ילדים, גברים וחתולים

הגיהינום הרוחש מתחת לשכבת המייק-אפ של מעמד הביניים האמריקני, הוא אחד הכוחות המניעים את גלגלי תעשיית הסרטים ההוליוודית, או לפחות את תעשיית התסריטים שלה. ולמרות אינספור וריאציות שכבר ראינו, ומן הסתם עוד נראה, על הנושא הזה בקולנוע יש ב"אמריקן ביוטי" משהו שמצליח לגעת, להצחיק, לרגש ולקומם.

סיפור המעשה עוסק בקורותיה של משפחת פרוורים ממוצעת, שאביה (קווין ספייסי), הסובל ממקרה קשה במיוחד של משבר גיל הארבעים, מתחיל ביום בהיר אחד להתנתק מכל מה שכבל אותו ל"חיים" בגרסתם הבלתי-הנסבלת, ובמקביל להתחבר לתשוקותיו וחלומותיו. אלא ש"מסיבת השחרור" הזו, היא הדבר האחרון שלו זקוקה אשתו (אנט בנינג). לבני הזוג יש גם ילדה בתיכון, שלה יש חבר וגם חברה, שכל אחד מהם עתיד לפתח את העלילה עד לסופה הטראגי, אך גם המשחרר משהו.

חמש עשרה שנים לפני "אמריקן ביוטי", היו עסוקים רוב גיבוריו במסע קרייריסטי, שנועד לאפשר להם לצבור את כל הרכוש שאותו יצטרכו יום אחד לחלוק. המסע התובעני הזה, במיוחד בשנות ה-80 הרייגניסטיות, הפך אותם לאנשים נטולי שמחת חיים. מי שהצליח להפר מעט את השגרה, הוא טום הנקס, באחד מהתפקידים החשובים בראשית הקריירה שלו. הנקס הוא ג'וש, נער בלתי מפותח לגילו שמביע משאלה להיות גדול. הוא בסך הכל התכוון למעט גובה, שערות על החזה ורישיון נהיגה, אלא שהמשאלה התגשמה מעט מעבר למצופה, והוא מוצא עצמו כגבר נאה כבן שלושים, שנקודת המבט הילדותית שלו מצליחה להקנות לו את את אהבת הסובבים אותו - מהבוס שהופך אותו לכוכב עסקים ועד למי שמוכנה לעשות הכל כדי לזכות בכוכב החדש. למרות עשרות שידורים חוזרים, יש ב"ביג" כמה איכויות בסיסיות ששיני הזמן לא נגסו בהן, והסרט מצליח להצחיק גם אחרי עשרים שנה.

מצחיק עוד יותר, אם כי שונה לגמרי, הוא "חתול שחור - חתול לבן" של אמיר קוסטריצה: המפגש בין מסורות משפחתיות מזרח אירופיות לבין כסף מערבי גדול, הופך לתפאורה מושלמת לרומן שנרקם בין נער ונערה צוענים, שכל שאיפתם היא לברוח ולהינשא, בזמן שלמשפחותיהם יש תוכניות שונות לגמרי עבורם. סיפור מקסים על תרבות ששום כובש לא הצליח להכחיד, עד שהגיע הכובש האימתני מכל, הדולר הירקרק, שהפך לאלוהים החדש שבשמו נשבעים כולם (בדרך כלל שבועת שקר).