרו של פרופ' עמי פדהצור, 88 אחוז מהציבור החרדי אוחזים בדעות של כהנא. שליש מהציבור החרדי היה מצביע לכהנא אילו היה חי. האהדה לברוך מרזל קיימת, אנחנו משקפים את האהדה, אנחנו לא קובעים אותה. ברוך מרזל זוכה לאהדה מקיר לקיר, אהדה הוא קיבל גם מאגודת ישראל כאשר נציגיה בוועדת הבחירות המרכזית התנגדו לפסילתו".

לפי וינטרוב, מרזל הוא בכלל חרדי שעצם היותו מועמד במפלגה חילונית אין בה כדי לפגום בחרדיותו. "אנחנו כותבים על ברוך מרזל כי הוא יהודי חרדי לא פחות מכל נציגי יהדות התורה. הילדים שלו מתחנכים בסגנון חרדי, והוא מתייעץ עם גדולי התורה, שלא כמו חלק מחברי הכנסת החרדים של דגל התורה. הוא הוכיח נאמנות לתורה בלי שום אינטרס פוליטי. הצילומים שאנחנו מראים של מרזל עם רבנים הם לא פוטו מונטאז'".

חרות נגד טומי בצילומים בעיתונות החרדית, צילומים שמחליפים את מדורי הרכילות בעיתונים החילוניים, נראים בדרך כלל שמחות של גדולי הדור. אישים שמוזמנים לאותם אירועים ומתחבקים עם גדולי הדור זוכים בדרך זו לגושפנקא מהציבור החרדי. לפי וינטרוב, הציבור החרדי זז ימינה בזכות מרזל: "זה תהליך שקורה בעשור האחרון. מרזל קשור לתהליך. הוא פתח בפני הרבנים צוהר לציבור המתנחלים, הוא הביא את האלוף מאיר דגן לרבנים. העיתונות החרדית התחילה להבליט את נושא מערת המכפלה. עשרות רבות של אדמו"רים, אישי ציבור וחברי כנסת פוקדים את מערת המכפלה ואת ביתו של מרזל. המנהיג היחיד בהתנחלויות שהצליח לדבר עם הרבנים הוא מרזל. הרבנים חרדים מהמצב הביטחוני, ובגלל ההלכה של מסירות נפש הם נגד מסירת שטחים, גם של המקומות הקדושים כמו חברון, הכותל וקבר יוסף".

וינטרוב לא מוטרד מכך שמצע תנועת חרות דוגל בעלייה יהודית להר הבית, איסור שנושא עימו עונש כרת לפי ההלכה. הוא גם לא חושב שהצבעה לחרות תחזק את טומי לפיד: "לגבי הר הבית, אני לא חי בהשקפה שלו. אני יודע שבשאר מעשיו הנהגתו היא בתורה ובמצוות. מרזל הוא התשובה האמיתית לטומי לפיד. אחת הססמאות של חרות היא 'יוסי וטומי - ברוך מרזל מחכה לכם'.

"מיכאל קליינר תמיד תמך בכל טיקט חרדי. הוא הצהיר בעיתונות החרדית שהוא מעדיף אברך חרדי עם עשרה ילדים מאשר לוחם בסיירת מטכ"ל. בכלל, חרות מתנהגת כמפלגה חרדית לכל דבר. היחיד שהעלה את חוק גיור כהלכה היה קליינר, והוא העלה גם את חוק סגירת בתי עינוגים בתשעה באב. עם מרזל טומי לפיד לא יסתדר, עם הח"כים של יהדות התורה הם יסגרו דילים

בוועדת הכספים. גדולי הדור סומכים יותר על מרזל מאשר על ליצמן וגפני. היום מפלגת חרות נתפסת כמפלגה חרדית יותר מיהדות התורה. הרבי מערלוי (חבר נשיאות מועצת גדולי התורה, ר"ח) הושיב אותו בחתונה ליד מאיר פרוש, אחרי שהוא הודיע על ריצתו לכנסת. מרזל נתפס כיהודי חרדי יותר מהנציגים החרדים". וינטרוב גם דואג להטיל פצצה על "יתד נאמן":

"מרזל אמר פעם שאחד הרבנים הליטאים ציין ש'יתד' הוא העיתון החילוני היחיד שהוא מכניס".

תפיסה זו של וינטראוב, הרואה ב"יתד נאמן" עיתון שהוא כמעט חילוני, נגזרת מהדעות השמאליות של העיתון. רוב העיתונאים החרדים מתנערים מעיתון כמו "השבוע" ומדעותיו.

