דירה מלפני הנישואין לא תבוא במניין דירותיו של התא המשפחתי

פס"ד שניתן לאחרונה על-ידי ועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי בחיפה (ו.ע 3036/04, בעניין בני הזוג נוי) קובע, כי כאשר אחד מבני הזוג מחזיק בבעלותו המלאה דירה, שנרכשה על-ידו לפני הנישואין, ובני הזוג רוכשים דירה לאחר הנישואין (להלן: "הדירה המשותפת"), תיחשב הדירה המשותפת כדירתו היחידה של בן הזוג השני. לדעתנו, פסק הדין מהווה הרחבה מסוימת של הלכה שנפסקה על-ידי בית המשפט העליון, בפסק דין קודם שעסק בנושא (ע"א 3185/03 פלם, להלן: "עניין פלם").

בעניין פלם, רכשה הגב' פלם דירה לפני הנישואין, ושילמה עליה מס רכישה מופחת בגין דירה יחידה. לאחר הנישואין רכשו בני הזוג דירת מגורים, ותבעו כי ביחס לחלקו של מר פלם בדירה המשותפת ישולם מס רכישה בהתאם למדרגות המס המופחתות לרוכש "דירת מגורים יחידה". מנהל מס שבח סירב, בטענה כי יש לראות את התא המשפחתי כרוכש אחד, ולכן הדירה המשותפת לא יכולה להיחשב כדירתו היחידה של מר פלם, שכן יש לייחס לו את הזכויות בדירתה של אשתו.

ביהמ"ש העליון קבע, בדעת רוב, כי יש לבחון האם במועד רכישת הדירה המשותפת היו למר פלם זכויות בדירה אחרת. השאלה היא, האם יש לייחס למר פלם את הבעלות בדירת המגורים שנרכשה ע"י גברת פלם לפני הנישואין, מכוח עקרון התא המשפחתי כרוכש אחד. נקבע, כי תכלית ההוראה הקובעת כי תא משפחתי ייחשב כ"רוכש אחד" היא מניעת תכנוני מס שמטרתן זכייה בהטבות לדירת מגורים יחידה, באמצעות רכישת דירות על-ידי חברים שונים של התא המשפחתי, וכן מתן הקלה למשפחה בעת רכישת דירה יחידה במשאביה המצומצמים. במקרה הנדון נקבע, כי אין חשש כי מדובר בתכנון מס. כמו כן, החזקת הדירה הראשונה בידי גברת פלם איננה מבטאת את עושרה הכלכלי של המשפחה כיחידה אחת, אלא את עושרה הפרטי של גברת פלם. לכן הוחלט, כי הבעלות בדירתה של הגב' פלם לא תיוחס ליתר חברי המשפחה.

במקרה שנדון בעניין פלם, היתה הבעלות הבלעדית של הגברת פלם בדירה ברורה, הן לאור העובדה שנרכשה על-ידה לפני הנישואין והן לאור הסכם ממון שקבע שהדירה תישאר בבעלותה הבלעדית. נראה, שבית המשפט ייחס חשיבות לקיומו של הסכם הממון, בקביעתו כי למר פלם אין חלק בדירה. כך, למשל, בפסק דינו דוחה הנשיא אהרון ברק טענה, לפיה פסק הדין יוצר אפליה בין בני זוג שעובר לנישואיהם חתמו על הסכם ממון, לבין אלו שלא חתמו. הנשיא ברק קובע כי אין מדובר באפליה, אלא בהבחנה ראויה, שכן "זוג שחתם על הסכם הפרדה, וזוג שלא חתם על הסכם הפרדה, הם זוג שונה כשבוחנים אם יש זכויות לבן הזוג האחד בנכסי בן הזוג האחר, בהקשר של התקיימות התנאי בדבר 'דירה יחידה'. מכאן, שמוצדק להבחין ביניהם ואין בהבחנה כל אפליה או אי ניטרליות".

גם השופטת אסתר חיות ציינה, כי אין מקום להרחיב את חזקת התא המשפחתי כרוכש אחד "באופן שייצור חזקה חלוטה של שיתוף גם לגבי נכסים אשר רכש אחד מבני הזוג טרם הנישואין, ואשר לגביהם קיים בין בני הזוג הסכם הפרדה מפורש, דוגמת זה הקיים במקרה שלפנינו".

לכאורה, דברים אלו מצביעים על הבחנה שביצעו שופטי הרוב בעניין פלם, בין מקרה בו נקבע בהסכם ממון כי הדירה תישאר בבעלותו הנפרדת של אחד מבני הזוג, לבין מקרה בו לא נעשה הסכם כזה. הסכם הממון מונע את הטענה, לפיה לאחר הנישואין נצמחו לבן הזוג שלא היה בעלים של הדירה זכויות בדירה, מכוח חזקת השיתוף או הסכם משתמע. לאור האמור ניתן היה לסבור, כי על-פי דעת הרוב בעניין פלם, במקרה בו לא קיים הסכם ממון ביחס לדירה שנרכשה לפני הנישואין, היתה דעת הרוב קובעת כי הדירה מצויה בבעלות כל חברי התא המשפחתי.

ברם, בעניין נוי קבעה ועדת הערר כי אין כל חשיבות לקיומו של הסכם ממון. בעניין נוי קיבלה הגב' נוי לפני נישואיה דירה מאמה. לאחר הנישואין רכשו בני הזוג נוי דירה משותפת. השאלה היתה, האם הדירה המשותפת היא דירתו היחידה של מר נוי, או שמא יש לייחס לו גם את הבעלות בדירתה של אשתו. הוועדה קבעה, כי אין כל חשיבות לשאלה האם היה קיים הסכם ממון ביחס לדירה שקיבלה גב' נוי לפני הנישואין, וכי דירה שנרכשה לפני הנישואין והיתה בבעלותו הבלעדית של אחד מחברי התא המשפחתי לא תיחשב כדירה המצויה בבעלות התא המשפחתי בכל מקרה.

קביעה מעניינת נוספת של הוועדה היתה דחיית טענתו של מנהל מס שבח, לפיה הדירה שנרכשה לפני הנישואין נרכשה כאשר בני הזוג חיו חיי שיתוף כידועים בציבור, ובהסתמך על פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין לבנון (ו.ע 2622/01) יש לראות ידועים בציבור כ"בני זוג" עליהם חלה חזקת התא המשפחתי כרוכש אחד. כלומר, על-פי טענה זו, למרות שהדירה נרכשה לפני הנישואין, כבר במועד רכישתה היה צורך להחיל על בני הזוג את "חזקת התא המשפחתי כרוכש אחד", כך שגם מר נוי נחשב כרוכש הדירה. בית המשפט דחה טענה זו וקבע, כי גם אם נאמר שיש להחיל את חזקת התא המשפחתי כרוכש אחד על ידועים בציבור שהקימו תא משפחתי, הרי הקניית הדירה לגב' נוי על-ידי אמה נעשתה לא במסגרת תא משפחתי זה וללא כל קשר להקמתו, ולכן הדירה לא תיחשב כחלק מרכושו.