לא יצא מהמרתף

עדותו של שבח וייס היא תמצית סיפורה של אירופה התרבותית במאה ה-20

בימים אלה מסתיימת כהונתו של שגריר ישראל בפולין, שבח וייס. במקביל רואה אור הספר "ימי שגריר" - סדרת שיחות שניהלה עמו העיתונאית הפולנייה יוהנה שווידובסקה.

"ימי שגריר" הוא עדות אישית מרגשת וחשובה לא רק על שבח וייס, פליט יהודי שנקרע ממולדתו הפולנית, התערה בארצו החדשה, ישראל, וחזר למולדת הפולנית שמעולם לא עזבה רגשית, בתפקיד שגריר - והוא חווה שוב ושוב את שרירותן של הרשעות והאיוולת שכפתה ההיסטוריה עליו ועל רבים שכמותו.

וייס הוא עד זמנו; עדותו היא תמצית סיפורה של אירופה התרבותית במאה ה-20, זו ש"צריכה היתה להיות טובה מקודמותיה", כדברי המשוררת הפולנייה ויסלבה שימבורסקה, אך קצרה נשימתה מ"להוכיח זאת" ו"פסיעתה מתנודדת" על אפר הריסותיה (תרגום: רפי וייכרט).

למרות פריסתו הצנועה - 127 עמ' בסך-הכול - מכיל הספר את רוב הנושאים המעסיקים את מיטב הספרות המערבית שאחרי מלחמת העולם השנייה, ונוגע בכמה מהסוגיות המסעירות את דעת-הקהל במרכז אירופה בימים אלה ממש.

הקשר האמיץ של וייס לפולין ולשפתה מזכיר את סיפוריהם של אחדים מגיבורי ספרו של וו' ג' זבאלד "המהגרים". וייס ממחיש משהו מן הטרגדיה של העקורים והמגורשים, הנעוצה בקרע הפיסי והרגשי המכאיב מאדמת מולדת ומנופי ילדות שלעולם אין ניתקים מהם; מולדת מוסיפה להתקיים בנו זמן רב אחרי שאנחנו כבר לא קיימים בה.

"לבי נשאר בגולה", מודה וייס, חווה את כאב העקירה כבר כילד בן שש, שנאלץ לעזוב את ביתו בבוריסלב, גליציה, מפני הפורעים ולהימלט עם בני משפחתו למסתור.

זמן קצר אחרי המלחמה עקרו וייס ומשפחתו, כרוב תושבי גליציה המזרחית, לשלזיה התחתית, שפונתה עתה מתושביה הגרמנים. "הגעתי עם הוריי מבוריסלב לגליוויץ, לדירה שהיתה מיועדת לנו. פקיד פולני סילק ממנה משפחה גרמנית", מספר וייס. "הוא נתן להם שעה לארוז את חפציהם. במשפחה הגרמנית היה נער בגילי. הוא בכה, וגם אני בכיתי. מבחינתי אין מדובר בגרמנים, פולנים או יהודים, אלא בילדים, שללא הבדל לאום, הם סובלים תמיד יותר מכולם".

כשהוא נשאל מדוע בחר להיות שגריר בפולין, מונה וייס, בין השאר, את הרצון "לשהות במקום שבו ניצלתי, ולחזור ולהזכיר, תוך רגשי כבוד ותודה, את שלוש הנשים שהצילו את חיי". אך משמעות השיבה שלו לפולין "פירושה שחזרתי לשואה. 30-40 שנה נלחמתי להשתחרר מזה ולא הצלחתי... מעולם לא יצאתי מן המרתף, גם לא בחיי האישיים... אני חפץ חיים, אוהב לחיות... אבל בד בבד, אני כל הזמן שם... הזוועה אינה מרפה ממני". עדותו של וייס היא מסע שורשים לרבים מאיתנו שאינם מבקרים בפולין, שבה פזורים רוב מפעליו וקברותיו של העם היהודי. חבל שהוצאת הספרים הסתפקה בעריכה לא מוקפדת של ספר חשוב זה.

"ימי שגריר", יוהנה שווידובסקה משוחחת עם שבח וייס. מפולנית: שושנה רונן ומיכאל סובלמן. הקיבוץ המאוחד, 127 עמ'

צרו איתנו קשר *5988