אם יבוא יפני שלא לציטוט אומרים ב"יתד נאמן" שהעיתון שלהם הוא העיתון היחיד שמחויב באמת לגדולי הדור. לשאלה אם הציבור החרדי הולך ימינה, אומרים ב"יתד" שנוח לציבור החרדי, ובעיקר לצעירים, להזדהות עם קברי צדיקים בשטחים ועם מיליטריזם חילוני, אבל בבוא היום בקלפי כולם יצביעו רק למפלגות החרדיות. לפי אותו מקור ב"יתד נאמן" אסור בכל קנה מידה הלכתי להצביע למרזל, בעיקר משום שהוא מצדד בעלייה להר הבית. אבל למרות הכול ב"יתד נאמן" ייזהרו מלתקוף חזיתית את מרזל ואת עיתון "השבוע". ב"יתד נאמן" ישמרו על הקודקס החרדי הידוע שלפיו לא תוקפים אנשים בתוך הציבור החרדי, הכול כדי להפגין כלפי חוץ חזית חרדית אחידה.

גם יוסי אליטוב, סגן עורך השבועון החרדי "המשפחה", חושב שמרזל אינו בחזקת סכנה לאלקטורט של אגודת ישראל. הוא גם סבור שהתופעה שמייצג עיתון "השבוע" (בלי להזכיר את שמו) היא שולית: "למעט עיתון אחד ששובר ימינה, העיתונות החרדית הקלאסית רחוקה מללכת לכיוונים הללו. הציבור החרדי, כחלק מהעובדה שהוא חי בישראל, הולך ימינה. זה תהליך שקורה מאז האינתיפאדה הראשונה. הציבור החרדי מתעניין בכל מה שקורה. הפוליטיקה פה היא עניין של חיים ומוות, הוא ציבור מאוד אכפתי. יש עניין של ישראל ערבים זה לזה. החרדים לא מרבים לנסוע לחו"ל, והם רואים בישראל את מולדתם היחידה".

לפי אליטוב, הנושאים שהציבור החרדי מתעניין בהם היום גדלים, והם כבר לא קשורים רק במספר המקוואות שייפתחו או בתקציבים לאברכים: "בשנים האחרונות הציבור מתחיל להתעניין בעיקר בנושאים הקשורים לעם היהודי. היום הוא מגלה עניין בכל מה שקורה בארץ הזו. תחומי ההתעניינות התרחבו מאוד. מעניין אותו לכמה יהדות נחשף ילד בבית ספר חילוני באילת, התא המשפחתי המתפורר. יש תהליך של היטמעות בציבור החילוני בארץ, והדגש הוא על העברת לפיד האמונה פנימה. הדת היא לא בלעדית של החרדים. חשוב מאוד לציבור החרדי שהחילוני יגלה עניין בזהות היהודית שלו. לחרדי הממוצע כואב מאוד שצעירים חילונים מחפשים את השורשים שלהם בכל מיני תנועות הזויות של בודהה כשהמטמון נמצא אצלם מתחת לבית. אם ינחת כאן בארץ איזה אדם הזוי מיפן ויגיד שיש לו הסבר ערכי לחיים הוא יצליח למלא פה אולמות מהר. התורה שלנו לא משמשת אצלם אפילו כאופציה, וזה חבל מאוד".

לפי אליטוב הסכנה של טומי לפיד ותנועת שינוי לא תאפשר לחרדים להצביע למפלגות חילוניות: "הציבור החרדי ילך בהמוניו להצביע ש"ס ויהדות התורה. אם בעבר היו כאלו שנתנו את קולם למפלגות כמו האיחוד הלאומי וליברמן, היום זה כבר לא יקרה. אם יהיו קולות למפלגות חילוניות, זה יהיה רק לליברמן, בגלל העמדה שלו כלפי בתי המשפט. אבל המסה תלך למפלגות החרדיות. בפעם הראשונה בהיסטוריה יש סכנה שהקוריוז הזה ששמו שינוי יהיה גורם משפיע בממשלה. כדי שנוכל ליצור כלים להשאיר את שינוי במסגרת הקוריוז, חייב להיות גוש חרדי גדול. את זה מבין היום כל ילד חרדי. שינוי יכולה להגיע למצב שהיא יכולה לפסול את המפלגות החרדיות כי המצע שלהן לא תואם את הדמוקרטיה הישראלית. מאותן סיבות שפסלו את טיבי, יפסלו את ליצמן וישי. אחוזי ההצבעה בציבור החרדי יגדלו בגלל שינוי, והם ינועו לדעתי סביב ה-85 אחוז".

חברון זה קשקוש אבל גם עיתונו של אליטוב, "המשפחה", פרסם כתבה מחמיאה על מרזל, ואפילו עיתון "יום ליום" של ש"ס פרסם (לפני שנודע על ריצתו לכנסת) עליו כתבת תדמית.

