אין הלנות שכר בקוטב

נורוליסק שבמרכז סיביר, 200 ק"מ מצפון לחוג הקוטב הארקטי, היא ממרכזי התעשייה הפחות נעימים ברוסיה. החורף נמשך בה תשעה חודשים בשנה, והטמפרטורות יורדות לעיתים עד מתחת למינוס 50 מעלות. ובכל זאת, בעיני רבים מתושביה היא משולה לגן עדן: היא וסביבתה הם אחד האיזורים המועטים ברוסיה, שארובותיו עשנות עדיין ללא הפסק ושעובדיו מקבלים את שכרם במועד.

האיש החולש על נורוליסק יושב במוסקבה הרחוקה. הטייקון ולדימיר פוטאנין הוא ראש מחלקת ההחזקה התעשייתית אינטרוס של בנק אונקסים. בנק זה רכש %39.89 מהמניות של חברת RAO נורוליסק ניקל וחולש על %51 מקולות ההצבעה. "המפריט הראשי" לשעבר, אנטולי צ'ובאיס, כינה בזמנו את חברת נורוליסק ניקל "היהלום שבכתר המיזמים הפרטיים ברוסיה".

פוטאנין רכש אשתקד את "היהלום" במכירה פומבית תמורת 50 מיליון דולר בלבד, אבל נאלץ להתחייב להשקיע 300 מיליון דולר בפיתוח שדה גז באיזור ולהקצות 70 מיליון דולר למימון שירותים סוציאליים. כן נטל על עצמו לפרוע חובות ישנים, המסתכמים במיליארדים. הוא גם יצטרך להשקיע בחמש השנים הקרובות כ-2 מיליארד דולר.

נורוליסק ניקל הוא אחד היצרנים הגדולים בעולם של ניקל, קובלט, נחושת ומתכות מקבוצת הפלטינה. התאגיד חולש על כ-%35 ממצבורי הניקל בעולם ועל %42 מן המתכות מקבוצת הפלטינה, ומפיק %60 מן הנחושת של רוסיה. זהו גם הקומבינאט היחיד בעולם, שבו מעגל הייצור של ניקל, קובלט ונחושת הוא מעגל סגור לחלוטין.

אשתקד שיגר פוטאנין לצפון סיביר את אלכסנדר צ'לופונין, המנהל לשעבר של בנק MFK, הכפוף לבנק אונקסים, כדי לייעל את התאגיד. צ'לופונין פיטר את המנהלים הקודמים, הגביר את הייצור ומאידך - צימצם את מספר העובדים ל-82 אלף כיום. ב-1997 הגיע המחזור של קבוצת נורוליסק ניקל ל-17.8 מיליארד רובל (כ-3.5 מיליארד דולר), אולם הרווח לאחר מס היה רק 826 מיליון רובל, בגין ירידת מחירי הניקל והנחושת בשוקי העולם.

כאשר כוללים בסעיף ההוצאות גם את מה שמכונה ברוסיה "סוצקולטביט", דהיינו - התשתית הכוללת של האיזור, נמצא שנורוליסק ניקל הפסידה כ-120 מיליון דולר. התאגיד צריך למלא את תפקיד המדינה, שקופתה ריקה, בהחזקת העיר כולה בתנאים הארקטיים הקשים, החל בגני ילדים, דרך בתי ספר, בתי קולנוע, כבישים ותחנת כוח להסקה.

תנאי האיזור מצריכים הוצאות מיוחדות. למשל, את הבתים צריך לבנות על יסודות המורכבים מעשרות עמודים, שהוחדרו לעומק של עשרות מטרים. בכל כניסה לבית יש שלוש דלתות, כדי למנוע חדירת קור מבחוץ. כאשר מתפוצץ צינור של מערכת ההסקה, משתרר עד מהרה קיפאון בכל הבית, אשתקד הוציא התאגיד כ-300 מיליון דולר על תחזוקת העיר.

נורוליסק אפופה ערפיח כל ימות השנה. העשן העולה מהארובות נדחק כלפי מטה על ידי האוויר הקר, הכבד ממנו. מבחינה אקולוגית, נחשבת הסביבה כאיזור חירום: תותים ופטריות, הצצים מן האדמה בקיץ הקצר, אסורים לקטיפה ברדיוס של 200 ק"מ מסביב לעיר, בהיותם מזוהמים במתכות כבדות, וגם בשר האיילים באיזור מורעל ואינו ניתן לאכילה. בקרב תושבי העיר שכיחות מחלות בדרכי הנשימה ושחפת.

נורוליסק הוקמה על ידי אסירים, שנשלחו לכאן על ידי סטלין מאז שלהי הקיץ 1935. מספרם באותה תקופה הגיע לעיתים ל-300 אלף עד 500 אלף. רבבות מהם מתו. כיום חיים בעיר כרבע מיליון תושבים.

ויקטור פופוב, פועל מתכת בן 47 השוהה בעיר זה 26 שנה, רוצה לחזור עם אשתו ל"יבשת", כפי שמכנים כאן את רוסיה המרכזית, "כדי ליהנות לעת זיקנה ממעט קרני שמש". רבים כבר עשו את הדרך הזאת, אך יש ביניהם שהתחרטו וחזרו לירכתי צפון. הם התקשו למצוא עבודה בדרום, חלו עקב השינוי החריף בתנאי האקלים - וגם התגעגעו ליחסי הרעות והסולידריות, שהיו מורגלים להם בצפון. פופוב מבין היטב רחשי לב אלה: "מי ששהה כאן פעם, נדבק באווירה הזאת לתמיד"