אברכים נגד "הוועדה הרוחנית"

את כל העיתונים מלווה "ועדה רוחנית" - הביטוי החרדי לצנזורה, הקובעת מה ייכנס ומה לא ייכנס. קני המידה הם שונים: צניעות (בחיים לא תהיה שם תמונה של אשה), עדתיים (כיצד להתייחס לרב או אחר) וכמובן פוליטיים. קנה המידה האחרון הזה הוא הבעייתי ביותר.

הבעייתיות הפוליטית היא ממש יום-יומית. איך מתייחסים להתנתקות, אם אין עדיין החלטה של מועצת גדולי/חכמי התורה? מה אומרים על תקציב המדינה ועל הסיוע לבחורי ישיבות? ודוגמא מהשבוע האחרון: איך מתייחסים ליום הזיכרון לחללי צה"ל?

ההתייחסות ליום העצמאות פשוטה בהרבה - היא פשוט אינה קיימת. אבל יום הזיכרון הוא מלכודת. מצד אחד, זהו יום ציוני ביותר המוקדש לחללי צה"ל. מצד שני, בכל זאת מדובר על משפחות יהודיות אבלות, ובשנים האחרונות - גם על קורבנות הפיגועים, שכידוע אינם מבדילים בין חובשי כיפות לבין גלויי ראש.

מכתב אנונימי (בחתימת "11 אברכים מירושלים") שהופץ בימים האחרונים, מגלה לראשונה ביקורת פנימית נוקבת על היחס - ליתר דיוק: העדר היחס - ליום הזיכרון בציבור החרדי. הכותבים מוחים על כך ש"יתד נאמן" לא ציין ולו במילה אחת את אותו תאריך, בניגוד לשנים קודמות בהן הצליח להלך בין הטיפות של השקפתו לבין "הצורך המוסרי האנושי להשתתף בצערן של ישראל".

הכותבים טוענים, שההתעלמות המוחלטת נראית כאילו הדבר כלל אינו נוגע לציבור החרדי וכאילו הוא חי על פלנטה אחרת. הדבר - הם אומרים - נוגד את הציווי של חכמינו, "להיות נושא בעול עם חברו, להיות שרוי בצערן של ישראל ולרחם על הבריות, ואף להבדיל להשתתף בצערן של אומות העולם".

ביטויי הצער, הם אומרים, כלל אינם קשורים "לתוקפו או למשמעותו של יום זה, אלא מעצם הדבר שבאותו יום יושבות עשרות אלפי משפחות מישראל שחרב עליהן עולמן ובוכות על בניהן הי"ד, ואצלכם - משל לא היה ולא כלום, התעלמות מוחלטת, תוך אטימות לב מזעזעת".

מבין 11 הכותבים, שמונה מנויים על "יתד נאמן" - והם מודיעים על ביטול המנויים. אבל התוכניות שלהם הרבה יותר יומרניות: הם יבדקו את האפשרות להקים עיתון חדש, "שיבטא את ההשקפה האמיתית של בני התורה, השקפה המבוססת על כל מה שלימדונו גדולי ראשי הישיבות וגאוני המוסר בהתייחסות לכל אדם, גם מי שלא זכה עדיין להגיע ולהיות מיושבי בית ה', ואף למי שאינו בן ברית, השקפה המכוונת לקידוש שם שמים ולא להיפך, חס וחלילה".

אז ברור שעיתון חדש לא יהיה מחר בבוקר, ואולי גם לא יהיה בכלל. אבל יש לזכור שני דברים. האחד: ש"ס צמחה מ"יום ליום". השני: זוהי יציאת חוצץ פומבית נדירה מאוד נגד סמכות ראשי הזרם הליטאי בנושא של יחסי חרדי-מדינה.