לפני הבחירות העיתונים החרדיים מנסים לחזור חזרה למפלגות המסורתיות לאחר שהלכו אחרי קהל הקוראים שלהם בחודשים האחרונים. עיתון "בקהילה" הריץ בבחירות 99' קמפיין שקרא לבוחרים לשים פתק לבן לראשות הממשלה. המוציא לאור של העיתון, דודי זילברשלג, חושב שמדובר בכלל בחלוקה בין הדור הצעיר לדור המבוגר: "אם העמדה של מרזל בנוגע להר הבית תעמוד למבחן הוא יהיה בבעיה. העיתונות החרדית בחרה להצניע את הנושא והחליטה להבליט את נושא הזיקה לחברון. הוא אחד הסמלים של המאבק לריבונות היהודית שם. ולכן הנוער החרדי מאוד מחובר אליו. המבוגרים מודאגים יותר מטומי לפיד, לדעתי מודאגים מדי. אני חושב שהציבור החרדי בעצם בנה את טומי לפיד. אין סיבה לעלייה של האנטי דתיות, אין הרי הפגנות סוערות נגד בתי המשפט, חסימות כבישים או משהו דומה".

ויש לזילברשלג גם תחזית קצרה לבחירות הקרובות: "האיחוד הלאומי יזכה בקולות לא מעטים מהחרדים, למרות שלדעתי הוא מסוכן לא פחות מטומי לפיד. לצערי, יהיו קולות חרדיים לליכוד, למרות שהוא ביטוי קלאסי לחילוניות. מרזל ינגוס בקול החרדי, בעיקר מהקהל הצעיר, אבל המבוגרים, שחוששים מאוד מטומי לפיד, יצביעו הפעם באחוזים גבוהים למפלגות החרדיות הרגילות".

קובי אריאלי, עיתונאי חרדי שכותב ל"מעריב", סבור גם הוא שמרזל הוא בסך הכול שיגעון חולף ועיתון "השבוע" אינו מייצג את התקשורת החרדית: "הקו שנוקט עיתון 'השבוע' הוא אמוציונלי לגמרי, הכול שם נכתב מהכליות של העורך הלאומן והכעסן שלהם. מרזל, באופן מפתיע, הוא בעל חוש הומור, והוא איש מקסים. הוא השכיל לקשור קשרים מאוד טובים עם העיתונאים החרדים. הוא מקור מדהים, והוא תמיד נותן ידיעות אמיתיות, כך הוא יוצר מחויבות וידידות אישית עם הרבה עיתונים. אם נצרף את זה למרדף נגדו מצד מערכת המשפט, נקבל את הכתבות האוהדות עליו בעיתונות החרדית. הייתי חי בשלום עם עיתון חרדי שהיה אומר, תצאו מהארון ותצביעו לאיזו מפלגה שאתם רוצים, אבל לנטוש את הרבנים בשביל מרזל נראה לי מוגזם.

ההימור שלי הוא שמרזל יעבור את אחוז החסימה". אריאלי לא מבין את הלינק שמעמיד עיתון "השבוע" בין החרדים לחברון: "מה לחברון ולחרדים? מי המציא את הקשקוש המקושקש הזה? רק מי שעוזר לתרבות חרדית, ללומדי התורה ולציבור החרדי צריך לקבל את הקול החרדי. מה הקשר לחברון? מרזל הוא סיפור קלאסי של גימיק שמשתלט על הדברים הרציניים. ההצבעה אליו היא אמוציונלית ולא רציונלית. אני לא מסוגל לחשוב על שום כיוון רציני בעניין הזה. אני לא חושב שההתלהמות עם מרזל תחזיק מעמד עד הבחירות".

מרזל עם הסדיגורא דיון אמיתי במערכת הבחירות יש רק במעט עיתונים חרדיים. שאר העיתונים מדברים רק על מפלגה אחת או מחרימים כל קשר לציונות. עיתונים כמו "העדה" או "החומה", שמדברים על מדינת ישראל כמדינת שמד, ערוכים לקראת הבחירות בפאזה שונה לגמרי מעיתונים כמו "השבוע" ו"המשפחה".

בעיתונים האלו סבורים שכל צרה שבאה לעולם קשורה בדרך כלשהי לכך שעם ישראל לא שומר את השבת. כן, גם המלחמה בעיראק. לפני הבחירות העיתונים האלו מקפידים להזהיר את קהל קוראיהם שההצבעה אסורה בתכלית האיסור ורק עוזרת לאויב הציוני.

