מהן סמכויותיה של המשטרה להחזיק תפושים, לצרכים ראייתיים או למטרות חילוטם (בסוף ההליך המשפטי העתידי), כאשר קיים חשד לביצוע עבירות לפי סעיף 3(ב) לחוק הלבנת הון? שאלה זו נדונה בסוף השבוע בפני שופטת בית משפט השלום בירושלים, ד"ר מיכל אגמון-גונן.
המבקשים הינם חברה הנותנת שירותים פיננסיים על-פי חוק (חלפנות כספים) ומנהליה. במסגרת החקירה רחבת ההיקף שנוהלה לאחרונה בירושלים, ואשר פורסמה בהרחבה בכלי התקשורת, תפסה המשטרה שיקים וכספים במזומן (כמיליון וחצי שקלים) שהחזיקו המבקשים. אלו הוחזקו הן מטעמים ראייתיים, לצורך המשפט הפלילי שעתיד לכאורה להתנהל כנגד המבקשים, והן לצרכי חילוטם בתום המשפט.
המבקשים הגישו לבית המשפט בקשה להחזרת התפוסים לידם. כיוון שחוק הלבנת הון לא קובע מסלול דיוני לבקשה המוגשת ע"י חשודים (במובחן מבקשה של המשטרה, תופסת התפוסים), דנה השופטת בבקשה על פי הוראות פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש).
החלטתה של השופטת מתמקדת בניתוח העבירות שבסעיפים 3(א) ו-3(ב) לחוק, על המבחין ביניהם, בשיקולים לתפיסת חפצים על פי הפקודה ועל פי החוק הנ"ל, במטרות החילוט על פי החוק, איזה רכוש ניתן לחלט על פי החוק ובהשפעת חוקי היסוד (כבוד האדם וחופש העיסוק) על הסוגייה.
על פי קביעתה, המבחין בין העבירה לפי סעיף 3(א) לזו שבסעיף 3(ב) הוא, שהסעיף הראשון מדבר בעבריין עצמו שהפיק רווח מעבירה פלילית וכעת מנסה להלבין את כספי העבירה. הסעיף השני דן במי שמבצע פעולה ברכוש במטרה למנוע דיווח או דיווח נכון. סעיף זה דן במעגל השני של העבריינים, הכולל את מי שמסייעים לעבריינים להלבין את ההון.
ככל שהדבר נוגע לנטלי ההוכחה אלו כספים המוחזקים בידי חשוד הם כספים "נקיים" ואלו הם בגדר רכוש אסור, קיימת הבחנה בין שני הסעיפים. כיוון שסעיף 3(ב) מתייחס למעגל המעורבים השני, ובמיוחד כאשר מדובר בחברה שעיסוקה בחלפנות כספים לגיטימית, מוטל על המאשימה/המשטרה להוכיח (בשלב הסופי של הדיון), או להציג ראיות לכאורה (בשלב הנוכחי), קיומו של קשר בין הכספים שנתפסו לבין העבירות שבוצעו.
במקרה הנדון, העבירות המיוחסות לחשודים הן לפי סעיף 3(ב) לחוק, הווה אומר עבירות של אי דיווח. לאחר ניתוח הראיות ברמתן הלכאורית הגיעה השופטת למסקנה שישנן ראיות לכאורה לביצוע העבירות. בין היתר נקבע בהחלטה, שאין לדרוש שהעבירות בוצעו דווקא באותם מזומנים שנתפסו בפועל, אלא די בהוכחה כי הם שווי ערך לסכומים שבהם בוצעו העבירות.
אלא שעל פי גישתה של השופטת, במסקנה הנ"ל אין די. על בית המשפט מוטל לבחון את מידתיותו של אמצעי התפיסה, על רקע מכלול נסיבות העניין. בהתייחס לשיקים - די יהא למשטרה בקבלת עותקים שלהם בכדי להשיג את המטרות הראייתיות העתידיות. ובאשר למזומנים -ציוותה השופטת על המבקשים להפקיד ערבות בנקאית בלתי מותנית בסכום של מיליון וחצי שקלים. בהתקיים התנאים הנ"ל נצטוותה המשטרה להשיב למבקשים את השיקים ואת המזומנים. *
(ב"ש שלום י"ם 9416/03 ENS קרדיט בע"מ ואח' נ. מ"י, החלטה מיום 1.1.04. השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן. בשם המבקשים עו"ד זפט ורזניק, בשם המשיבה עו"ד בהט)
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
