עובד באיצטלה של מתנדב

המדובר היה בצעירה שהתקבלה לסניף המוסד לביטוח לאומי בנצרת, הועסקה כעובדת לכל דבר לאורך 11 חודשים, ואולם במעמד של "מתנדבת" (על פי התקשי"ר), ובסך הכל תקופה של 68 חדשים, ולאחר מכן פוטרה מעבודתה (בית הדין הארצי, ייאמר, ביטל את פיטוריה והורה להחזירה לעבודתה). הרשימה תתמקד בעקרונות חשובים הקשורים בהעסקתו של "מתנדב".

"מתנדב" הינו אדם המגיע למקום עבודתו מרצונו, בלא מסכת מחייבת של שעות עבודה, בלא להיות מחויב לתקופה כזו או אחרת של עבודה, והוא רשאי לחדול מעבודתו בכל עת שירצה. מתנדב, מטבע הדברים, איננו צד לחוזה העסקה.

מנגד, עצם הכותרת הניתנת להעסקה, "מתנדב", כמו עצם העובדה שלא משולם לו שכר עבודה - אינם מעידים בהכרח על אי התקיימותם של יחסי עבודה. אלו ייבחנו על רקע מכלול נסיבות העניין שבמסגרתו פעל והופעל ה"מתנדב".

יש שמעסיקים מעסיקים עובדים באיצטלה של "מתנדבים". על כך כותבת השופטת ארד, ש"מעביד אשר תחת לשלם לעובד שכר הלבישו במחלצות של 'מתנדב' צפוי לתביעה אזרחית ולמעלה מזאת, הרי הוא בחזקת עבריין פלילי, ויעמוד לפתחו של הדין בנוסף לחיובו בתשלום שכרו של העובד" (בתוספת פיצויי הלנה).

על אחת כמה וכמה, כשמדובר במעסיק שהוא רשות ציבורית, ממנו מצפים לעמוד בסטנדרט מוגבר של הגינות ותום לב. כל שכן, אם חוזרים למקרה הנדון, משמדובר במוסד לביטוח לאומי, שהופקד על ביצוע המדיניות החברתית והסוציאלית של מדינת ישראל.

בסניפים של המוסד לביטוח לאומי בנצרת ובשפרעם נהגו להעסיק עובדים על דרך ההתנדבות. גם המערערת, שכביכול "הסכימה" לעבוד תקופה מסויימת (כשנה) במעמד של מתנדבת, עשתה כן בכורח הנסיבות ולא מרצונה החופשי. היא פשוט קיוותה לפלס לעצמה בדרך מאולצת זו מעמד של עובדת בסניף.

בשל רצונה זה, ולנוכח היחסים הבלתי שיוויוניים שהתקיימו בינה לבין המוסד לביטוח לאומי, ויתרה המערערת באותה תקופה על שכרה. "המערערת נקלעה למעמד של 'מתנדבת' מחמת מצוקתה במציאת מקום עבודה ובשל רצונה לעבוד ולהתפרנס בכבוד. בנסיבות אלה, משקלו של הוויתור על השכר נעלם כליל ונסוג מפני יתר הסממנים המעידים על השתלבותה הגמורה והמוחלטת של המערערת כעובדת מן המניין במערך העבודה בסניף הביטוח הלאומי בנצרת", נכתב בפסק הדין.

השופטים מיאנו לשמוע את טענת המוסד לביטוח לאומי, כאילו ולמערערת ניתנה "הזדמנות להתנדבות" וכי היא "ידעה את משמעות היותה מתנדבת" והסכימה לכך מרצונה החופשי. לאורך פסק הדין לא הסתירו השופטים את חוסר הנחת שעלה אצלם לנוכח התנהגות המוסד, וכל שכן לאור הניסיון לגונן על דרך התנהגותו.

יתירה מזו, המערערת הועסקה לסירוגין, פעם כעובדת, ותקופה אחרת כ"מתנדבת", והכל על פי צורכי המוסד, ולא מטעמים הקשורים בה, ולבטח לא מחמת נוחותה, להיפך. השופטים מזכירים אמירה שנקבעה בעבר, לפיה "עובד אינו חפץ, אינו פיון על לוח שחמט, שניתן להזיזו מעת לעת ללא נימוק מספיק".

"לא נוכל לסיים את דברינו בפרשה עגומה זו, שנגולה לעיננו במהלך הדיון בערעור, מבלי שנביע הסתייגותנו המוחלטת מן המדיניות הפטרנליסטית המשתמעת מטיעוני המוסד והמתבטאת בכך שראה 'להעניק' 'הזדמנות להתנדבות' לצעירים בקרב האוכלוסיה הערבית באזור נצרת, במגמה 'להקנות לצעירים אלה הרגלי עבודה'. מוטב היה לדברים אלה שלא יבואו לאוויר העולם הלכה למעשה", כתבו השופטים.

(ע"ע 1403/01 סרוג'י נ. המוסד לביטוח לאומי, פס"ד מיום 3.5.04. השופטים עמירם רבינוביץ, נילי ארד ושמואל צור, נ"ע אפרים כחלון, נ"מ גדליה סטויצקי)