בוחרים להתעלם

למרות שהן נופלות בחשיבותן ממערכות הבחירות לכנסת, לאורך השנים הצליחו הבחירות המקומיות להטביע את חותמן על האג'נדה הציבורית. נסיעה אקראית ברחובות הערים הפכה לשיטוט תלתממדי במרחבי קמפיינים. בעיתונות המקומיות נוהלה מלחמה של ממש על הכותרת, ותיאוריות קונספירציה ותחקירים מעמיקים על המועמדים גלשו לעיתונות הארצית.

בדרךכלל היו אלה כותרות על המועמד שחתכו לו את צמיגי הרכב, תלונות במשטרה נגד איומים (ותלונות נגדיות), וגרפים על תחרויות צמודות בסקרים (ותוצאות הפוכות). תלמידי תיכון הסתובבו עם סטיקרים על חולצות, ראשי מפלגות ירדו לערים השונות, ללחוץ ידיים ולהצהיר על חסות המפלגה למועמד, רכבים נסעו ברחובות מנגנים קמפיינים צורמניים במגפונים, ואווירת התרגשות החלה להירקם.

כל זה לא קיים במערכת הבחירות הנוכחית. ייתכן שזו העייפות מכל מערכות הבחירות לזירה החשובה יותר, הכנסת. אולי זו הדחייה החוזרת ונשנית של מועד הבחירות, משיקולים תקציביים. אולי הציבור הישראלי חש כי עליו להתמודד עם דברים קיומיים יותר, כמו פיגועים והישרדות כלכלית. על כל פנים, סקירה של העיתונות היומית מעידה שהבחירות המקומיות הפכו לסוג של פרפראה לקראת הסתיו, אחרי הדמדומים של "קחי אותי שרון".

לדברי יועץ התקשורת ד"ר יריב בןאליעזר, "יש תחושה בציבור שהבחירות המוניציפליות שוליות בהשוואה למה שמתרחש במדינה. במקומות מסוימים יש גילויים של חוסר עניין, וסדר העדיפויות של הציבור לא מכיל את הבחירות בדרגה גבוהה".

מה שיוביל לאחוזי הצבעה נמוכים?

"לכאורה, המטרה של כל מועמד היא שאחוז ההצבעה יהיה כמה שיותר גבוה, אבל לפעמים, בחלק מהמקומות, עדיף למועמד המוביל או בעל הכוח ששיעורי ההצבעה יהיו נמוכים. כך, עלידי ארגון נכון הוא יצליח להביא כמה שיותר מאנשיו להצביע בעדו".

גם הקמפיין שאתה מנהל, של יעל גרמן בהרצליה, ממעט להשיג כותרות בעיתונות הארצית.

"זה נכון שאין צרצורים בתקשורת, אבל אני מציע לבדוק גם את ההתנהגות של חלק מהמקומונים והתפקיד שהם משחקים. אומנם אין גילויי אלימות פיסית, אבל יש המון אלימות מילולית, הכפשות אישיות והשמצות, שכאילו יד מכוונת מפנה את כולן כלפי גרמן".