אנטבה זה כאן

פינוי 102 המטיילים הישראלים מלה-פאז בירת בוליביה בסוף השבוע שעבר, נראה לפחות כמו מבצע אנטבה 2. הוא קיבל את הכותרת "מבצע חילוץ", והיו מעורבים בו הרקולס צבאי שנשכר מחיל האוויר הפרואני, נסיעה מואפלת על רצפת אוטובוס ונחיתה מאושרת על קרקע בטוחה. למטיילינו שלום. רק שבניגוד לתיירים באנטבה, הם לא חזרו הביתה - אלא קיבלו קיצור-דרך לקרנבל בברזיל, באמצעות "אייר משרד החוץ" ובחסות משלם המסים הישראלי.

פרט לישראל, גרמניה היא המדינה המערבית היחידה עד כה שהחליטה לפנות את תייריה, לצד ברזיל ופרו השכנות. ארצות-הברית הסתפקה בשליחת צוות צבאי קטן, שיבחן את האפשרות לתגבר את האבטחה על השגרירות ואולי גם לפנותה. בריטניה עשתה עוד פחות: הזהירה את אזרחיה מלטייל במדינה, וציידה את אלה שכבר שם בכמה הוראות בטיחות.

אבל בישראל הלכו על פינוי, ביעילות כמו-צבאית, וכשהוא הסתיים בהצלחה, כינס שר החוץ סילבן שלום מסיבת-עיתונאים בחדר המצב. בראיונות הרבים שהעניקו, נשמעו המטיילים יותר אדישים לסכסוכים הפנים-בוליביים מאשר הוריהם ומשרד החוץ.

אומנם נכונות הממשלה לחלץ ישראלים במצוקה היא דבר חיובי כשלעצמו. העובדה שהפינוי עבר בשלום משמחת אף היא. אלא שהמקרה הנוכחי יוצר תקדים בעייתי לגבי הקו, האפור גם כך, בין סיוע לגיטימי לסיוע לא-הכרחי, שמעניקה המדינה לאזרחיה בנכר.

מלבד זאת, היח"צון של הפינוי, הדיבידנדים התדמיתיים שקטפו השר והמשרד, וההדגשה שהשגרירות על סף סגירה - מעלים את התחושה שהיו כאן מטרות נוספות. למשל, לעשות שרירים למשרד האוצר, ולהמחיש את נחיצות השגרירויות, שעלולות להיסגר משיקולים תקציביים.

ממשרד החוץ נמסר בתגובה, כי "המלצת הדרג המקצועי לשר החוץ ולהנהלת המשרד, לפנות את הישראלים הנמצאים בבוליביה, באה לאחר דיונים בהם נלקחו בחשבון שיקולים שונים, וביניהם ביטחונם ושלומם של הישראלים, המלצת השגריר בלה פאז ועוד. ההמלצה שהובאה לשר החוץ הועברה לראש-הממשלה, אשר נתן את ברכתו למבצע.

"קיומה של השגרירות בבוליביה, כמו במדינות אחרות, נחוץ לא רק לשם טיפול במטיילים ישראלים שנקלעו למצוקה, אלא גם בעבור הפעילות המדינית, ההסברתית והכלכלית של מדינת ישראל. להחלטה על פינוי הישראלים אין כל קשר להחלטת הממשלה לסגור נציגויות ברחבי העולם עקב קיצוצים תקציביים".