ערעור שהגיש משרד הבינוי והשיכון ומינהל מקרקעי ישראל לבית המשפט העליון, מגדיר פסק דין שנתנה השופטת, יפה הכט, בבית המשפט המחוזי בירושלים, כאבסורדי וככזה שתוצאתו מקוממת, עומדת בניגוד לחוק, ההיגיון והצדק הבסיסי.
משרד הבינוי ומינהל מקרקעי ישראל הגישו את הערעור לעליון נגד פסק דין של הכט, אשר דחה בקשה לחייב עמותה שבנתה בבית שמש 378 יחידות דיור, בהוצאות פיתוח.
לטענת המדינה, פסק הדין הטיל את חובת התשלום עבור הוצאות הפיתוח באתר, בשיעור של מיליוני שקלים, על הקופה הציבורית ועל כלל אזרחי המדינה.
מדובר בתביעה שהגיש מינהל מקרקעי ישראל בסך 12.5 מיליון שקל נגד עמותה. עמותת מרכז להתיישבות בבית שמש חתמה על חוזה פיתוח עם המינהל ב-1991, אך לא חתמה על הסכם פרטני לביצוע עבודות הפיתוח.
ב-1993 נשלחו לעמותה הודעות תשלום עליהם לא הגיבה אך רק ב-1998 שלושה חודשים לפני מועד תום ההתיישנות, הגיש המינהל את התביעה האמורה.
ב"כ העמותה, עו"ד מרדכי בייץ, טען כי העמותה לא התחייבה לשלם למינהל לפי הטבלאות וההנחיות המקובלות באותה עת שכן לא ידעה על קיומם. שופטת בית המשפט המחוזי קבעה כי לא ניתן לחייב את העמותה בהוצאות הפיתוח שכן לא נחתם הסכם פיתוח פרטני.
בערעור טוענת המדינה, באמצעות עוה"ד אורית סון וישראל בלום, כי המדינה דאגה לחשב את הוצאות הפיתוח הכללי שגבתה מיזמים או מקבלנים על בסיס שיטה שהייתה נהוגה באותה תקופה, והיא חלה גם על ההתקשרות עם העמותה.
(ע.א 1731/05)
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
