"יותר מששמרו ישראל את השבת, שמרה השבת את ישראל". בצטטו אימרה זו של הסופר אחד העם, דחה היום (ב') בג"ץ עתירה של חברת רהיטים, אשר ביקשה לקבוע, כי המנוחה השבועית לגבי יהודי תהיה יום השבת, ולמי שאיננו יהודי - בימים א' או ו'.
הנשיא אהרון ברק קבע, בהסכמת השופטות איילה פרוקצ'יה ומרים נאור, כי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה האוסרות על עבודה במנוחה השבועית פוגעות בחופש העיסוק. ואולם, הפגיעה הזו נועדה לתכלית ראויה, ולכן היא עומדת בפיסקת ההגבלה שבחוק והולמת את ערכיה של מדינת ישראל.
ברק אומר, כי יום המנוחה השבועי חשוב גם מההיבט הסוציאלי וגם מהיבט הדתי-לאומי. התכלית החברתית-הסוציאלית דואגת לרווחת העובד ומעניקה לו הגנה, והתכלית הדתית-הלאומית רואה בשמירת השבת ליהודים הגשמה של אחד הערכים החשובים ביותר ליהדות. שתי התכליות הללו מגבשות תכלית ראויה.
התכלית החברתית-סוציאלית נועדה להבטיח את רווחת המשפחה כולה, תוך הבטחת שוויון בין האדם הדתי לבין מי שאיננו דתי. התכלית הדתית-לאומית מתחשבת ברגשותיו של הציבור הדתי ונותנת ביטוי לקשר הלאומי הקושר אותנו כבני עם אחד.
בג"ץ דחה את הטענה, לפיה ראוי ששעות המנוחה יהיו ניידות וכל מעביד או עובד יוכלו לבחור את שעות המנוחה הנוחות להם. ברק קובע, כי קביעת שעות מנוחה אחידות לכל המשק הוא אינטרס חברתי-לאומי.
קביעת יום השבת ליהודים כיום מנוחה איננו כפיה דתית, הוא אומר. העובדה שיום המנוחה עולה בקנה אחד עם תפיסתה של היהדות את השבת, איננו הופך את הנושא לכפייה דתית. ניידות שעות המנוחה איננה מגשימה את תכלית החוק, קובע ברק.
נאור אומרת, כי חוק הכופה יום מנוחה אחד, מגן על העובדים יותר מחוק אשר יאפשר בחירה חופשית. זאת, בשל העובדה ששעות עבודה ניידות עלולות במקרים רבים לאפשר למעביד לבחור את השעות ולא להותיר את הבחירה בידי העובדים.
פרוקצ'יה מציינת, כי יום השבת כיום מנוחה כללי, מותיר לפרט חופש מסוים לעצב את תכניו לפי סגנונו ואמונותיו, אך קיימת אפשרות למתן היתרים לעבודה בשבת. לדבריה, בעניין דתי-לאומי יש להתחשב בצרכיו ואמונותיו של הציבור הדתי ומניעת פגיעה ברגשותיו.
פסק הדין מתייחס לחברת הרהיטים דיזיין-22 ו-18 עובדיה, אשר עתרו לבג"ץ נגד אגף הפיקוח במשרד העבודה והרווחה, משרד התעשייה המסחר והתעסוקה, היועץ המשפטי לממשלה והכנסת. החברה משווקת רהיטים ומפעילה סניפים ברחבי הארץ, הפועלים בכל ימות השבוע ובכלל זה בשבת.
במארס 2003 הוטל על החברה קנס מינהלי של 15 אלף שקל בשל העסקת יהודים בשבת. עם קבלת הקנס פנתה העותרת לאגף הפיקוח במשרד העבודה, בבקשה לקבל היתר להעסקת יהודים בשבתות וחגים, אך בקשתה נדחתה.
במקביל ביקשה החברה להישפט, ובמאי 2003 הוגש נגדה כתב אישום לבית הדין האיזורי לעבודה בחיפה. היועץ המשפטי דחה בקשה לעיכוב הליכים בתיק, ובעקבות זאת עתרה החברה לבג"ץ באמצעות עו"ד רמי קרופניק.
החברה ביקשה לבטל את החוק האוסר עבודת יהודים בשבת, ולקבל היתר על בסיס החוק על מנת לאפשר את העסקתם. החברה טענה כי האיסור על העסקה בשבת פוגע בזכותה לחופש העיסוק וגורר פגיעה כלכלית משמעותית בה ובעובדיה.
המדינה טענה, באמצעות עו"ד חני אופק, כי איסור העבודה בשבת משרת שתי תכליות. האחת היא תכלית סוציאלית המכירה בזכותו של אדם למנוחה. ביטול האיסור על העסקה בשבת, יביא לפגיעה בעובדים מהשכבות החלשות, הזקוקים להגנת החוק מפני ניצול אפשרי של מעסיקיהם.
התכלית השנייה היא לאומית-דתית המגשימה את התכלית הסוציאלית. מאחר שיום השבת הוא יום המנוחה השבועי ליהודים, הגיוני שהחוק יקבע יום זה כיום המנוחה.
קביעת יום מנוחה אחיד נטען תתרום לגיבוש "אטמוספירה של מנוחה", העולה בקנה אחד עם התפיסה המקובלת בעולם הרחב. האיסור הולם את ערכי המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית, והוא נועד לתכלית ראויה ופוגע בצורה מידתית בלבד בחופש העיסוק. ברק קיבל את עמדת המדינה במלואה.
ברק גם אישר את סירוב שר העבודה להעניק למפעל היתר עבודה בשבת. ברק אומר, כי העותרים לא הצליחו להניח תשתית עובדתית, לפיה פעילותה של החברה בשעות המנוחה השבועית היא "חיונית לציבור" או לחלק ממנו.
מו כן לא הונחה תשתית עובדתית לטענת העותרים, לפיה הם מופלים לרעה מול בתי עסק אחרים מסוגם, שקיבלו היתר לעבודה בשנות המנוחה השבועיים. (בג"ץ 5026/04).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
