אחרית דבר

בן-ציון עמד לפני 30 שנה במרכז אחת הפרשיות הכלכליות המפורסמות שהסעירו את המדינה במשך שנים. ביולי 1974 נקלע הבנק לקשיים. בהתייעצות משולשת בין ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, שר האוצר דאז, יהושע רבינוביץ, ונגיד בנק ישראל דאז, משה זנבר, הוחלט שבנק ישראל יתפוס את הבנק, ימנה לו מפרק, יחזיר לכל המפקידים את כספם, ויפתח בחקירה לגבי התמוטטות הבנק. בנק א"י בריטניה היה בשליטה איש העסקים נחום זאב ויליאמס, ובן-ציון, חתנו, היה מנכ"ל הבנק שנים רבות וניהל אותו בעצמאות רבה.

החקירה הובילה למשפט פלילי, שבו הואשם בן-ציון ואף הורשע בגניבת 25 מיליון דולר מכספי הבנק, דבר שהביא להתמוטטותו. בן-ציון נידון למאסר של 15 שנה. הוא עירער בפני בית המשפט העליון, שדחה את הערעור.

אולם לאחר זמן קצר יחסית שוחרר בן-ציון מהכלא, מטעמי בריאות. ראש הממשלה דאז, מנחם בגין, פעל למתן חנינה (בהליכים החוקיים המקובלים) בהסתמך על מצבו הבריאותי הקשה של בן-ציון. לאחר ששוחרר השתפר מצבו של בן-ציון, וככל הידוע הוא נכנס להשקעות פיננסיות שונות.

בנק ישראל מינה את יוסף מילוא, לשעבר המפקח על הבנקים, כמפרק לבנק שהתמוטט. המפרק מילוא מימש במשך שנים רבות את נכסי הבנק, כולל חברת ההשקעות שלו, יקבי אליעז בבנימינה, בניין המשרדים "מגדל נחום" במרכז בת-ים, מגרשים במקומות שונים בארץ ובעלות על מפעלי תעשייה (היה זה בתקופה שבה הותר לבנקים להחזיק חברות בנות שישקיעו בנכסים ריאליים). בנוסף, הצליח המפרק לקבל חזרה מבנק פופולר השוויצי סכום של 9 מיליון דולר, לאחר מו"מ ממושך בין הצדדים.

לאחר כ-15 שנות פעולה של המפרק מילוא התברר, כי הוא הצליח לגבות חזרה את כל הסכום של 25 מיליון דולר שבזמנו היה חסר לבנק והביא להתמוטטותו. במשך כל העת היתה מחלוקת בין בן-ציון לבנק ישראל: האם בנוסף לכך הצליח המפרק לגבות גם ריבית והצמדה, כך שלמעשה לא נגרם כל נזק לאיש.

בן-ציון טען לחפותו עד ליומו האחרון. במשך שנים רבות, מאז שוחרר מהכלא, שלח מכתבים רבים לכל רשויות השלטון, וניסה להוכיח את טענתו, כי לא חטא במאומה ולא עשה כל עבירה פלילית.

(ראו גם "עיתונים בארץ", עמ' 26).