בינו חוזר הביתה

בינו, "בנקאי בנשמתו", גדל בבנק הבינלאומי והגיע לתפקיד מנכ"ל הבנק, שבו שימש בתפקיד עד אמצע שנות ה-80. באותן שנים שמר הבינלאומי על התשואה להון הגבוהה ביותר במערכת הבנקאות. הוא היה מנהל הבנק היחיד בישראל שלא השתתף בחגיגת הוויסות של שנות ה-80 הראשונות, שהביאו להתמוטטות המערכת באוקטובר 1983.

הצלחתו בבינלאומי לא חזרה על עצמה במלואה בבנק לאומי, שם מונה למנכ"ל על-ידי המדינה. בתקופתו, התבצעה מכירת הכשרת היישוב למשפחת נמרודי, במחיר שהתברר כנמוך במיוחד. כמו כן, הוא לא הצליח לטפל בנושא יחסי העבודה בלאומי, דבר שתוקן על-ידי דוד פרידמן, המנכ"ל שבא שאחריו.

בחודשים האחרונים השקיע בינו, המחזיק בשליטה בחברת הדלק פז, בקניאל, בחלק בזכיינית ערוץ 2 רשת ובנכסי נדל"ן שונים, מאמצים רבים והכין כספים לרכישת קו-אופ הריבוע הכחול. אולם, בסופו של דבר התברר כי הוא הציע מחיר הנמוך משמעותית מזה שהציעה קבוצת ברונפמן-אלון, שזכתה בקו-אופ.

2. עד לפני 4-5 שנים היה הבינלאומי הבנק היציב המערכת, כמעט בלי הפרשות לחובות מסופקים. עד 1999 התאפיין הבנק בפעילות אשראי לעסקים קטנים ובינוניים ולמשקי בית, ונחשב לאחד הסולידיים במערכת, עם היקף נמוך של חובות בעייתיים. התפנית החדה היתה בשנת 2000, והיא נמשכה ב-2001 וב-2002. בשנים אלה נרשמה הרעה חדה באיכות תיק האשראי של הבנק, שניסה להיות מעורב באופן מוביל בעיסקאות גדולות, שבדיעבד התבררו כעיסקאות נפל. ב-2002 הפריש הבנק 1.8% מהאשראי שלו, והעמיד עצמו בראש מערכת הבנקאות כולה, שהממוצע שלה הגיע ל-1.3%.

התקווה של אנשים בענף הבנקאות היום היא שהניהול הדינמי והתחרותי הצפוי של בינו יחליף במהרה את הניהול הראוותני של שלמה פיוטרקובסקי ויחזיר לבנק את מעמדו ואת תהילת העבר.

3. בעניין משפחת ספרא: כרגע לא ברור אם מדובר ביציאה מהשקעות ובנקאות בישראל, או בכניסה מחודשת לבנקאות, באמצעות השקעת הכסף ברכישה של בנק אחר, למשל דיסקונט או לאומי. ספרא, כזכור, מחזיקה 34.75% ממניות סלקום.