אשר צוקרמן, עורך "השבוע", הוא הסופג העיקרי של הביקורת כלפי עיתונו. במאמר מערכת מתקופת אוסלו כינה את רבין "יודנראט", והוא מקוטלג בציבור החרדי כעוף מוזר. אבל למרות זאת עיתונו זוכה לפופולריות גבוהה. לפי צוקרמן, העיתון שלו הוא בכלל לא ימני: "אנחנו לא כל כך ימנים מבחינת ארץ ישראל. השאלה היחידה שמטרידה את העיתון היא שאלת הביטחון, לא ארץ ישראל השלמה. זו טעות נפוצה. אין בעיתון 'השבוע' שום דבר שקשור לארץ ישראל. זו ההנחיה של ועדת הרבנים שלנו. גם הרב אמנון יצחק כותב אצלנו טור, והוא נשמע לגדולי הדור הליטאים (הליטאים מזוהים בדרך כלל עם הקו המתון, ר"ח)". גם צוקרמן חושב שהמדד לכך שמרזל הוא מועמד חרדי כשר היא הקרבה שלו לרבנים: "מרזל מאוד מקובל אצל רבנים ואדמו"רים חדשים. הוא זוכה לביטויי ידידות ואהבה. בחתונה של האדמו"ר מסדיגורא ברוך התקבל בידידות. אני חושב שחברי כנסת חרדים אחרים היו זוכים לפחות כבוד. אדמו"רים מכל הקשת הפוליטית מחבבים את מרזל. בציבור החרדי יש גם חוסר נחת מהפוליטיקאים החרדים ומכך שאין בחירות פנימיות".

סעו ציונה אז מה באמת קורה בציבור החרדי? האם ההליכה ימינה של הציבור כולו משתקפת גם בתקשורת שבדרך כלל נשמעת לקו של הרבנים? אבישי בן-חיים, הכתב לענייני חרדים של אתר Ynet, סבור שיש הליכה ברורה של התקשורת בעקבות הציבור החרדי: "למרזל יש אחיזה ענקית בציבור החרדי. באחד הכנסים של ש"ס דיברתי עם הסדרנים, והם אמרו שהם יצביעו למרזל. צוקרמן, עורך 'השבוע', מוביל קו של מחאה נגד הממסד הפוליטי החרדי. יש תהליך של ציוניזציה בציבור החרדי, והתקשורת החרדית הולכת בעקבות אותו גל. הפוסט ציונות שהשמאל הרדיקלי בישראל אוחז בה מאפשרת לחרדים להזדהות עם ערכים ציוניים, הכול מתוך אנטי שמאל".

בן-חיים סבור עוד שמשבר גדול יפקוד את החרדים אחרי הבחירות הקרובות: "ש"ס תמיד הקשיבו לרב אלישיב, מה שנתן לחרדים האשכנזים כוח של 22 מנדטים. הירידה הגדולה של ש"ס בבחירות הקרובות תזעזע גם את הציבור החרדי האשכנזי".

לפי ניצן חן, הכתב הפרלמנטרי של הערוץ הראשון ובעברו הכתב לענייני חרדים, לא מדובר בתופעה בציבור החרדי. חן חושב שאולי יש פה התחלה של שינוי בציבור החרדי, אבל לפי דעתו מדובר באפקט שייראה רק בעוד עשר שנים: "בגלל השינוי שחל בישראל יכול להיות שיש פה ניצנים של שינוי בתרבות החרדית. עכשיו אפשר לראות חרדים פעילים במטה של עמיר פרץ וליברמן. לדעתי, בטווח הארוך הסדק בציבור החרדי יכול לגדול. בעוד שתי מערכות בחירות לא אפול מהכיסא אם במפלגת הליכוד, ואפילו בעבודה, נראה לובש שטריימל. אבל התופעה היום קצת נבלמת בגלל טומי לפיד. החשש מזה שבפעם הראשונה בשני העשורים האחרונים לא תהיה מפלגה חרדית בממשלה בולם את התופעה".

מהפך או לא מהפך, באגודת ישראל לא יצטרכו השנה לעבוד קשה כדי להחזיר את המצביעים הביתה. אמנם העובדה שהציבור החרדי מתחיל להיפתח לעיתונות חרדית שחורגת מהמשמעת של גדולי הדור היא בעוכריה של אגודת ישראל, אבל נדמה שלולא טומי לפיד ההצבעה למפלגות חילוניות וההליכה של התקשורת החרדית העצמאית בעקבותיו של קהל הקוראים שלו היו צוברות תאוצה. נכון להיום טומי לפיד מאחד את החרדים מול אויב משותף אחד. תהליכי הציוניזציה של הציבור החרדי יחכו כנראה לבחירות הבאות.