ההפקדה בסך 38.5 מיליון דולר

הפרשה העסיקה בזמנו את ראש הממשלה, יצחק רבין, שר האוצר, יהושע רבינוביץ, ונגיד בנק ישראל, משה זנבר. היא הביאה לשינויים בחוק ולהגברת הפיקוח של בנק ישראל על הבנקים הפרטיים. המנכ"ל יהושע בן-ציון, חתנו של ויליאמס, הורשע בגניבת כספים מהבנק, נדון ל-12 שנות מאסר, נחון בהמלצת ראש הממשלה, מנחם בגין, מטעמי בריאות (חנינה שעוררה תמיהות רבות) ולא פסק לטעון שהוא חף מפשע.

היתה זו האחרונה בשורת פרשיות שהביאו להתמוטטות בנקים, החל מהמחצית השניה של שנות ה-60 - פויכוטנגר, אלרן, בנק קרדיט, בנק אגודת ישראל ואגודות להלוואה וחסכון, שפעלו כבנקים.

אחד ממוקדי הפרשה היו שלש הפקדות, בסכום כולל של 38.5 מיליון דולר, שבנק א"י-בריטניה הפקיד בבנק פופולר (הקרוי גם פולקסבנק) שווייץ. הבנק השווייצרי סירב להחזיר את הכספים, ואף הגיש תביעה כספית נוספת נגד הבנק הישראלי.

יוסף מילוא, שמונה למפרק בנק א"י-בריטניה וחברת ההשקעה שלו, הגיע לבסוף להסדר, שלפיו יוותר הבנק השווייצרי על תביעותיו, ואף יחזיר לישראל 9 מיליון פרנקים. סכום זה היווה חלק ממימוש הנכסים שהצליח מילוא לעשות במשך השנים.

מילוא מימש נכסים רבים אחרים, בהם יקבי אליעז בבנימינה, השקעות בנדל"ן ובמפעלי תעשיה אחרים. אין חולק על כך, שמימוש הנכסים החזיר לבנק ישראל את רוב הכספים שנתן למפקידים.

בן-ציון ועורכי הדין שלו טענו במשך שנים, כי למעשה החזיר מילוא לבנק ישראל יותר ממה שהבנק נתן למפקידים, וכי הדבר מוכיח שהבנק וחברת-הבת שלו היו רווחיים. באחד המסמכים טען בן-ציון, כי מילוא מימש נכסים ב-125 מיליון דולר, לעומת התחייבויות ב-86 מיליון דולר בלבד. בנק ישראל דחה טענות אלו.

אם יאשר ברק את בקשתו של בן-ציון למשפט חוזר, תהיה זו פרשה סבוכה מבחינה משפטית. החומר בכתב מחזיק אלפי עמודים ומסמכים, אם לא יותר. חלק גדול מגיבורי הפרשה כבר הלכו לעולמם, ואחרים יתקשו להיזכר מעל דוכן העדים באירועים לפני 30 שנה. בן-ציון מאמין, עם זאת, שהמסמכים שבידו יגידו את דברם.